הצבא הטורקי נמצא בסוריה. מנקודת מבט צבאית אין לממצאים ממצאים מיוחדים. נשק תורכי ותמיכת אנקרה למיליציה הטורקמנית בשטח סוריה מעולם לא חדלו מאז תחילת המלחמה.
הדמות הפוליטית של הבחירה להתערב באופן רשמי על הגבול עם חיילים סדירים היא, לעומת זאת, עצומה, במיוחד אם מתואמת עם ההודעה על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין טורקיה וישראל.
מי שעוקב אחר הקטע "ונטורי ונטורי" מכיר את תשומת הלב הגנה מקוונת את שיווי המשקל סביב ציר תל אביב-אנקרה, סדוק החל XNXX אבל עדיין מכריע להבנה לאן הרוח נושבת במזרח התיכון.
ההחלטה הטורקית להילחם בגלוי בכורדי ה- YPG בשטח סוריה (מאחורי העילה של המאבק נגד ISIS) אינה בריחה מהכחול. מאחורי המיזם הטורקי לכאורה יש נסיון של שנתיים ושורה של מגעים בין צ'אנסלרים שהתחילו בסתיו 2015, ואז הואץ לאחר ההצלחות הכורדיות בצפון מזרח סוריה בתחילת הקיץ. אבל השיטות הדיפלומטיות והמסדרונות הפוליטיים שבהם התפתחה הפעולה הם יוצאי דופן. היוזמה הטורקית הוסכם עם מוסקבה ביוני ו"טלגרף "מראש לישראל, ושלח עותק דמסי לדמשק. הכתובת החסרה היחידה של המיסרה הווירטואלית של אנקרה היא וושינגטון, בעלת הברית החילונית של הטורקים בגוש האירואסי.
מהסיבות שהכוחות התורכיים נמצאים בסוריה כבר כתבנו בשפע. כדאי לחזור על כך כאן רק שארדואן והרומנטיקה העותומנית שלו אינם יכולים להרשות לעצמם את הדבקה של אופוריה כורדית חדשה בבית.
בגלל הסיבה הטורקים אילצו את היד שלהם מאתגר סבלנות ארה"ב, עדיף לשקף.
ארה"ב תמכה רשמית בכורדים מאז תחילת המערכה הצבאית המדומה נגד המדינה האסלאמית. הברית נשארה על הנייר כבר יותר משנה, דווקא בגלל לחץ מצד אנקרה, שנרגז מההתחזקות האפשרית של הכורדים הסורים. המעמד האמריקני, שבמסגרתו מתח ביקורת על הכורדים הנלהבים, שוחרר באפריל, כאשר כובש הכוחות של אסד ובעלי בריתם נעשה מביך מדי עבור וושינגטון. הכוחות המיוחדים של ארצות הברית נכנסו אז לסוריה וגשם של סיוע החל לרדת על המיליציה הכורדית של ה- YPG ועל הכוחות הכורדים-ערביים המעורבים של ה- SDF.
אנקרה, שנאבקת עם שינוי פוליטי פנימי של תכונות קודרות, מצאה עצמה על פרשת דרכים: ממשיכה לשבור את אמריקה על ידי הגנה על האינטרסים המיידיים שלה או לנצל את ההזדמנות לחזור תחת המטרייה של הברית הגדולה?
שלושה גורמים השפיעו בצורה משמעותית:
- אפשרות של תיקון היחסים עם ישראל, ידיד גדול לשעבר של טורקיה, במשך שנים אחדות מוטרד עמוקות על ידי ממשל אובמה;
- הצורך ליצור מחדש מגעים רציניים עם מוסקבה, שעמה הגיע בסתיו צעד אחד מן המלחמה;
- הרצון להשיק מחדש באופן עצמאי יותר בקנה מידה אזורי אזורית נוספת מדיניות חוץ נחשב לא שאפתני מאוד על ידי תוכניות גבוהות על הבוספורוס.
ההזדמנות ניתנה על ידי ניסיון הפיכה של יולי 15, אשר זרק צללים על היחסים האמיתיים בין אנקרה וושינגטון.
לקראת שינוי הדייר בבית הלבן, ארדואן הימר, מאשים את ארה"ב פחות או יותר בגלוי בזימות נגדו. הנשיא הטורקי דגדג את הידיעה שהוא מכוסה בגבו: הן לפוטין והן לנתניהו יש כל אינטרס להביך את המדיניות המזרח תיכונית הנוכחית של ארצות הברית. לאחר התראה שקטה נכנסה לבסוף ההחלטה להיכנס לסוריה, מוכנה חודשים, אך עם הרוח נגדה. אף פעם לא היה רגע יותר מוצלח. המהלך של טורקיה נופל ברגע של מעבר של איזון ובנוסף לעורר מהומה לכאורה לא יכול להיות תופעות לוואי רציניות.
פרט למלכות הבוגדניות של המפרץ וירדן לא מאוד משמעותית, שום מדינה במזרח התיכון כיום אינה מהווה מקום מפלט בטוח לוושינגטון: אפילו לא הסיפוח השופע עירק ומצרים של הזיקית א-סיסי.
קרוב לוודאי שכך, ארה"ב תוותר על המקרה הכורדי, מעולם לא הייתה מרכזית במחלקת המדינה. שמירה על עצמך אנקרה טוב הסרבנית עדיין יישאר השלל הגדול ביותר עבור הנשיא האמריקאי בעתיד.
נותר לראות כמה וכיצד ארדואן עוד יעז. טורקיה נותרה מדינת נאט"ו לכל דבר ועניין, אך הרוח על הבוספורוס כבר אינה זהה.
(צילום: Türk Silahlı Kuvvetleri / 2a תמונה - מסגרת טלוויזיה ronahi)
