מה שמשוחק בסוריה הוא משחק שחמט בין ארצות הברית לפדרציה הרוסית כשאירופה יושבת בצד כצופה. הרוסים המיומנים התערבו בסכסוך בכך שהפכו את ה הסוס עם חישוב שיגרום לקארי לקזפרוב לקנא, להפתיע את כולם, בראש ובראשונה את ארה"ב שבוודאי לא אהבה. אלה למעשה באו למצוא את עצמם בבדיקה ונאלצו לצאת החוצה, וחשפו את מה שהמוכרים היטב ידעו כבר זמן מה, כלומר מאחורי הקבוצות הג'יהאדיסטיות (שהוגדרו בחוש הומור מסוים "מורדים מתונים"). הם היו שם.
פלגים שונים תופסים את החלק המזרחי של חלב המחזיקים - למעשה - באוכלוסייה כבני ערובה, בעוד ששני שליש העיר הנותרים נמצאים בשליטת הממשלה. דווקא בניסיון לנקות את החלק הזה מנוכחותם של המורדים, הקואליציה, הכוללת את צבא ערב הסורי ואת חיל האוויר הרוסי בין שורותיה, מרכזת את כוחותיה בהשלכות בלתי נמנעות על האוכלוסייה האזרחית. ודווקא באמצעות מינוף האחרונים מנסה תעמולת הכוכבים והפסים להשפיע על דעת הקהל העולמית, בניסיון לעצור את התקדמות הממשלה ולתת נשימה לבעלי בריתה.
במקביל, קואליציה בראשות האמריקאים, הכוללת מחלקות כורדיות ועיראקיות, מתקדמת לעבר מוסול כדי לשחרר את העיר מחילות הח'ליפות.
במקרה זה חוסל הנושא של "נזק אנושי", נושא רגיש לדעת הקהל, על ידי סימון התווית של "קורבנות אנושיים", שמשמעותם במפורש את סיבת מותם האפשרי על כתפי הג'האד.
מצד אחד יש לנו מורדים שחוסמים בחלק מחאלב שמונעים מהאוכלוסייה לברוח לבטחון (באמצעות המסדרונות ההומניטריים שלעתים קרובות נותרים פתוחים בידי כוחות הממשלה), מצד שני יש לנו כוחות צבאיים של דאעש בכיבוש מוסול, כשאנו מחזיקים בני ערובה. האוכלוסייה.
כאן השאלה הופכת להיות מעניינת, כלומר, באופן שבו התקשורת הבינלאומית הגדולה מתייחסת לשני האירועים הללו מכל הבחינות.
זה רק כדי להשתמש במונח מאוד יקר מרצ'לו פואה, מומחה גדול בתקשורת, הוא מצב טיפוסי שבו הוא בנה "מסגרת" (במקרה זה אפילו שניים) אשר כל האיברים של מידע מתקבלים על ידי קבלת אותו באופן קדום.
עבור מסגרת אנו מתכוונים לתחום שמגביל את החדשות, והוא משוחזר ללא פגע בכל אמצעי התקשורת.
מסגרת במקרה זה, העובדה שהמפציצים הרוסים, ללא קשר לקורבנות האזרחים, ממשיכים להפציץ את חאלב על מנת לשחרר את העיר; באותו זמן מסגרת היא העובדה כי כוחות הח'ליפות משתמשים באזרחים בלתי חמושים כמגן אנושי לעצור את ההפצצות, אשר ממשיכות בכל זאת.
מצד אחד, סיבת המוות האזרחי היא פצצות רוסיות, ומצד שני ג 'האדסטים. הנה זה, תקן כפול ואת התקשורת מידע להסתגל בלי לשאול יותר מדי שאלות.
כל השימוש המאסיבי הזה בטכניקות תקשורת, שמטרתן לבלבל את דעת הקהל, לא נועד להשפיע על הציבור האמריקאי, שכעת אין לו עניין מועט או כמעט לא בתרחיש המזרח תיכוני מכיוון שכבר אין בו כוחות שנלחמים בשטח, וגם לא פונה לקהל הרוסי התומך, באופן אפריורי, בבחירות ממשלתם. המטרה האמיתית של כל אלה היא הציבור האירופי, שנאלץ על ידי נציגיו הלאומיים והעל-לאומיים לראות את המשחק בחוסר אונים כמו ילד קטן מכדי שיוכל לדבר בענייני המבוגרים.
ולחשוב שדווקא אותו צופה פחדן, היושב על הכיסא בשתיקה כדי להתבונן על מהלכיו של שחקן אחד ושני, שמשלמים יחד עם העם הסורי את המחיר הגבוה ביותר כשהם צריכים להיות עדים מדי יום ליציאת יציאת מצרים בגבולות הפליטים שלהם. , אך מעל לכל הוא זה שיכול לשמש כמחט של האיזון על ידי הפיכת משקלו לספירה.
לרוע המזל, המחשבה על היכולת לבצע פעולות קרקע בחלב, כדי לשחרר אותה מכוחות המורדים, אינה מתקבלת על הדעת כי בנוסף להשלכות הברורות על אזרחים, תביא למרחץ דמים בקרב החיילים.
הפיגועים, למרבה הצער, נותרו האופציה היחידה לפתור במהירות את הקיפאון שנוצר.
אם ממשלות ארה"ב ואירופה היו דואגות באמת לגורלן של אזרחים שנלכדו במזרח חלב, הם היו מכריחים את בעלות בריתם, שהתבצרו במזרח העיר, לאפשר לאזרחים לברוח דרך מסדרונות הומניטריים.
המסדרונות הללו פתוחים כיום והאוכלוסייה האזרחית - שמודעת כראוי על מיקומם באמצעות מדיה ממשלתית, מדיה חברתית, מגפונים שהוצבו בקרבת מקום, מפה לאוזן או אפילו באמצעות עלונים שנשמטו מהשמיים - יכולה להשתמש בהם כדי להימלט מהפצצות אוויר. .
עם זאת, רובם מסרבים להציל את עצמם; למעשה, למרות היותה סונית כמו הכובשים, היא נהרגה מיד על ידי צלפים או מירי מרגמה שירה המורדים במקרה של בריחה.
ארצות הברית משחקות את המשחק שלהן ורוסיה היא שלו. כמה זמן מתכוונת אירופה להישאר יושבת בשקט כמו ילד ליד השולחן הגדול?
