מחבלים נגד

(של פאולו פלומבו)
22/02/16

בתרחיש פנטזיה היפותטי, האם יכול ארגון טרור להצטרף לארצות הברית כדי להיפטר מאויב משותף? זה נראה כמו העלילה המסובכת של רומן מאת טום קלנסי המנוח, או סיכוי ריאלי למקרה שלא תצליחי לצאת מההמאה הסורית. זו בהחלט פנטזיה סוטה, עם זאת תיאטרון המלחמה בסוריה חשף, מספר פעמים, היבט מאוד משתנה שבו, אפילו בתוך הכוחות המתנגדים לאסד, הושלמו בגידות בלתי-אפשריות ובריתות בלתי צפויות.

דאעש, או ליתר דיוק "המדינה האסלאמית" (צבא אל-בגדאדי שונא את ראשי התיבות בהם משתמשים המערביים), אינו מעצמה צבאית בלתי ניתנת להתנגדות: מדען המדינה הידוע אדוארד לוטווק, עם החזקה האמריקאית הטיפוסית, הצהיר שוב ושוב כי די בחטיבה של כל צבא מערבי כדי להביס את העדר השחור הסוני. אנו מוסיפים כי המדינה האסלאמית עצמה לא למרבה המזל את התמיכה וההסכמה של כל הצוות האנטי-אסד, בראש ובראשונה בין לוחמי הצבא לסוריה החופשית (FSA - צבא סוריה חינם) שחבריהן הביעו שוב ושוב כי אין בכוונתם להחליף משטר דיקטטורי חילוני אחר, תיאוקרטי ומעיק.

ההתנגדות, אולי פחות מורגשת, אך חשובה באותה מידה, נוצרה גם בתוך הארגונים האסלאמיסטיים השונים המסתובבים בחופשיות בין חלב לדמשק. ללא ספק, אם בהשוואה לקבוצות סוניות אחרות, דאעש מתגלה כמצוין אָדָם שֶׁעַלָה לִגְדוּלָה עם תכנית לימודים צעירה למדי, שחייבת מזל יותר מכל למזל שלו דרך פעולה והיכולת ליצור מערכת תעמולה מעוררת קנאה ויעילה להפליא. בדיוק מסיבה זו ISIS הצליחה לחדור לליבם של האיסלאמיסטים, מבין הרבים שבחרו להקריב את עצמם למטרתה בכל אזור בעולם.

בשנת 2013, העולם הג'יהאדיסטי חווה סכיזה חשובה מאוד, שהציגה את המדינה האסלאמית המוערכת ביותר ג'בהת אל-נוסרה, הארגון המייצג את אל-קאעידה בסוריה. לשניהם מקורות ותוכניות משותפים, אולם שני החברים / האויבים אל-בגדאדי ואל-גולני, בשלב מסוים, עשו דרכים שונות: מבשר של סיבוכים ואף עימותים אלימים, הן ברמה הדוקטרינרית והן מבחינה צבאית. מדוע התרחש הגירושין הזה שפיצל את העולם הסוני בסוריה לשניים? מה שיש - בהנחה שיש לו - ג'בהת אל-נוסרה כל כך שונה מלוחמי דאעש?

במהפכה הסורית

הסכסוך הסורי מתעורר בצורה מעורפלת מאוד ובהנחות לא מבוטלות מהתנועות הפסאודו-ליברטריאניות של מה שמכונה "האביב הערבי": ההשלכה של הג'יהאדיסטים הייתה הרבה יותר חריפות והתקוממויות עממיות שתוכננו באופן אדיר על ידי כוחות אפלים בשיתוף פעולה ישיר של מדיה המונית. לא במקרה, למעשה, בסוריה אימן אל-זוואהירי החליט לפטרל עם כמה מחסידיו הנאמנים ביותר כדי לבחון את הקרקע ולהבין כיצד יכול הארגון להפיק תועלת מהמלחמה. בכך הצליח אל-קאעידה ליצור מעין "תא שינה", כשהוא ממתין לרגע החיובי ביותר לחדור למורדים ולהאיץ את מהלך המלחמה באסד.

