על פי הגדרת בועז גנור, נשיאהמכון הבינלאומי לסיכול ומלחמה בטרור, פיגועי התאבדות הם הנשק החכם של ארגוני הטרור. shaihd (הקדוש המעונה) שנבחר לפוצץ את עצמו הוא, למעשה, מסוגל לבחור את מטרתו ולחכות לרגע המתאים ביותר לשחרר את עומס המוות שלו. אסטרטגיה שיש לה היסטוריה ארוכה מאוד, במיוחד בישראל, שם בעבר חמאס הוא ארגן קמפיינים אמיתיים של התקפות לזרוע פאניקה בערים השונות של המדינה היהודית. כדי להתמודד עם או אפילו למנוע פיגוע התאבדות, אין אמצעים יעילים באמת וכל הליך אחד רוצה לעקוב חייב תמיד לקחת בחשבון מספר גבוה של מקרי מוות. מבחינת ישראל, בעשור האחרון, פרקים של חללים עם חגורות נפץ סבלו מהידרדרות גם אם בחלקים אחרים של העולם הם ממשיכים להיות אחת השיטות המנוצלות ביותר, בעיקר במקומות שבהם אמצעי מניעה ופיקוח לא הגיעו ליעילותן של מדינות המערב. מעבר לאפגניסטן ולעיראק, הדוגמה הבולטת ביותר נוגעת לאפריקה שבה בסומליה הארגון המזוהה עם אלקאעדה - חרקת אל-שבאב - הגיעו לרשומות שליליות במונחים של קורבנות שנגרמו על ידי התקפות עם כלי רכב או חגורות נפץ.
סומליה הדמים
הקבוצה של א-שבאב (מילולית "הנוער") יש בראשית התבגר במשך שנים רבות של מלחמת אזרחים והפרעות זרות. לאחר החוויה האמריקנית הדרמטית בשנות התשעים, מותו של מוחמד פארה אידה, היה לסומליה הנשיא הראשון שלה, סלט עבדקסים חסן, אשר לאחר שש שנים בלבד הודח על ידי קואליציה של מפלגות איסלאמיות שהתאספו באיגודים האסלאמיים ( UCI) אשר א-שבאב ייצג את הזרוע המזוינת. זה היה בשלב זה המעבר כי האתיופים, נתמך על ידי ארצות הברית, הביא את התנועה של עבדאללה יוסוף, מנהיג של ממשלת המעבר הפדרלית (GFT) לשלטון, אשר השליכו את האסלאמיסטים מהממשלה, שגרם למדינה לצלול שוב למלחמת אזרחים .
ב- 2007 החלו פליטים איסלאמיים לגייס תמיכה בקרב האוכלוסייה הממורמרת בנוכחותם של האתיופים וממשלתו הרעה של יוסוף. ב 2009, ההתנתקות הצבאית של אתיופיה עוררה מחדש עימותים בין האיסלאמיסטים לבין שיח 'שריף שיח' אחמד הפך לנשיא של מדינה ללא שליטה על השטח. שוב הפכה סומליה לצומת מעבר של חיילים זרים, הפעם שנשלחו על ידי האיחוד האפריקאי (במיוחד מאוגנדה ובורונדי) שניסו לשווא להחזיר את הסדר ולשמור על נתיבי תקשורת ארציים ובינלאומיים פתוחים. התערבות זרה חדשה זו חיזקה את אישורם של לוחמים איסלאמיים, אשר במשך זמן מה ניהלו מעקב צמוד אחר מנהיגי אל-קאעידה. הגישה הראשונה בין שני הארגונים התרחשה ב- 2006, כאשר החזית האסלאמית של בתי הדין האיסלאמיים שלחה שני מחבלים מתאבדים נגד מטרות של הממשלה הפדרלית בבידואה; באותה עת, הרופא אלט 'ואהרי (צילום) בשם "אריות סומליה".
