התפקיד הסעודי לכאורה נגד הטרור: אמת ומשחקים פוליטיים

(של ג'אמפירו ונטורי)
21/12/15

המדינה האיסלאמית מכריזה מלחמה לסעודיה לאחר בריאד, באמצעות שר הביטחון מוחמד בן סלמאן (אחד הנסיכים כתר), באופן רשמי קידם הקואליציה 34 המדינות האיסלאמיות כי תילחם הח'ליפות, ציטט כארגון טרור. לחדשות יש שלושה ימים והיא מלווה בסרטונים על הוצאתו להורג של "סוכן" של ריאד, שהואשם בשיתוף פעולה עם החזית הצלבנית בהנהגת ארה"ב.

החדשות מעוררות ספקות רבים נוכח החשש כי מזה זמן מה מתעוררת ההתנהגות הסעודית על היחסים עם ISIS.

ההשתקפות הראשונה נוגעת לרשימה של המדינות המשתתפות: בנוסף לסעודיה שתרכז את פעולות הריאד, נכללות גם מדינות אסלאמיות ואסיאתיות רבות, אך לא כל חברי הליגה הערבית.

הרשימה המלאה רואה בנוכחות בחריין, בנגלדש, בנין, צ'אד, קומורו, חוף השנהב, מצרים, איחוד האמירויות הערביות, גבון, ג'יבוטי, ירדן, גינאה, כווית, לבנון, לוב, האיים המלדיביים, מלזיה, מאלי, מרוקו, מאוריטניה, ניגריה, פקיסטן, פלסטין קטאר, סנגל, סיירה ליאונה, סומליה, סודן, טוגו, תוניסיה, תורכיה, תימן.

הנוכחות וההשמטות אינן אקראיות. סוריה ועיראק, שלא נחשבו על ידי הסעודים לקורבנות הטרור, אלא כבני ערובה למוסדות "לא ראויים" לייצוג העולם האסלאמי במאבק הדמיוני נגד הטרור, חסרים תחילה. איראן נעדרת מרשימת הנפקדים הבלתי סבירים, מחוץ למדינות ערב, אך גם בשל החסידות הסעודיות הודות לעימות הפוליטי שנמשך עשרות שנים בין טהראן לריאד.

המסר הפוליטי אינו מתוחכם מדי אם ניקח בחשבון את המסננים שבאמצעותם היה הנסיך מוחמד מציג את הקרטל. ראשית, אנו רואים את המעורבות של מדינות שאינן אלא יציבות פוליטית. אם נניח בצד את המקרה של סומליה, שאיננו מסוגלים להבטיח את שלמותה הלאומית, יש מדינות אחרות שעליהן מתעבות ערפילי הערפל העבים. זהו מצבם של סודאן, מלי ובמיוחד בלוב, שנכללו עד מהרה ברשימת הפרובי, עוד לפני ההסכם החזיתי שאיתו אנו שואפים להאמין בממשלת אחדות לאומית.

הציר הסוני, כולל המרכיבים הג'יהאדיסטיים שהוא מכיל, נראה מסוגל להסתדר בלי "האגף האפריקאי", ובמיוחד זה שבו נראה שהמסוקים האיסלאמיסטיים מושרשים. הנוכחות ברשימת מדינות סהרה וסאהל אינה מקרית. מסנגל כדי ג'יבוטי מפורט ממערב למזרח כל המדינות של גבול האסלאמיזציה הסוני החדש, כלומר, שבראשה עומד פוליטי ומעל לכל כלכלית המונרכיות במפרץ וטורקיה, גם הזכירו.

בהקשר זה, את הכללת ניגריה, צ'אד וחוף השנהב ברשימת המדינות המוסלמיות לא צריך לזלזל. אם בשתי המדינות הראשונות האיסלאם אינו מייצג כי 50% מהאוכלוסייה, אחד Ivorian מכריז עצמו מוסלמי רק לשליש. אף שהרעיון הגיאו-פוליטי אינו רלוונטי, הציטוט של טוגו, שנחשב לאסלאמי על ידי סעודיה, הוא סמל גם אם המוסלמים הטוגולים אינם עולים על 20%.

סעודיה עם הכרזה רשמית, כי הוא משאיר עקבות פחות ממה שהוא צריך, בוחר בורר עצמי של האיסלאם טוב מן הטמא אחד לפני הקהילה הבינלאומית.

השמטתה של איראן השיעית בהקשר זה היא בעלת ערך מדיני חשוב. לפחות מאז החדרת תימן, לא לקרוא תמיכת מפתח הסכמי השלום בין מורדי HOUTI והנשיא האדי (בין ההיתר נשלח בינואר) אבל כמו אישור מחדש של הנחה סעודית: הסוני של צנעא ו היא בריתנו. באישור זה ראוי לציין את העדרה של עמאני, היחידה מבין המלוכה של המפרץ הפרסי, שלא לקיים יחסים אידיליים עם ערב הסעודית ולא להיות רוב סונית.

באשר למאבק בטרור הבינלאומי, הודעת ההפצצה הסעודית משאירה על כך נקודות רבות. למרות שרבי הנסיך מוחמד נחשב פרגמטיסט, "הרפורמיסטי" הוא לא בלתי סביר להניח כי ריאד, רחוק מלהיות מחויב ללא הרף נגד הטרור בתור כדי לבנות ממד גיאופוליטיים חזק של המדינה. המטרה בעתיד הקרוב היא להגיב ללחץ האמריקאי על יוזמה תקשורתית גדולה יותר נגד הטרור ולהפוך לנקודת צבירה ללא נפט, נכסים נכסים פיננסיים בעולם.

נראה שתגובתם הדוממת של המדינות המעורבות, הפנימיות והחיצוניות לליגה הערבית, מאשרת את העיצוב הזה ומאשרת את הרושם הזה: ריאד הגביר בהדרגה במשך השנים את יכולתו להטיל יראת כבוד פוליטית, לא רק על שכנותיה. מְגַמָה נראה כי היא אמורה לגדול, בייחוד אם ארצות הברית ותורכיה ימשיכו לבדר קשרים מיוחדים עם הסעודים.

מחכה מקום באינדונזיה (המדינה האסלאמית הראשונה בעולם), אולי הוזמן להצטרף הקרטל, הקול היחיד מתוך המקהלה היא פקיסטן. איסלמבאד מיהרה להתרחק ממעורבות, ואמרה כי לא נועצו בה.

אנו מתייחסים לפרק זה על השיקולים הגיאופוליטיים בפקיסטן הנוכחית.

תארו לעצמכם, עם זאת, כי המכנה הסוני המשותף, כי לעתים קרובות להציב איסלמבאד וריאד באותה חזית חזקה. המפרט של פקיסטן נראה יותר תביעה של משקל פוליטי בתוך הקואליציה מאשר הבחנה אידיאולוגית. המאבק נגד מה שאנחנו רואים Isis כנראה צריך הנחות אחרות.

(צילום: الجيش العربي السعودي / אינטרנט)