המלחמה, חוסר היעילות הגלוי של כוחות המורדים והפיצול המופרז בין הקבוצות הלוחמות היו הרקע ללידתו הרשמית של ג'בהת אל-נוסרה, עלה רשמית ב- 23 בינואר, 2012. האב האידיאולוגי של הקבוצה החדשה נקרא אבו-מוסאאב אל-סורי, ותיק אפגניסטן, אז מנהיג בית הספר הג'יהאדיסטי בדמשק וסופר של הקריאה העולמית להתנגדות אסלאמית, טקסט מדריך לג'יהאדיסטים מהדור האחרון. הכרזותיו הפכו לחוק עבור אבו מוחמד אל-גולני (צילום פתיחה), אדבולמוזן עבדאללה איברהים אל-סריק, חמיד אל-עלי ואבו יוסוף אל-טורקי, וקצינים מבצעיים במערך הקאדיסטי החדש.

בבסיס הקבוצה היה מושג חדש שפותח על ידי אבו-מוסאאב, שהתרחק מהארגון המסורתי העמיד את מושג "חטיבת ההתנגדות" במרכז האסטרטגיה שלו. ג'בהת אל-נוסרה מההתחלה היא הציגה עצמה כצוות מסוים, המסוגל לתעל את אהדתם של הקבוצות הקיצוניות השונות הפעילות בתרחיש הסורי. על "החטיבה" הייתה חובה קדושה לעודד את כל העולם האסלאמי להתנגד להתנגדות עולמית לאויבי האסלאם, להילחם נגד המשטר ללא שום שאיפה, להקים ח'ליפות חדשה ולחיות בזכות ההכנסה המתקבלת מתרומות ובזיז מרצון. של מלחמה.

כניסתו של ג'בהת אל-נוסרה זה ערער את יוקרת ההתנגדות הסורית: מנהיגי צבא השחרור ניסו להתרחק מהטרוריסטים, גם בגלל שידעו כי עזרתם תבטל כל אפשרות לזכות בתמיכת המערב. מנהיג אל-גולני מצידו, תמיד בשלבים הראשונים, אסר על לוחמיו להתערבב עם שאר הקבוצות הסוריות, שפט כבלתי מסוגל, לא אמין ונתפשר עם הכופרים. התפתחות הסכסוך, הכריזמה של מנהיגי החטיבה והיעילות המוצגת בקרב הפכה ג'בהת א-נוסרה בכוח מנצח שממנו ניתן להפיק שיעורים, ומעל לכל תן לעצמך להיות מונחה. מאחורי כל ניצחון של הצבא החופשי של סוריה או כל קבוצת התנגדות, הייתה ידם של קציני אל-גולני שהפגינו מוטיבציה ואימונים מספקים בכדי להשיג את התוצאות המרביות, למרות שיש להם מעט כוח יחסית.

התהילה של ג'בהת אל-נוסרה עד מהרה התפשטה אפילו בקרב האוכלוסייה הלא לוחמת שהרוויחה באופן אובייקטיבי מנוכחותם של טרוריסטים: יישום נבון של ה דעווה זה הבטיח מזון, סיוע רפואי והגנה לחלשים ביותר. כל זה באיזה מחיר?

ההתנהלות הכוללת של רשת אל-גולני לא הייתה בשוגג והייתה חלק מהתורות שנחשפו תחילה על ידי אוסאמה בן-לאדן ואחר כך על ידי הרופא המצרי איימן אל-זוואהירי. הפרשנות של ג'בהת א-נוסרה ההתנהלות הנכונה של הג'יהאד היא, למעשה, צומת מרכזי שימושי להבנת החלוקה הטראומטית שלאחר מכן ממדינת האיסלאם. גישתו של אל-קאעידה כלפי האוכלוסיות הכבושות הייתה זהירה יותר ומכבדת את המסורות המקומיות: מדיניות זו הביאה להרכב הממשלות המבוזרות השונות, בהן חיו יחד הרוח הלוהטת של הקיצונים ושלוותם של המתונים. ממשלות חלב (בראשות ועדת השריעה) ודיר א-זור הן שתי דוגמאות מוחשיות לערך האפקטיבי של הכיוון של ג'בהת אל-נוסרה. בערים אלה, אפילו היישום הקפדני של השריעה הושגו ויתורים בגלל המלחמה: הוצאות להורג רבות הושעו, כולל אלה שהטילו את קטיעת הגפיים. המרכז העירוני של חלב, למשל, היה מצויד במשרד מנהלי, משרד אזרחי, משרד משפטי ופיקוח משטרתי לניהול הסדר הציבורי והמעקב על בתי כלא.

