AQIS

ב- 3 בספטמבר 2014, ראש מרכז אל-קאעידה, איימן אל-זוואהירי, הודיע ​​לעולם האיסלאמיסטי על הולדתה של קבוצה לוחמת חדשה שמטרתה העיקרית הייתה להפיץ את ג'יהאד ברחבי יבשת המשנה ההודית. במשך כמה שנים, באזורי קשמיר, גוג'ראט, אסאם ובורמה, האחים המוסלמים הוצפו על ידי המדיניות המפלה של ממשלותיהם אשר גינו אותם לבידוד ובמקרים מסוימים לרדיפות. כלולות אל-קאעידה, שאותו ראשי תיבות היה AQIS, קיצור שפירושו אל-קאעידה בתת-היבשת ההודית הם קיבלו אחריות על ההאשמות של מוסלמים בהודו, בנגלדש, אפגניסטן וחלק מפקיסטן.

2014 הייתה שנה עמוסה בפני מועצת אל-קאעידה מאז שמנהיג דאעש הצעיר אבו בכר אל-בגדאדי, עם ההכרזה הפתאומית על הולדת הח'ליפות, בחר בעצמו להגן על ג'יהאד גלובל. ההתנגדות שהפגין אל-זוואהירי וכישלונו של אל-קאעידה להצטרף למדינה החדשה בעלת העיצוב העצמי, גרמו לפיצול בקרב האיסלאמיסטים, שם סבל ארגון בן-לאדן מההתקפה הקשה ביותר. אפילו באפגניסטן הדברים נפלו: הסתרתו של מולה עומר - שהוכרז לאחר מכן כמתה בשנה שלאחר מכן - חילקה את הטליבאן שפעלו כעת בקבוצות קטנות ועצמאיות, שרבות מהן, בנוסף, התמזגו לשורות דאעש. על פי חוות דעתם של כמה אנליסטים, הולדת AQIS הייתה תגובה ישירה של מרכז אל-קאעידה נגד הסתננות המדינה האסלאמית באותו חלק של העולם, גם אם אל-זוואהירי בנאום ארוך הצביע כיצד הפרויקט "זה היה תוצר של יותר משנתיים עבודה בגיוס לוחמים ואיחוד קבוצות ג'יהאדי שונות שקיימות בעבר בתת היבשת ההודית."¹ .

תת היבשת ההודית והמזרח התיכון ג'יהאד

אכן, AQIS הכניסה כמה קבוצות של אסלאמיסטים שביצעו פעולות באזור זה זמן מה; חלק מהבולטים היו המוג'אהדין ההודי ולא הפקיסטנים מלשקאר-טייבה (LeT) או טהריק-א-טליבאן פקיסטן (TTP)². בחירתו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי - שהופקדה אחראית לטבח בגוג'אראט בשנת 2002 בה נספו 1000 מוסלמים - הובילה את חוסר שביעות הרצון של מיעוט מדוכא, שנאלץ לחיות בגטאות, ללא כבוד וחינוך. אם תנאי המחיה באזורים כמו קשמיר היו הגורם העיקרי למרידה, מבחינה דוקטרינרית המלחמה הקדושה בהודו הלכה בדרך שנחשבה על ידי Ghazwa-e-הינד או "קרב לאיחוד הודו", א חדית של הנביא שהפך לטקסט ההתייחסות לכל מי שהתגעגעו למצוא ח'ליפות באזור. עבור אל-קעידה הפרשנות של אחורי ומימושו היה תמיד משני למטרות אחרות, שכוונו בעיקר נגד המערב: אוסאמה בן לאדן, לאחר שאיבד את בסיסיו באפגניסטן, העביר את תשומת ליבו לעבר תימן שביצע, על פי חלק מהתומכים, חוסר נאות לעומת האמת. תחושה של ג'יהאד והיכן היה צריך לעשות זאת ביתר שאת. בשנת 2013, למשל, טען מנהיג מולה פזולולה של הג'יהאדיסטים הפקיסטנים של TTP את החשיבות של הינד, תוך הפניית תשומת לב הקהילה האסלאמיסטית לאילו הישגיה האמיתיים של מלחמת הקודש, היינו פקיסטן, הודו, לאהור, מולטן ופונג'אב, בעוד שהיעדים האחרים היו משניים בלבד³.