מרגע זה ואילך, הארגון, שבראשו עמד עדן האשי פרח "אירו" ולאחר מכן, מ 2008, על ידי שיח 'אחמד עבדי Godane, המורחבת שלו זרועות ברחבי הארץ לזרוע טרור בקרב כוחות הממשלה, אך מעל לכל שליחים של שליחות הארגון (המשימה של האיחוד האפריקאי בסומליה) בחסות ארה"ב והאו"ם. על פי הדיווחים האחרונים החיילים של א-שבאב הם נעים בין 3.000 ליחידות 7.000, המחולקים על שטח המחולק לשלושה אזורי פקודה: ביי ובוקול, מרכז דרום ומוגדישו ולבסוף פונטלנד וסומלילנד. מאז הקמתה הדגימה הקבוצה האסלאמית נטייה להשתמש בפיגועים התאבדות באמצעות VBIEDs (מטען חבלה מאולתר) עם אשר הם פגעו, 22 2009 פברואר, בסיס של AMISOM ב מוגדישו הרג שישה עובדים.
ארגון משונה
רכישת מותג של אל-קאעדה נתן דחיפה לכנופיות האסלאמיות הסומליות שהגבירו את התקפותיהן נגד הכוח הרב-לאומי שבו פעלו כמה חיילים מאוגנדה ובורונדי. כדי לזכות יותר אשראי בעולם הג'יהאדיסטי, 11 יולי 2010 א-שבאב לשים במקום פיגוע נורא בו זמנית בקמפלה, בפעם הראשונה מחוץ לגבולות הלאומיים. באותה הזדמנות שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם במועדון רוגבי ומסעדה אתיופית, בדיוק כפי שאנשים צפו בגמר גביע העולם. היו 74 מת, בעוד אחרים 70 אנשים נפצעו קשה.
ברור את הקלות שבה א-שבאב יכול למצוא מתנדבים שאהיד היא תוצאה של השפעה חזקה כי הקבוצה quaedista יש על אוכלוסייה שתנאי מחיה נמצאים בגבולות האדם. הרעב, הייאוש והעדר ממשלה יציבה מאפשרים, לפיכך, גיוס מהיר בקרב שורות הצעירים הנואשים המוכנים לא רק להקריב את עצמם למען אללה, אלא בראש ובראשונה להילחם ברחובות מוגדישו או לעלות על ספינות מערביים. המטרה העיקרית של הג'יהאדיסטים היא בראש ובראשונה אנשי האו"ם וה- UNICEF גם בשל היותם ארגונים אשר בהפצת מזון ותרופות מנסים בכל דרך להקל על אי הנוחות של האוכלוסייה המרחיקה אותה מהתעמולה של הטרוריסטים1.
ב 2011 את ההוראה של א-שבאב הקים מדור מיוחד המופקד על עבודת הסוכנויות הזרות בסומליה (OSAFA), שגינה את האו"ם, את יוניסף, את כל הארגונים הלא-ממשלתיים ואף את הצלב האדום. למעשה, עבודתה של הקהילה הבינלאומית לא תמיד הביאה תועלת לאוכלוסייה הסומלית, אלא רק למעטים ששלטו בשוק. כפי שדווח על ידי עבד אל בארי עטואן מנגנון חלוקת מזון לא היה מושלם, אכן מלכתחילה זה חשף ליקויים חמורים שפגעו הייצור המקומי. ב 2006, למשל, החקלאים הילידים יש יבול טוב, אבל כאשר הם הופיעו בשוק, את תוכנית המזון העולמית של האו"ם החליט לחלק את עזרתו לכלל האוכלוסייה בבת אחת, ובכך לרסק את כל התנועה הפנימית. אבל הדבר המדהים היה כי אותה טעות נעשתה גם בשנה הבאה. כתגובה, א-שבאב מנעה כל הפרעה של WFP בשטחה ובכך העדיפה שימוש במשאבים פנימיים, אם כי כדאי לזכור זאת לטובתה. ההגנה על השטח ושמירה על אינטרס לאומי יחידתי היא ייחוד של א-שבאב המבדיל אותה מארגונים ג'האדיסטים אפריקאים אחרים. ה"אי-היישור "הראשוני של הג'יהאד העולמי והשתלטותו על השטח איפשרו לאסלאמיסטים הסומלים למלא תפקיד אלטרנטיבי למעשה לארגונים בינלאומיים. עם זאת א-שבאב הוא מעולם לא הצליח להחליף את האספקה של האומות המאוחדות: המלחמה וכמה גידולים שנעלמו למעשה הורידו את רמת האמון במחבלים שהתכוננו לקפיצה מסוכנת באיכות.