הפילוג

לידתה של המדינה האסלאמית והכרזת העצמי בעקבותיה של אל-בגדאדי לקליף הכתה מכה קשה לאל-קאעידה: ג'בהת אל-נוסרה הוא לא ציפה לעלייה כה מיידית של התנועה החדשה. ההצהרות הרועמות של אל-בגדאדי הבהילו את איימן אל-זוואהירי, שבמכתב פתוח העביר את כל הספקות לגבי המבצע שביצע האקס-קאדיסט הצעיר. לטענת היורש ההיסטורי של בן-לאדן, הקמתו של ח'ליפות הייתה פזיזה מדי, והסתכנה בכך שלא יהיה שותף לכל העולם המוסלמי. למרות הגינוי הגלוי של ראש אל-קאעידה, דאעש הרחיב במהירות את שליטתה בחלק גדול מסוריה, ובכך באופן מוחלט ריסק את קבוצת אל-גולני. הרמזים הראשונים לקרב עדין התרחשו כאשר המדינה האיסלאמית החלה לפרוס את הזכות לשורותיה ג'בהת אל-נוסרה, לשכנע את אנשי המיליציה שלו להחליף צד נגד פיצוי מפואר יותר. לוחם של ג'בהת אל-נוסרה הוא קיבל שכר חודשי של 400 דולר, דאעש הציע 800, כפול בדיוק. בשנת 2013 צעק אל-גולני את נאמנותו לאל-זוואהירי לעולם האיסלאמיסט ובכך ייצר קרע בין ארגונים ג'יהאדיים, הראשון במימדים אלה.

המדינה האיסלאמית, חזקה יותר מספרית, פגעה כעת בעמדתה של ג'בהת אל-נוסרה בכמה אזורים בסוריה, כולל מעוז חלב; באזורים אחרים, כמו רקקה, נאמני אל-קאעידה אף נמחקו ללא אפשרות לחזור. האם זו אפוא הפסקה מוחלטת? הוא יכל ג'בהת אל-נוסרה להפוך לאויב מוכרז של המדינה האסלאמית ולעורר סכסוך פנימי מועיל עבור אסד והקואליציה נגד דאעש?

אבו מוחמד אל-גולני ואבו בכר אל-בגדאדי היו ילדים מאותה אידיאולוגיה עם עבר דומה, אותן חוויות מלחמה, אך בחזיתות שונות. החיכוך בין השניים נבע משיקולים היסטוריים וגאוגרפיים, הקשורים לסכסוך ארוך השנים בין דמשק לבגדאד. אל-גולני ראה באל-בגדאדי ראש עירקי פשוט, שאם הדברים היו משתבשים בסוריה, היה מתקן במולדתו; שנית, הוא לא קיבל את הרעיון למסור את ממשלת אדמתו לזר. ברור גם שהראש של ג'בהת ג'בהת א-נוסרה בהחלט היווצרותו של ח'ליפות לא פחתה, עם זאת חזונו ראה את דמשק או חלב במרכז החלום, ולא את בגדאד.

ההתנגשות בין שני הארגונים הייתה מיוחסת לעובדה דורית. כפי שמבחין בצדק ההיסטוריון סמי מובייד תחת הדגל השחור, איימן אל-זוואהירי היה נציגו הגאה של דור ג'יהאדיסטים שנמצאים כעת בירידה, עם אורח חיים כמעט נזירי, ולהיפך הצעיר אל-בגדאדי צעיר את ההמון כמנהיג אמיץ, לצד אנשיו, ככל הנראה בזויים כלפי סכנה. ניסיון הגישור שהוטל על ידי ראש הקשיש באל-קאעידה נדחה, אפוא, על ידי שני המתמודדים שדחו כל מקום לינה, והרגיזו את אל-זוואהירי עצמו, שהתרחק מכל הפעולות הצבאיות שביצע ISIS.

המנהיג של ג'בהת א-נוסרה בכמה הצהרות לוהטות, הוא כיוון את אצבעו כלפי המדינה האסלאמית, מנהיגה ועוד יותר משיטותיה. אל-גולני האשים את אל-בגדאדי בהיותו מנהיג אלים ובשימוש ללא הבחנה בנשק פיגועי ההתאבדות. דבריו נראו בנויים אד הוק להציב גבול איתן בין שני הארגונים, כמעט כאילו הם רוצים למשוך אהדה בקרב האיסלאמיסטים, מה שלא קרה בזמן. בדיוק זה שזרק בוץ על אל-בגדאדי היה מאחוריו שובל מוות ארוך, שלא היה לו שום דבר לקנא בטבח דאעש. בין מרץ 2011 ליוני 2013 חזית ג'בהת א-נוסרה נטלו אחריות על 57 מתוך 70 פיגועי התאבדות בערים סוריות. בשדה הקרב המוסר של אל-גולני לא היה שונה בהרבה מזה של דאעש: לאחרונה התגלו כמה קברי אחים של חיילים סורים שהוצאו להורג על ידי מחבלים אל-קאעידה. לחשוף את הפנים האמיתיות של ג'בהת א-נוסרה זה תמיד ההיסטוריון סמי מובייד שמדווח כיצד, בכמה הזדמנויות, אנשי הצבא של אל-גולני הפקירו את עצמם מהעוולים החמורים ביותר, והפכו את עצמם ממוסלמים אמיתיים לסחיטנים קטנוניים.

