ברור שהאירועים בעלי אופי פוליטי שבמהלך 2024 שלטו ברמה בינלאומית עם התפתחויות והשלכות שעדיין אינן ודאיות, במיוחד עבור עולם התרבות המערבית, נוגעים למלחמה הרוסית-אוקראינית, למצב הרב-סכסוך במזרח התיכון ובחירתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שייכנס לתפקידו ב-20 בינואר.
למרות שהשפעתו מינורית יחסית, הטרור העכשווי, שהתעורר בשנות ה-60, לא הצליח לאשש את אופיו הדינמי. מדובר בתופעה מורכבת ששמה הלא מדוייק, דווקא "טרור", אינו מקל במעט על הבנת טיבו, מטרותיו, מבניו, הדינמיקה ומקורות התמיכה שלו.
2024 הסתיימה באירופה עם שני אירועים ספציפיים - אותם ניתן לסווג, לפחות באופן כללי, כ מחבלים – התרחש בגרמניה ובאיטליה ואשר לפי מצב הידע ברשות הרבים, ליצור שאלות.
הראשון מבין השניים התרחש ב מגדבורג, בשוק חג המולד שהוקם במרכז ההיסטורי (אלטשטדט), בסביבות השעה 19:20 ביום שישי ה-2006 בדצמבר, כאשר הפסיכיאטר בן החמישים טאלב אל עבדולמוחסן ממוצא סעודי ותושב גרמניה מאז XNUMX כיסח את הקהל הצוהל עם השימוש של מכונית ב.מ.וו שנשכרה שעה קודם לכן ונסעה במהירות מלאה כארבע מאות מטרים בזיגזג, נהרגו חמישה בני אדם ופציעו כמאתיים, ארבעים ואחד מהם ברצינות. התוקף הכריז זה מכבר על עצמו אתאיסט, אנטי-אסלאמי, תומך בקבלת הפנים והשילוב של זרים ותומך בימין הקיצוני הגרמני וגם הפיץ פוסטים אגרסיביים ברשתות החברתיות. לאחר שנעצר, נמצא כי בדמו של התוקף נמצאים חומרים נרקוטיים שונים.
האירוע השני כולל מעצר ב צפון איטליה, ב-24 בדצמבר, של ארבעה צעירים ג'יהאדיסטים, שנחקרו בגין קשר למטרות טרור והסתה לביצוע פשעים, ובראשם ילדה בת עשרים ושתיים. העובדה, בין אם קשורה במישרין ובין אם לא, ולאחריה כמה ימים האיומים הישירים נגד העיתונאי פאוסטו בילוסלבו שהואשם על ידי זולפיקאר חאן - האימאם לשעבר של בולוניה וגורש מאיטליה מסיבות של ביטחון לאומי - בכך שהוא עוון בשכר מדינת היהודים.
שני האירועים שנמצאו בגרמניה ובאיטליה דורשים חקירה נוספת על ידי החוקרים, אך מציגים אלמנטים שכבר ניתן להעלות כאן בעקבות כמה רמזים שנועדו למסגר טרור.
אין הגדרה מקובלת אוניברסלית לטרור, ויתרה מכך, המונח משמש לעתים קרובות לכל עובדה שמעוררת פחד או להשמיץ יריבים בהקשרים שונים. עם זאת, בצורה לא רגשית ואובייקטיבית חלקית, הוא נתפס על ידי טכנאים אמיתיים לפחות כמו השימוש או האיום בשימוש באלימות כדי להשיג מטרות פוליטיות. עם זאת, יש להרחיב את המושג הזה ב"תיאור פונקציונלי", המבוסס על תצפיות ושיקולים בעלי אופי אמפירי, לפיהם טרור כרוך בו-זמנית. ארבעה מרכיבים הכרחיים: (1) אלימות פושעת פיזית או נפשית, (2) מטרה פוליטית, פוליטית-דתית או פוליטית-חברתית, (3) שימוש במבנים ודינמיקה חשאיים ו-(4) פעולתן של קבוצות לא-דתיות מדינה עם או בלי צורה כלשהי של תמיכה פרטית או ממלכתית.