מבחינה תפעולית בלבד ג'יהאד הודו ובנגלדש היו תופעה מקבילה עם היווצרות אל-קאעידה, או ליתר דיוק, תוצאה ישירה של הסכסוך האפגני הרוסי בשנות השמונים⁴. הטענות המוסלמיות באזור הסלימו אז משנת 2000, עם עלייה ניכרת בהתקפות על יעדי הממשלה. פרויקט AQIS ויצירת חזית יחידה ג'יהאדיסטיות בתת-היבשת ההודית הוא השיג אפוא יתרון כפול, במיוחד עבור אל-קאעידה: מצד אחד ארגון אל-זוואהירי אישר מחדש את עליונותה במגזר בו המדינה האסלאמית מנסה לרמוז עצמה, ומצד שני הקבוצות הבלתי-חשופות של אותו אזור יכול סוף סוף להתפאר ב"מותג "שהעניק להם יוקרה ומוטיבציה. כדי לחדש את אמינותה של AQIS, השייח המצרי הגדיר את הצעירה מולאנה אסים אומאר כאמיר, בחירה לא אקראית שהדגישה כיצד מרכז אל-קאעידה סומך, עכשיו יותר מתמיד, על מנהיגים לא-ערבים. השקעה שלדברי חוסין הקקני חשפה שוב את חולשתו של אל-זוואהרי בהשוואה לאל-בגדאדי שהצליח להשיג את אמונם של חלק גדול מהעולם הערבי, שהיה בעבר אגן הגיוס העיקרי לקאדיסטים.

עם זאת, אסים עומר היה בחירה טובה מכיוון שהיה צעיר (כבן 40), תרבותי ומסוגל לבטא את עצמו באורדו, באנגלית, בערבית ובפשטו. הרדיקליות שלו התבגרה בקראצ'י, במדרסה של ג'מיה אולומול איסלאמיה, אחת התקשורתיות הידועות ביותר בפקיסטן⁵. אומאר ערך את הופעת הבכורה שלו באל-קאעידה כקצין תעמולה מכיוון שהוא מורגל בשימוש באינטרנט וסופר תקף: הוא פרסם ארבעה ספרים בשפה האורדו ומאמרים רבים שביניהם הידוע ביותר היה עתיד המוסלמים בהודו הופיע במגזין הקאדיסט תחייה. בטקסט, עומאר הצליף נגד "הדמוקרטיה ההודית" השגויה, האשמה בכך שהיא ריסקה את זהותם של מוסלמים: "במשך יותר מדי שנים שוללים המוסלמים של הודו על ידי הסיסמאות הריקות של 'הדמוקרטיה ההודית', 'המדינה החילונית', 'ארץ גאנדי', 'פייס' וכן הלאה. אלה שבתיהם הצטמצמו לאפר בגלל שנאתם המושרשת העמוקה של ההינדו, לא יבלו על ידי הסיסמאות הריקות הללו "⁶. הקומפוזיציה של אומאר מופיעה למעשה כמניפסט אמיתי של AQIS בו, לאחר הדרישות הרגילות, מובטח ניצחון בטוח על הכופרים: "אחדית כמו גם אירועים אחרונים מובילים גם לעתיד מזהיר למוסלמים של הודו; עתיד שקשור להקמת האמירות האסלאמית באפגניסטן. הגיע הזמן שמוסלמי הודו ימלאו שלט פרואקטיבי בג'יהאד באפגניסטן וירוויחו מהניסיון של ארבעים שנות ג'יהאד, כך שהם עשויים לבנות עתיד טוב יותר לדורות הבאים."⁷. ברור גם כיצד אסלים לא מזכיר את מדינת האסלאם, ומאשרים מחדש בשכנוע את הקרבה לאמירות האפגנית והתאמה ברורה לרעיונותיו של אל-זוואהירי. המועצה המרכזית של אל-קאעידה ראתה את עומר כמשכן חשוב בתרחיש ההודי, מעל הכל בזכות רשת הידע שפיתח עם קבוצות הטליבאן שעברו בגבול בין אפגניסטן לפקיסטן ועם האחים המוסלמים לקשמיר.

מרעיונות למאבק

הופעת הבכורה של הג'יהאדיסטים של AQIS מתוארכת לשנת 2012 באנונימיות מוחלטת, כאשר עדיין לא היה גורם רשמי בקיומה של הקבוצה. בשנת 2012 נהרג הבלוגר הפקיסטני אניקה נאז באשמת חילול הקודש. בשנה שלאחר מכן בלוגר נוסף, אחמד רייג'ב היידר (תמונה), הסתיים בעיני המחבלים מכיוון שהואשם בכך שהוא לא מוסלמי אמיתי, והוא אשם בכך שפרסם כמה מאמרים נגד האיסלאמיזם. שני מקרי הרצח הללו טענו על ידי AQIS רק בשנת 2015, אז הכותבים נהנו כעת מחסותו של אל-זוואהירי ונדרשים לקדם את עסקיהם. עם זאת, רצח חלק מהבלוגרים לא היה מסוג הפעולות שיכולות להעניק AQIS תהילה בינלאומית, ולכן היה צורך במשהו בולט יותר ובאותה עת היה מסוכן.

