זה לא יהיה פופולרי כמו "קץ ההיסטוריה" פוקויאמה, אבל השתקפות זו ספר סוף הסיפור, זה של ISAF. בשנת שורות אלו לא 12 לשחזר השנים הטרגיות של הקרב על אפגניסטן, אבל כל-אמריקאי ההתנגשות בין נגד ולוחמה בטרור לבין התרת הסבך שלה אשר הסימפטומים הראשונים אירעו בבגדד, אך מלא אשר במקרה אתם גרים אלה שעות בקאבול.
שני neologisms, שבה, במשך קרוב לעשור, תארו האסטרטגיות וטקטיקות פעולות הפנטגון, נולדים בוושינגטון סתירה גלויה בין מה שתי דרכים כל שהאמריקנים יראו יחסים בינלאומיים כדמוקרטיים ואת הרפובליקאית.
הלוחמה בטרור המוטמעת ב- CIA ובטומהוק הטמיעה את ארה"ב ובעלי בריתה בביצה העירקית, תוקפנות ולחימה, החזרה למלחמה קונבנציונאלית, ימי פלוג'ה ואבו גרייב, יותר מ -4000 הרוגים של מסע שהחל רע והסתיים גרוע יותר. , שלכיבוש בארות הנפט של מסופוטמיה, היו תחילת הסוף לשיטה להתמודד עם קרבות ומסעות המבוססים על מושגי ליניאריות הניצבים על המלחמה הקרה.
לאחר שוטטות אינטלקטואלית וצבאית ארוכה, ההתקוממות הנגדית נולדת על 25 אבני היסוד שלה, נקבעת מיזוג האסטרטגיה הצבאית והאנתרופולוגיה, כיבוש המוח והלב, הנחישות של סביבה ידידותית בה "אתה צריך להוריד את המשקפיים", ללכת בקרב האנשים בהירים ושקופים, אורחים מצוינים ולוחמים מבריקים, משלמים שוחד וקוראים להם תמיכה מערבית, והכל תוך התבוננות מדוקדקת בערכים המבדילים את יופיו של המערב מכיעורו של מזרח חולה באינטגרליות.
זה היה הזמן של מקריסטל ופטראוס, של קילקאלן ונגל, אפשר לומר על גנרלים 2.0, עמיתיהם הצבאיים של הקבוצה שיצרו את מיתוס אפל במוסך בקליפורניה.
המפקדים הצבאיים הללו של הדור החדש, אנשים שחיו את הביצה הווייטנאמית ועשו ככל יכולתם, באקלים האובמי החדש, כדי לעצב מחדש את האסטרטגיות של המחומש, ניסו להיאבק למען עולם חדש בו האמריקאים יוכלו להציג את עצמם עם המדים של ' אינטלקטואלי, אולי התעמלות, של וול סטריט, ולא עם זה של הקאובוי של ג'ון וויין.
היום סיום ISAF, שהתרחש חמש שנים לאחר סיום הפעולות הצבאיות בעירק, מספק לעולם כישלון נוסף של הדוקטרינה הצבאית האמריקאית, הנגאובר נגד ההתקוממות התאדה עם גנרלי הגיבורה החולים שלו לעודף והעולם תמיד אותו דבר, גם הסיפור במקרה זה לא הסתיים, אלא רק הסתבך וסיפק לקח נוסף: הדיאלוגים הבומבסטיים והכריכות במגזין "רולינג סטון" אינם מספיקים, הכרזותיו של הנשיא השחור הראשון של היסטוריה של ארה"ב או קואליציית הרצונות, אנו זקוקים לשיטה ורצינות, הבנה ואמפתיה, בקיצור, את כל האביזרים הדוקטרינליים שהוקמו על ידי התקוממות נגד. אולי לא!
אם נכון שתורת הפטראוס הטילה את הסרת המשקפיים, הבעיה נותרה כי וושינגטון השתמשה בהם זמן רב מדי ואז הינקיז, שהופיעו כמשחררים אחרי מלחמת העולם השנייה, מאינדיוצ'ינה ואילך, הפכו לדיכאים. מחשבונים ומשמידי עולמות ומאזנים, לכן זה מה שיש לשנות, אחרת אפילו 2 שנה של חיל האוויר וההתנגדות הנגדית לא יוכלו להשיג כל תוצאה ניכרת.
איזון שלילי לאפגניסטן, מקאבול הקואליציה התרחבה בכל רחבי הארץ, נעשה ניסיון לשלוט בסחר באופיום, אך הם נאלצו לחזור על עקבותיהם, הכוחות המזוינים של המדינה המרכזית התחנכו ויחונכו. עם זאת, אנשים אסייתים שהחלו להתקומם כנגד המדריכים שלהם (תופעה של ירוק על הכחול הכחול) דרך המשי, שהייתה אמורה להפוך לנתיב הגז, נותרה סגורה עד כדי כך שאפילו קיפול המכשיר הצבאי, עד היום, נכשל. ליהנות מנתיב מעבר הרכבת שאמור לעבור צפונה למדינות כמו טורקמניסטן.
באשר לענייני צבא, פקיסטן ממשיכה לשמור על מעוזי הטליבאן הגדולים ושורא של קואטה מבינה את עצמה בצורה חזקה בכוחות המערב ששרדו, הפסדראן נותרו המנטורים הטובים ביותר של כמה קבוצות קיצוניות ולא נעשה דבר או כמעט דבר בסחר בנשק. סמים ובני אדם, כמו גם את השליטה בשטח, שמעבר לבועות הביטחון שנוצרו והתגוננו בקרבות שלא ניתן לומר עליהם, שאר השטח העצום נותר שטח הפקר.
מה שמאחורי זה, נשאר מסובך להבין ויכריח לנקוט עמדה, לא הכוונה של שורות אלה, מי ניצח ומי איבד הוא די ברור, השאלה היחידה שנותרה תשובה לתת ו עבור אשר מאמינים כי נתן מספיק אלמנטים הוא: למה כל זה?
בוודאות הדרמטית כי אפגניסטן החדשה וכוחות ISAF חדשים קרובים לאופק, אך אין דרך יעילה לפתור אותם.
אנדריאה פסטורה
(צילום: חיל האוויר האמריקני / חיל הנחתים האמריקני)