במהלך הטרור העכשווי, לכן במשך קצת יותר משישה עשורים, ה מטריצות של התופעה ניתן לייחס אותם לאידיאולוגיות קיצוניות של הימין (כגון ניאו-נאציזם, אולטרה-לאומיות וגזענות) ושל השמאל (כגון אנרכיזם וקומוניזם); למטרות אתנו-לאומיות המתבטאות בצורות של בדלנות גיאופוליטית; לאמונות ממוצא דתי או פסבדו-דתי שהועברו לרמה הפוליטית (כגון רדיקליזם אסלאמי או קיצוניות יהודית, נוצרית, הינדית או עדתית מהותית); למטרות החל מהגנה על בעלי חיים (ביוצנטריות) או על הטבע (אקוצנטריות) ועד תמיכה בהגירה לא סדירה וחשאית. לכל המטריצות הללו שכבר נמצאו, ניתן להוסיף אחרות שאינן פעילות כרגע או לא ידועות בכל עת. למעשה, טרור מתעורר ומנצל מצבים של מקום וזמן על פי החזון והמטרות שלו.
בתוך המטריצות הבודדות או מכלול המטריצות, צבירה אחת או יותר יכולה לפעול בו-זמנית ובזמנים שונים עם מבנים נוקשים או גמישים משלהם, או, בתוך כל מטריצה, הצברים הרלוונטיים או חלק מהם יכולים לארגן את עצמם או להתחבר ברשתות . כל צבירה, ללא קשר למטריצה האידיאולוגית, עושה שימוש ב-a אמצע נקודת התייחסות דומה, ובמידת האפשר, התמיכה האינפורמטיבית, הלוגיסטית או התפעולית שלה. אגרגציות מסוימות, במיוחד אם הגיעו לשלבים מתקדמים יותר ביחס לטרור - כמו התקוממות הכוללת לפחות שליטה חלקית וזמנית בשטח הלאומי - נהנות גם מתמיכתן של מדינות פטרון זרות, כידוע דוגמה לכך היא המשטר האיראני הנוכחי.
בכל זאת לגבי מטריצות אידיאולוגיות, יש להוסיף שאירועים מסוימים, כמו הסכסוך המזוין הנוכחי בין ישראל, מדינה ריבונית ושחקנים לא מדינתיים, כלומר חמאס, חיזבאללה והחות'ים, מנוצלים לרוב על ידי מפגינים בעלי הרכב הטרוגני. לשייך את עצמם למחאה, ולכן במיוחד גורמים אנטי-ישראליים או אנטישמיים או פשוט פציפיסטיים (לעיתים קרובות חד-צדדיים) יחד עם גורמים שונים אנטי-פטריארכיה, אנטי-נאט"ו, אנטי-סיוע לאוקראינה הנצורה, נגד גבולות, נגד כללי הסדר הציבורי ונגד הממשלה הלאומית שלה בתפקיד. פעולות טרור נובעות גם מהסביבה הטרוגנית זו.
בהתאם לאידיאולוגיות שלהם, זיהוי האויב שיובס והפוטנציאל הלוגיסטי והמבצעי שלהם, קבוצות טרור מבצעות, באמצעות מבנים חשאיים משלהן, פעולות נגד מטרות נבחרות. כאשר היעד האופטימלי אינו נגיש מספיק, נבחר אחד בעל חשיבות פחותה אך משתלמת יותר, על פי מה שנקרא "חישוב טרור". פעולות טרור אופייניות כוללות באופן מסורתי שימוש אגרסיבי בחומרי נפץ או תבערה, פציעות ורציחות בנשק חם, חטיפות של אנשים ואמצעי תחבורה, במיוחד כלי טיס.
ההתרחבות והבולטות של הטרור האיסלאמי הקיצוני לאחר מכן החל משנות השמונים של המאה ה-20 הגדילה משמעותית את השימוש, שכבר היה קיים, בנשק פסול וחד, פיגועי התאבדות ומעשי טבח חסרי הבחנה שנוסו או בוצעו. בהתחשב בעובדה שעבור התוקף הג'יהאדיסט, בניגוד לזה החילוני, האויב הוא הכופר, אולם פגיעה ללא הבחנה בהמונים היא מעשה "סלקטיבי".. אין לשכוח שאוסמה בן לאדן ז"ל, מייסד אל-קאעידה, קבע כי רכישת נשק להשמדה המונית היא חובה דתית. עם זאת, השמדה המונית יכולה להתרחש גם ללא נשק כימי, ביולוגי, רדיולוגי או גרעיני, כפי שהוכח במלואו על ידי התקפות 11 בספטמבר 2001 על ניו יורק וושינגטון.