ב- 6 בספטמבר 2014 עלו טרוריסטים על הספינה הפקיסטנית PNS זולפיקר: ללא ספק תקיפת ספינה צבאית, שלמה עם כלי נשק וצוות, הייתה פעולה מרהיבה באמת, ובין השאר יצאה מהתכניות ה"ארציות "הטהורות של הטרור האיסלאמיסטי:" התקפה זו גם הדגישה אסטרטגיה חדשה וצומחת של אל- קעידה מכוונת לשליטת אמריקה בים "⁸. החקירה שבאה בעקבות הפיגוע - שלא הצליחה גם להרוג מחבל - חשפה קונספירציה ברמה גבוהה: ה- PNS זולפיקר היא יצאה בשמונה טילי נגד ספינות C-802 שהיו אמורים לשמש נגד הספינה האמריקאית באוקיאנוס ההודי. יתרה מזאת, העובדה המדאיגה ביותר הייתה מעורבותם של קציני ים ימיים רבים מפקיסטנים, שגויסו ישירות לשורות AQIS. שוב המגזין התעוררות הוא בישר על הפיגוע במאמר שכותרתו מיקוד לעקב אכילס של כלכלות המערב חתום על ידי חמזה חאליד. מיצר הורמוז ותעלת סואץ - נקודות מעבר יסודיות בקווים מסחריים ברחבי העולם - היו צריכים להפוך לנקודות פגיעות מכיוון שהים יהפוך לתיאטרון החדש בו יפגע האינטרסים של הדמוקרטיות המערביות, לפחות זה היה רצונו של אללה: "הוצג בפני כמה מאומיי שיצאו להילחם במטרה שאללה רוכב על הים כמו מלכי הכס"⁹. התוכניות של AQIS היו מעבר להישג ידן וכך ב- 26 בפברואר 2015 הם חידשו את נשקם כנגד חופש הביטוי, בהתנקשות באביג'יט רוי, בלוגר אתאיסט מדאקה בבלגלאדש; אותו הדבר חזר על ארבעה בלוגרים אחרים.

איתות כוח או חולשה?

אלסטאייר ריד, בניתוחו הצלול על AQIS, מבטא שיקול דעת הגיוני ביחס לפוטנציאל שלהם: למרות שהם מעטים ואין להם את היכולת לפתוח בהתקפות סנסציוניות נגד המערב, קיומם מהווה עדיין איום ממשי בכל האזור, עם נטייה להתרחב. במובן זה, מרכז אל-קאעידה יכול להחזיק משכנות חשובות בתת-היבשת ההודית עם סיכויי צמיחה סבירים, נוכח הקשיים הצבאיים של המדינה האסלאמית. שנית, תמיד יש הטאליבן שאחרי הנסיגה הסופית של ISAF השיבו כוח ו"יתכן ש- AQIS תוכל לנצל את המצב כדי להקים מקלטים בטוחים באפגניסטן מהם היא יכולה לפעול"¹⁰. נוכחותו של אל-קאעידה, או ליתר דיוק קבוצה המזוהה עם זה, מציעה אפוא אלטרנטיבה חשובה למי שמעולם לא רצה להתיישר עם הקצבים של דאעש, ומהווה גם גורם ממריץ מסוכן עבור אלה בהודו שרוצים להצטרף ל ג'יהאד גלובלית נגד כופרים. מגויסים ב- AQIS מהווים כעת את מה שכינה עבד אל בארי אטוואן "הדור השלישי" של האיסלאמיזם: צעירים משכילים, פתוחים לשימוש בטכנולוגיה ותקשורת טלמטית. אם אפילו בתת-היבשת ההודית - אזור מפורש באופן ידוע להפליא במובנים רבים - אל-קאעידה מצליח להחזיר את האדמה, אז ניצב בפני איום חדש וצפוי מראש. העובדה הרלוונטית ביותר היא, למעשה, ש- AQIS שברה את גבולות הטרור האזורי והמופתי, הצגתו על הבמה הבינלאומית וקבלת השפעת מכפיל על יכולותיו ההתקפיות האמיתיות.¹¹.