הצלה מיידית: ניהול חירום במקרה של פיגועים

(של פאולו פלומבו)
09/05/17

התרחיש של פיגוע, בין אם בוצע באמצעות מטען חבלה או כלי נשק אוטומטי, הוא אחד האירועים המסוכנים ביותר שיציל מציל יכול להתמודד. הדינמיקה האחרונה הוכיחה את חוסר היכולת לחיזוי של פיגועים אלה, את השפעתם החזקה על האוכלוסייה, אך גם את שרשרת הפיקוד שהוכנה לניהול חירום. בסך הכל, תגובת המשטרה היא מנגנון משומן למדי, למעט בכמה סיטואציות מביכות שנגרמות כתוצאה מפריצת זרימת המידע או בגלל הרצון המעוות של התקשורת ההמונית לספק מידע "בכל מחיר".

מעבר לתגובות המשטרה, הנתונות לפרוטוקול מבצעי שמשתנה ממדינה למדינה, ראשית המגיבים הם תמיד מצילים: כבאים, רופאים ועובדי אמבולנס. בדומה להתערבויות המזוינות של היחידות למלחמה בטרור, מכונת ההצלה לעיתים קרובות עוקבת אחר דרך פעולה משתנה נפוץ על פי ההכנה והיכולת - אצל גברים ואמצעים - של כל מציאות מדינה.

פיגוע טרור הוא תמיד אירוע פתאומי, אלים, המיועד לזרוע פאניקה בקרב האוכלוסייה חסרת ההגנה, שהפכה עד כה למטרה העיקרית של כל התקפה ג'יהאדית ולא ג'יהאדית. התפוצצות מטען חבלה, כמו התפרצויות ללא הבחנה של AK-47, גורמות לפצעים מסוגים שונים אשר השפעותיהם - גופניות ומוסריות - נמשכות לאורך זמן עד שהן זורמות למה שמכונה PTSD (פוסט טראומטית). הידיעה כיצד לנהל כל רגע לאחר הדרמה הופכת לפיכך לבסיסית להצלת חיים רבים ככל האפשר, להחזיר את הנורמליות בהקדם האפשרי ובכך להימנע מעומס רגשי מסוכן אצל הניצולים.

גישה צבאית לטראומה

ביוני 2015 מחלקת ארה"ב של המחוז הביטחון מולד פרסם את המדריך מדריך למגיב ראשון לשיפור כושר ההישרדות באירועי פיצוץ מאולתרים ו / או באירועי יורה פעילים (לחץ כאן למסמך) מוקדש באופן ספציפי לחילוצים שעומדים בפני השפעות פיגוע. המדריך מדגיש במיוחד את הכלים שאנשי הבריאות חייבים להשתמש בהם כלפי מטופלים, ומדגיש כיצד זה אמור להתייחס במיוחד ל- TTPs (טקטיקה, טכניקות ונהלים) בתוקף בין לחימה של הצבא (ה- TCCC - טיפול נפגעי טקטי). הלקח שנלמד מהצבא ותחולתו בהקשר האזרחי נולד בשנת 2011 בזכות הוועדה לטיפול נפגעי חירום טקטיים (C-TECC) שהעביר, עם שינויים מתאימים, את המתודולוגיות הצבאיות לאנשי EMS. עובדי EMS מנצלים אם כן קורסים צבאיים המוקדשים במיוחד לטראומה של פיצוץ או ירי. בנוסף לחלק הרפואי הקפדני, המצילים לומדים לנוע בתרחיש בו ישנם נשק או תוקפים פוטנציאליים, ויחד עם הציוד המסורתי, הם מצוידים באפודים חסרי כדורים וקסדות בליסטיות.