איננו מזניחים כי החלוקה בין שתי מציאויות הטרור הפכה, בכמה הזדמנויות, לנישואין של נוחות, במיוחד כאשר היה צורך לחלוק את השלל. בנובמבר 2015, ISIS e ג'בהת ג'בהת א-נוסרה הם לחצו יד עם ירמוך, שם הם הגיעו לרשותם כמות גדולה של כלי נשק ותחמושת אמריקאים למורדי האסד. עובדה שעוררה דאגה רבה גם מכיוון שאם דוגמה זו הייתה נוקטת בכל סוריה, האופוזיציה היחידה לאסד תוקם לחלוטין על ידי אסלאמיסטים קיצוניים.

הסכסוך בין שתי קבוצות הטרוריסטים נראה אפוא "אלסטי", אופורטוניסטי ונטול כללים קבועים לחלוטין.

חוזה עם השטן

בספטמבר 2015 הצהיר גנרל פטראוס בפומבי כי בריתות אפשריות עם חזית אל-נוסרה, ובכך מעוותת את תחושת המדיניות האמריקנית כולה בטרור. שיקוליו, בוודאי שנולדו מהסיוט הקשה ביותר של סוכן CIA לשעבר, משחזרים את המכשול החזק איתו מתמודד ממשל אובמה בבעיית דאעש; אחרים כינו זאת "אסטרטגיית ייאוש" מסוכנת ובלתי חד משמעית. באותו חודש התראיין שגריר אמריקה לשעבר בסוריה רוברט פורד החיה היומית, דיווח כי קבוצת אל-גולני נמצאת בירידה והוחלפה ברובה על ידי אחראר אל-שאם נחשב עד כה לקבוצה החשובה ביותר שנלחמת נגד דמשק. עם זאת, ההצהרות של פטראוס מסתירות קרן אמת ומוכיחות את טענותיו של האנליטיקאי כריסטופר הרמר שטוען שאם אתה רוצה להמשיך לא לשלוח חיילים לסוריה, הדרך היחידה להשיג תוצאות כנגד המדינה האסלאמית היא לרדת ל הסכמים עם כמה קבוצות אופוזיציה אסלאמיסטיות. בתוך כל זה איש לא לקח זאת בחשבון ג'בהת ג'בהת א-נוסרה עוסק במאבק מאומץ למען הישרדותו שלו: מוקדם יותר השנה חשף נציג המצפה הסורי לזכויות האדם את הריגתם של כמה מנהיגים מקאדים, בפרט השייכים ל אחראר אל-שאם e ג'בהת ג'בהת א-נוסרה, עבור התקפות ממוקדות אחרות שמעולם לא נטען על ידי מישהו. החשד נופל כמובן על דאעש, ואינו מוכן לקבל מתחרים לשליטתה בסוריה ובעיראק. בנוסף, פעולות הקואליציה נגד ג'בהת ג'בהת א-נוסרה הם מקבלים את ההיפך הגמור ממה שמונח הגנרל פטראוס, ודוחפים סופית את מה שנותר לארגון הקאדיסט לזרועותיו של דאעש.

העובדה הבלתי ניתנת להפלה היא שבקרב הכוחות נגד אסד אין טובים או רעים, מתונים או קיצוניים: המדינה האיסלאמית או ג'בהת ג'בהת א-נוסרה הם מביאים את אותה תוצאה של מוות, שלאור האירועים האחרונים נראה כי היא לא זכתה להצלחה הרצויה. דמשק מגיבה במרץ עם מה שנשאר מכוחותיה המזוינים לעדר השחור של אל-בגדאדי בהדגמה כי מעבר לקרוסלה התקשורתית המערבית, יש מי שנלחם בשטח ומסכן את חייהם נגד טרוריסטים כיוון שתזכרו תמיד - הם האויבים ואף אחד אחר.