נוכחותו של אל-קאעידה בסומליה החלה בהיסוס בשנות התשעים, כאשר האמריקאים דרכו במוגדישו כדי לצוד את איידד. בנקודה זו גילה בן לאדן להפוך את הסכסוך לסומליה לאפגניסטאן חדשה, אבל הוא לא הביא בחשבון כמה גורמים שהפכו את המקום הזה לבלתי-חדיר אפילו למלכיו. העדר החוקים, כוחם המוחלט של החמולות והשחיתות המשתוללת ששררה בארץ לא אפשרו חדירה קלה: החמולות הסומליות לא התכופפו בקלות לבריתות, אך מעל לכל דרשו הוצאה רצינית של כסף למעבר גברים, נשק וסחורות בשטחים שלהם. אף כי בבית נותר המרכיב האסלאמיסטי הסומלי ספקני כלפי אל-קאעידה, רבים מהמאמינים הצעירים נותרו מוקסמים מהפרויקטים של הג'יהאד הסעודי: מאות עזבו, למעשה, את קרן אפריקה כדי להילחם לצד הטליבאן2. זמן מה לאחר מכן, הדור שהיגרו למלחמה באפגניסטן הפך לעמוד השדרה של אל-שעב.
ב- 2012 פרסם אימן אלט 'ואהרי המצרי, יחד עם Godane, סרטון (מסגרת מימין), שבו הכריז כי הלוחם הסומלי "נוער" יהפוך לחלק ממשפחת אל-קאעידה. זה היה הרגע שכולם מחכים לו, כי הלגיטימיות מקודשת א-שבאב כנציג הראשי של ג'יהאד במזרח אפריקה.
ארגון, טקטיקות וכספים
הגלות של סומלים כלפי מקומות הג'האד הבטיחה א-שבאב אגן מאומן היטב של לוחמי גרילה. גודאן עצמו, אחד המנהיגים הכריזמטיים של הארגון, חתך את שיניו בלחימה לצד הטאליבן ב- 2001. הקשר עם אל-קאעידה שינה עמוקות את דפוסי הפעולה של הסומלים, אשר מנקודת מבט "לאומנית" קיבלו השקפה "בינלאומית" יותר של ג'יהאד. המבנה המבצעי של אל-Shaabab נשענת על שלושה מישורים: הראשון, כי הפקודה (qiadah) השולט על פעילות של לוחמים זרים (muhajirins) וגרילה סומלית3. ההבחנה שדווח על ידי דוד שין מזהה בקפידה את סוג האלים לוחמים זרים מחלקים אותם לשלוש קטגוריות: אלה שנולדו בארצות השכנות, בעיקר בקניה, עם אזרחותה של אותה מדינה, ואחריהם סומלים ילידים שקרוביהם עברו אז, ולבסוף חיילים שאין להם קשר אתני לסומליה. על התקפותיהם, מחבלים סומלים מעדיפים להשתמש בו זמנית במחבלים מתאבדים ובמכונות מלאות נפץ. על פי הנתונים שנאספו על ידי לוחמה בטרור של מערב פוינט משנת היווצרות שלהם (2005) עד אוקטובר של 2017, 216 הקדושים של א-שבאב ביצעו פיגועי התאבדות של 115. הפער בין שתי הדמויות נגרם על ידי העובדה כי הסומלים שולחים יותר קבוצות התאבדות באותו יעד, ובכך מגדילים את סיכויי ההצלחה ואת מספר הקורבנות4. בנתון מקאברי זה, א-שבאב הוא נמצא במקום השני מיד אחרי Boko Haram, המאשר כי הפיגועים הפכו את הנשק המועדף של קבוצות הפועלות ביבשת אפריקה.