על פי מחקר שנערך על ידי הצבא האמריקני במלחמת וייטנאם, הגורם העיקרי למוות בשדה קרב היה טיפול לקוי בדימום: הסכנה להלם היפובולמי הובילה לעתים קרובות למותו של החייל. הכללים שהוכנה על ידי ה- C-TECC קבעו כי כיום איש אינו צריך למות יותר בגלל דימום בלתי מבוקר, תוך שימת לב במיוחד למתודולוגיות לטיפול מהיר בפצעים פתוחים ופינוי מיידי למתקן הראשון בבית החולים הזמין. הכל - על פי המנהג האמריקאי הטיפוסי - תמצת את ראשי התיבות THREAT: דיכוי מאיים, בקרת דימומים, הכחדה מהירה לבטיחות, הערכה על ידי ספק רפואי והובלה לטיפול מוחלט.

אימון ההמשך של המצילים נעשה אפוא בסיסי: הכנת תרחישים אד הוק כאשר יישום התורות החדשות הוא נוהג נפוץ הן עבור EMTs מקצועיים והן עבור מתנדבים. אלה האחרונים, המהווים את החלק המכונן של מערכות עזרה ראשונה לאומיות רבות, מגיעים לרמות מצוינות בישראל בהן המערכה בטרור כוללת את כלל האוכלוסייה.

המודל הישראלי "מרצון"

העולם כולו הרשים בתודעה את תמונות הפוסט 9/11 שהקדישו לזכר הנצח את האומץ והמסירות של צוותי הכבאים בניו יורק (FDNY) וצוותי החובשים של EMS (שירות רפואי לשעת חירום); אחרים זוכרים את הפרמדיקים הבריטים במהלך יולי 2005 ואת התמונות המרשימות של אנשים שברחו מהרכבת התחתית שקיבלו טיפול ראשון. בישראל מסגרות מסוימות או צילומי טלוויזיה נמצאים על הפרק מכיוון שתל אביב וירושלים היו מזמן היעד הרגיל של טרוריסטים פלסטינים אשר על פי תכנון מנומק - מבצעים מסעות פיגועים אמיתיים בערים יהודיות. חוויה שאינה מעוררת קנאה, מועילה ככל שיהיה לישראלים לשכלל סדרה של טכניקות התערבות ופרוטוקולים שמהווים היום דוגמה בכל העולם. הישראלים הרחיבו את ההשלכות של פיגוע טרור על כל היבטיו הרבים, אפילו בניהול התקשורת התקשורתית בקנה אחד עם דאונטולוגיה שמטרתה לא להפיץ עוד יותר את הפחד. מקום הפיגוע מבודד ללא יותר מדי תרועה ומטרתו העיקרית של החילוץ היא להחזיר את החזרה לשגרה במהירות האפשרית.

בכל הקשור לנזק גופני, לפיצוץ מטען חבלה או מחבל מתאבד יש השפעות הרסניות וקובע סוג של טראומה שנמצאת רק בשדות הקרב. כאמור, הנזק כתוצאה מהתקפה הוא פסיכולוגי לא פחות, הן עבור הקורבנות והן עבור המצילים עצמם: תיאום תרחיש "לאחר הפיצוץ" יכול לגרום לתחושת אובדן אפילו לפרמדיק המוכן ביותר. נוהג מעיק במיוחד הוא זה של הרכבת גוויות, הכרתם וקבורתם שלאחר מכן, במקרה של כמה דתות, יש משמעות חשובה מאוד.

מאז 1995 ישראל, מעבר למפורסמת מגן דוד אדום (מגן דוד האדום), פורש צבא גדול של מצילים (למעלה מ 3000 מתנדבים) בשם זאקא, ששכללו את הכנתם באופן ספציפי על סוגים של התערבות שלאחר ההתקפה. בשנת 1989, המייסד יהודה משי-זהב, יחד עם עמיתיו באוניברסיטה, צפו בחוסר אונים במחזה המקאברי של פיצוץ באוטובוס בו אנשים רבים נפצעו באכזריות ו -17 נספו. כמה שנים לאחר מכן הקים יהודה ארגון המוקדש להכרת קורבנות הפיגועים, לשחזור הגוויות ולקבורה על פי המרשמים לטקס היהודי: ראשי תיבות זאקה (זיוי קורבנות אסון) פירושו, למעשה, "זיהוי קורבנות אסונות".

