איך מחבלים מקבלים עמלות על פעולות לערער

(של ניקולו ג'ורדנה)
11/06/15

היכולת לקבוע כיום הגדרה חד משמעית ומסויימת לטרור, וכל הנוגע אליו, היא פרקטיקה קשה מאוד. אותה דוקטרינה, למעשה, מתלבטת מאוד במובן זה: בהקשר בינלאומי כללי, מעשים אלה מוכרים כפעולות והתנהגויות שמביאות לחוסר יציבות חזקה למערכת ועליה למצוא סנקציה נאותה על ידי חוקים לאומיים.

צומת יסוד המוצב בהקשר של דיכוי הטרור מיוצג על ידי הניגוד למימון פעילויות אלה, סגירת זרמי הכניסה פירושה למעשה הסרת החמצן ולכן מניעת התרחבות התופעה. לשם כך, המחוקק האיטלקי, עם צו חקיקתי 22 ביוני 2007, נ. 109, מגדיר את מימון הטרור כ" [...] כל פעילות ישירה, בכל דרך שהיא, לאיסוף, מימון, תיווך, הפקדה, משמורת או העמדת כספים או משאבים כלכליים, בכל שיטות שבוצעו, המיועדות לשמש, כולן או חלקן, לצורך ביצוע פשע אחד או יותר למטרות טרור או בכל מקרה שמטרתן להעדיף ביצוע פשע אחד או יותר למטרות טרור שתוארו בחוק העונשין, וכן זאת ללא קשר לשימוש בפועל בכספים ובמשאבים כלכליים לביצוע הפשעים הנ"ל. "

אחת הבעיות העיקריות במאבק בכספים אלה מיוצגת על ידי העובדה שארגוני טרור משתמשים גם במקורות לגיטימיים ובאפיקים לגיטימיים, מה שמקשה על פעולת המניעה במיוחד. הטרור בדרך כלל נע בשני חזיתות: אחד לאומי ואחד זר, ואנחנו מבחינים כיום בין המטריצה ​​הלא-וידויית והדתית של התופעה. הסוג הראשון הוא זה שלעתים קרובות נוטים לא לרצות להזדהותו עם המונח "טרור" בגלל העובדה שרק קריאת התופעה במונח האמיתי שלה יוצרת תחושת ייסורים חזקה. למעשה, אף עיתון לא זיהה את האירועים שהתרחשו במילאנו ביום חנוכת האקספו 2015, או פרקים מפורסמים אחרים שהועברו לכבוד החדשות הלאומיות, עם הכינוי של פעולות טרור. עם זאת, ברור שמדובר בטרור מקומי המונע על ידי ההקשר החברתי-כלכלי הנוכחי המאופיין ברדיפות חזקה, כעת עלייה חשאית בלתי נשלטת ותחרות כרגיל להישגי העבודות הגדולות. בהקשרים אלה זזות האסוציאציות של האזור האנרכו-אי-מורדיסטי - כמו הפדרציה האינרכיסטית האינפורניסטית והחזית המהפכנית הבינלאומית - המציגות את עצמן כמוסדרות במבנה מלמעלה למטה אשר באמצעות קבוצות בלתי פורמליות ויחידות בסיס אוטונומיות מנוהלות עצמית, פעולה ישירה או התקפות מיידיות והרסניות נגד המדינה והבירה.

אולם כיום, ההתפתחות המשמעותית ביותר של איום הטרור היא ללא ספק מיוצגת על ידי תנועות דתיות איסלאמיות, המצויות גם בשטח הלאומי, כפי שמוצג על ידי פעולות המודיעין שבוצעו מאז סוף שנות 90 ב 2007 ו שחשפו רשת מסודרת של תאים המזוהים עם אל-קאעידה שהוקמו כדי למצוא ולהכין לוחמים. המבנה הפקיסטני המרכזי חווה ירידה מתמשכת שתרמה להתפשטות חזקה של ארגונים אזוריים מזוהים - כגון AQMI, אל-קאעידה במגרב האיסלאמי, AQAP, אל-קאעידה בחצי האי ערב, AQI, אל-קאעידה בעיראק - או עם אידיאולוגיה שאינה שונה בשום אופן - זה המקרה של ISIS ובוקו חראם. כל הישויות הללו מציגות מקור עיקרי של שיוך מהאינטרנט, באמצעותו מבוצעת תעמולה מסיבית שמטרתה להפוך את המתגיירים בקרב אוכלוסיית השטחים שבתוכם מתפרקים ארגונים אלה, ובין המוסלמים במערב.

מאז 2007 החקירות ופעילויות ההדחקה, גם באזורנו, החלו להתמקד בתאי מיקרו שככל הנראה אין להם קשרים ספציפיים עם המבנים העיקריים אך לרוב מסתמכים על האינטרנט. כיום האיום הג'יהאדי באיטליה נע במקביל למצב ההתפתחות הגיאו-פוליטית של צפון אפריקה והמזרח התיכון - במיוחד ביחס לסוריה - ולהתפשטות הולכת וגוברת של תנועות סלפי וקיצוניות ביתית, כלומר של מוסלמים שנולדו או גדלו ב מַעֲרָב.