בהתחשב בהנחות אלו, אנו יכולים לשאול את עצמנו מה מייצגים האירועים הנ"ל שהתרחשו במגדבורג ובצפון איטליה ואיזה אי ודאות אפשרית הם מעלים.
הפיגוע במגדבורג הוא חלק ממקרה מוכח ללא קשר לתוצאה. לכלי הרכב ששימש את הג'יהאדיסטים כ"מועדון" נגד הקהל היו תקדימים: ניס וברלין ב-2016 ושטוקהולם, ברצלונה וקמברילס ב-2017. אותו הדבר ניתן לומר על פיגועים אחרים בכלים שונים כמו, למשל, האירועים הנ"ל. של 11 בספטמבר 2001, קדם למשל הניסיון הכושל של קיצונים אסלאמיים אלג'יריים לתקוף את מרכז פריז עם מטוס חטוף ב 1994.
בכל הנוגע לביצוע התקיפה על ידי תושב סעודי יחיד בגרמניה, ישנם תקדימים הן בתחום הג'יהאד והן בתחום האנרכיסטי. עם זאת, יש לזכור כי עם הופעתה והגישה העצומה לטכנולוגיית המידע, נוצרות ללא הרף קבוצות וירטואליות של התייחסות, למידה מבצעית והסתה, מגזר שבו הפכו אל-קאעידה והמדינה האסלאמית. מאסטרים.
במקום זאת, בהמתנה לאישור, מה שמפתיע במקרה של מגדבורג הוא המוטיבציה הימנית הקיצונית המוצהרת של התוקף ובחירת היעד. אפשר לתהות האם מדובר בפעולת "דגל כוזב" או שמא מדובר בגורם החיקוי שהשפיע לא פעם על גורמי טרור מכל המקורות.
בתורו, בכל הנוגע למעצרים שאירעו בצפון איטליה, יש לציין כי בהשוואה למדינות אחרות באירופה - במיוחד צרפת, גרמניה, ספרד ובריטניה - איטליה נותרה, למעט חריגים קלים, חסינה בעיקרה מפני פעולות טרור איסלמיות קיצוניות. יש לתת קרדיט ראוי לכל מערכת הביטחון שרכשה במשך עשרות שנים ניסיון עצום במאבק בטרור פנים וחוץ לאומי. כמו כן, אין להתעלם מכך שהשטח האיטלקי, הודות למיקומו הגיאוגרפי, נחשב זה מכבר שימושי על ידי גורמי טרור כגון אזור מעבר ותמיכה לוגיסטית ולא כאזור תפעולי. עדיין יש לעקוב אחר המעצרים שנעשו בערב חג המולד מעידים על שינוי בגישה.
לסיכום, יש לציין כי בעניין מבני הטרור והדינמיקה נותרו המרכיבים המהותיים, בעוד שהאפשרות או הצורך בשינוי בפרטים קיים תמיד גם בעקבות התפתחויות טכנולוגיות בעיקר בתקשורת, תחבורה ואמצעי תוקפנות. במקביל מטריצות ישנות עלולות להיגמר ולעלות חדשות מלווה במטרות ספציפיות.
מכאן נובע שתופעת הטרור דורשת התייחסות מתמדת ואקטיבית למען מניעה, דיכוי והכלת נזק אפשרי.
*פרופ' ויטורפרנקו פיזאנו, כיום מזכ"ל המרשם הלאומי של מנתחי מודיעין ופרופסור ל"טרור וסכסוכים לא קונבנציונליים" באוניברסיטת eCampus, היה יועץ לוועדת המשנה לביטחון וטרור של הסנאט של ארצות הברית ומבקר קורסים במסגרת תוכנית הסיוע ללוחמה בטרור של משרד החוץ האמריקאי.