כיום ה- ZAKA, שמפעיליו מזוהים בזכות הנגב הצהוב שאי אפשר לטעות בו, מתהדר במבנה מעורר קנאה ולא הפסיק את ייעודו כסוכנות עזרה ראשונה בתרחישים של טרור. אלפי מתנדבים עובדים במחלקות הפזורות בכל פינות ישראל, כולל מאה חרדים שבאין מתן שירות צבאי מתחרים אחרת על רווחתם של אזרחים והגנתם. מתנדבי זק"א פועלים גם כדבק בין הארגונים השונים לבין מציאויות חברתיות-דתיות מורכבות במדינה. היחידה הקדומה של זק"א היא רדף את של אמת (סגולה אמיתית) שעוסקת עד היום ב -360 מעלות עם הקורבנות וניצולי הפיגועים. המנוחים מתייחסים בזהירות יתרה מכיוון שעבודת השחזור וההזדהות מערבת יותר את התחום הרגשי של האוכלוסייה: מיהו הקורבן? האם הכרתי אותך? יכולתי להיות שם? בעניין זה, לאחר סיום העבודות בכביש, מתנדבי זק"א פועלים כשיח שיח בין הרשויות לקרובי המתים הזקוקים לתמיכה פסיכולוגית נוחה המעמידה אותם בדרך להשפעות פוסט-טראומטיות לא רצויות כמו חרדה, פחד או התקפי חרדה. ברמה המשפטית, רדף את של אמת יש מערכת יחסים מיוחסת עם רשויות השיפוט הישראליות אשר מושכות את כישוריהן לשחזר ראיות מועילות לחקירות משפטיות.

מעבר לקטע "היסטורי" זה, ZAKA עוסקת ביחידות הצלה מסורתיות כמו יחידת הצלה מהירה (שמשתמש באופנועים כדי להגיע לאתר החירום במהירות רבה יותר) יחידת צוללנים (צוללנים) יחד עם יחידות סקי סילון מוקדש לחילוץ ימי. קטע הכלב פועל גם ביבשה (שמתאמנת יחד עם הקבוצות עוקץ של צה"ל) וזה מצויד ברכב שטח (יחידת ג'יפים) כדי להגיע למקומות בלתי נגישים. זק"א - כאמור לעיל - שם לב במיוחד למיעוטים דתיים: יש, למעשה, את יחידת מיעוטים בהם מתנדבים מהקהילות הדרוזיות והבדואים יחד, וכן נוצרים ומוסלמים.

היעילות של זק"א חוצה את גבולות ישראל בזכות הקמת יחידה בינלאומית מיוחדת (זק"א) יחידת הצלה בינלאומית) עם קבוצות מתנדבים הפזורות בכל רחבי העולם מוכנות להתערב לכל אסון.

מול ארגון כזה, תוהים מה המצב במדינה שלנו ומה היה קורה אם, למרבה הצער, זה היה מושפע מאירועים כמו פריז או בריסל. מערכת החילוץ האיטלקית משתנה על פי חוקים ותקנות אזוריים, ולכן היא אינה אחידה. חומר "עזרה ראשונה" נשען בעיקרו על מכבי האש או 118 מרכזי מבצעים המארגנים באופן אוטונומי תרגילים וקורסים אד הוק ליידע על נהלים או סוגים חדשים של התערבות. ההכנה האישית של המצילים היא בדרך כלל טובה, הם מדגימים זאת מדי יום ברחובות הערים האיטלקיות, אך הפער בין משימות לאימונים עדיין רחב מדי. אנו מקווים שלעולם לא נצטרך לכתוב על נושא עדין ומעמיק זה, מעל לכל, כדי להימנע מאותו תיאטרון עצוב וחסר תועלת - בדרך כלל נטוי - על קטע האחריות ההיסטרי.

(תמונה: צבא ארה"ב / חיל האוויר האמריקני / זק"א)