בין ההתקפות החמורות ביותר כבר הזכרנו כי יולי 2010 שבו סדרה של התקפות עכשווית גרמה כמה קורבנות בקמפלה, אוגנדה. 24 אוגוסט 2012 טרוריסטים סומלים פגעו במלון מונא במוגדישו. קומנדו מחופש לאנשי ממשל זרוע מוות בקרב העם ואחרי שעתיים של כיבוי אש עם המשטרה, אחד המחבלים פוצץ את עצמו: היו מקרי מוות 32 כולל רבים חברי הפרלמנט הסומלי. הפרק האחרון בדם חוזר לפני כמה ימים, 13 אפריל 2018: פיצוץ אלים במהלך משחק כדורגל נהרגו חמישה אנשים ופצעו 10 (תמונה).
לא היתה שנה שבה פעילות הדינמיט של הטרוריסטים הסומלים ידעה מנוחה: מאז 2014 על יש לנו עדים חוסר אונים לקרשנדו של התקפות עם שיעור הצלחה מרשים באמת. אל-שעב הוא ארגון בעל רווחים גבוהים מאוד הנובעים מחדירתו של שוק הסחורות הלגיטימי והבלתי חוקי. על פי הנתונים שנאספו על ידי מרכז סנקציות ומימון עולמי מ 2012 ל 2014, טרוריסטים סומלים גייסו יותר מ 83 מיליון דולר מן המיסוי ומכירה של פחם המהווה כיום את מקור ההכנסה העיקרי. הברחת הסוכר עם קניה ב 2015 הניב יותר מ 12 מיליון דולר כתוצאה מיסוי לגיטימי של 1000 דולר על המעבר. א-שבאב מחזיקה גם בסחר בסמים (ח'ט) ובניהול חטיפות, שממנו היא מקבלת סכומים גדולים של גאולה5.
השליטה המוחלטת של הטרוריסטים במזרח אפריקה מעלה שאלות רציניות לגבי יעילות האסטרטגיה המערבית להחזיר את הסדר לאחת המדינות המורכבות ביותר על פני כדור הארץ. לבעיותיה של סומליה שורשים עמוקים מאוד ונוכחותן של מדינות אחרות כבוררות - מעולם לא נטולות פניות - של הפוליטיקה הפנימית שלהן היא כישלון היסטורי. א-שבאב היא נותרה ארגון מקומי ביותר ויריביו העיקריים הם צבא אמ"י, אולם נטייה מסוימת לייצא טרוריסטים ברחבי העולם התבררה באמצעות הערוצים הידועים כיום של הגירה בלתי חוקית. בסך הכל, אפריקה עדיין נראית חזית מאוד לא יציבה, אפילו עבור הטרוריסטים עצמם ש"משחקי הכוח "שלהם מתפתחים כל הזמן.
1 עבד אל-בארי עטואן, אחרי בן לאדן. אל-קאעידה, הדור הבא, לונדון 2012, עמ ' 113.
2 דוד שין, איום החוץ של אל-שבאב לסומליה in "Orbis", Spring 2011, Vol. 55, Issue 2, p. 203. כתובת האתר: https://www.fpri.org/docs/media/alshabaab.pdf
3 איבידם, עמ '. 209.
4 ג'ייסון וורנר-אלן צ'אפין, טרור ממוקד: מחבלים מתאבדים של אל-שבאב, מאבק בטרור, ווסט פוינט, פברואר 2018, עמ ' 7. כתובת האתר: https://ctc.usma.edu/app/uploads/2018/02/Targeted-Terror-2.pdf.
5 יאיה פנוסי-אלכס אנץ, אל שבאב. הערכה פיננסית, מרכז סנקציות ומימון חסר כוחות - הקרן להגנת הדמוקרטיות, יוני 2017, עמ ' 3 כתובת אתר: http://www.defenddemocracy.org/content/uploads/documents/CSIF_TFBB_Al-Sh...
(צילום: אינטרנט)