מהחקירות הרבות שנערכו עד כה חשפו קיומן של דרכים שונות לתמיכה במטרות טרור. כאמור בהתחלה, התרומות נעשות באמצעות פעילויות בלתי חוקיות אך גם כדין. בין האחרונים נמצאו ההכנסות מפעילות של פעילויות עסקיות שהוקמו באופן קבוע ופועלות במגזרים כלכליים שונים, לעיתים צוינו תרומות שהעניקו מוסלמים לגופי צדקה או רווחה אשר השימוש המעוות בחלקם מהסכומים צוין לעיתים, התשלומים של המהגרים שהעבירו חלק מהרווחים שלהם למזון של בני משפחתם בארץ המוצא. הפעילויות האחרונות מתבצעות באמצעות פעילויות העברה כספיות ספציפיות שיש בהן יכולת להעביר סכומי כסף גדולים לכל אזורי העולם ובעלות נמוכה. לצד מתווכים קבועים אלה יש גם מערכות העברת ערך בלתי פורמלי, מערכות פאר-בנקאיות המהוות את האלטרנטיבה לערוצים הרשמיים לתנועת כסף, ולכן יכולות לנהל בקלות הכנסות לא חוקיות. מדובר בחברות שירות שללא הרשאות ספציפיות זוכות לעובדים עולים ללא היתר שהייה - אשר לפיכך לא היו מסוגלים למלא את הכללים בדבר זיהוי האדם המורה על הפעולה הכספית - ומציעים את הביצועים שלהם על מערכות יחסים על בסיס אמון הכרחי הנובע מהצורך להיות מסוגלים לפעול רק בדרך זו.

הפעילות הלא חוקית, לעומת זאת, מגיבה לנחל רחב למדי: החל מסחר בסמים ועד להקל על הגירה בלתי חוקית, מזיופי סימני מסחר לניצול עבודה לא סדירה, מאיסוף הימורים בלתי חוקי ועד ניצול לרעה של נכסים פיננסיים. תחום נוסף שבו מתבצע המימון לארגונים אלה מתבצע על ידי הגירה בלתי חוקית, טיפול במסמכים מזויפים וקבלת ואישור סימני מסחר.

בהקשר זה, הצורך העיקרי הוא בזיהוי הנושא שמזמין את ההעברות, צורך שקשה להמתין במקרה שאין שיתוף פעולה פעיל עם המגזר הפיננסי והבנקאי בהקשר של מניעה ומיושם באמצעות את הבקשה על ידי המדינה של חובות לזהות, לרשום ולדווח עסקאות חשודות. הניתוח המעשי של שיקום החלקים השונים, ככל הנראה ללא תוכן מידע רלוונטי, במסגרת הכללית, עשוי להוכיח את הצורך להבין את מימון הטרור, אך גם לזהות מנהיגים וחברים בקבוצות השונות.

ניתן לגייס כספים בשני קשרים. מי שהוחל בשטח איטליה יכול להישאר שם - להאכיל פעילויות טרור שמתפתחות במדינה [אפילו אם צורה זו דומה יותר לאגודות טרור של מטריצה ​​"מקומית" אנרכיסטית-עליית חיים ולא טרור אסלאמי] - או שניתן להעביר אותה לחו"ל באמצעות העברה כספית או שליח במזומן, בכדי לסייע בגיבוש רשתות במדינות אחרות.

הצד השני של המטבע מיוצג על ידי התהליך ההפוך, כלומר כניסה לאיטליה של כספים שנאספו בחו"ל. במקרה זה נדיר שמקבל התמורה הוא טרוריסט בודד: בדרך כלל מדובר בארגון הפועל בשטח הלאומי. אופן פעולה זה הוא פחות מקובל באיטליה מצד אחד מיפוי כל הזרמים בצורה יעילה מאוד, ומצד שני קל יותר למצוא את המשאבים כבר בתוך המערכת. השערת מימון סופית מיוצגת על ידי התנועה הזרה או מקורות זרים המייצרים משאבים המזינים לטרור בחו"ל. זה המקרה במימון ארגוני הג'יהאד.

כך מתממשות ארבע היפותזות מימון: כספים שנמצאו באיטליה והועברו לארגונים בארץ, כספים שגויסו באיטליה והועברו לחו"ל, כספים שגויסו בחו"ל והועברו לאיטליה וקרנות שגויסו בחו"ל והועברו לחו"ל. מבין האפשרויות הללו, ניתן למנוע את פעולת המניעה והדיכוי של הרשויות האיטלקיות רק בשלוש הראשונות, והרביעית מחייבת פעולות סינרגיות ברמה הבינלאומית.

מרגע שקרה הזרימה של הזרימה החשודה, יש צורך לאמת את קיומה המהותי של הקשר הסיבתי בין העברת הכספים לבין התמיכה הכלכלית לארגון הטרור, במיוחד אם הכספים נודדים לחו"ל. לרוב המלווה אינו מסתיר את המשאבים המיועדים לטרור, אלא מסתיר או מסתיר אותם כמוצא אחרון.