יותר ויותר הקונפליקטים וההשלכות של פעולות הטרור שבוצעו מייצרים השלכות או אפילו פעולות עוינות חדשות בהקשר הסייברנטי, ולעתים קרובות זה לא הופך לשדה הקרב האידיאלי עליו ניתן לבצע פעולות פוגעניות וטקטיות ורלוונטיות אסטרטגיות, הן מה נקודת מבט של ההשפעות שנוצרו ואופי היעדים שנפגעו. המפתח להתגוננות מפני מעשי איבה מסוג זה טמון בהגנה הניתנת לתשתיות הרגישות של המדינות, בהליכי ניהול משברים ואבטחת משאבי מידע וטכנולוגיות: במילים אחרות, אבטחת סייבר.
אך מהם האיומים הרלוונטיים בפועל ומהם המתורגמנים העיקריים בתחום?
מסיבות סיכומיות לא ניתן לערוך רשימה מלאה, אך כדאי להתמקד בכמה מהגיבורים הראשיים של התרחיש הנוכחי, שהם אלמנטים שהקהילה הבינלאומית תצטרך לפקח עליהם יותר ויותר על מנת לחזות את התפתחותם של משתנים אסטרטגיים על לוח השחמט העולמי, ולהתערב בהקדם האפשרי אם הם מאיומים פוטנציאליים יתפתחו לסכנה קונקרטית בתיאטרון המרחב הסייבר.
השחקן הראשון שצריך לקחת בחשבון הוא גם החשוף ביותר מבחינה רפואית: דאעש, המכונה גם המדינה האיסלאמית או דאעש. הבולטות שזכה לארגון טרור זה בתקשורת ההמונית גדלה אקספוננציאלית והגיעה לשיאה עם האירועים הטרגיים של צ'רלי הבדו והטבח בנובמבר 2015 בתיאטרון באטקלן בפריס.
נראות כזו מתורגמת, מונחים של מוניטין ברשת, אפילו בנוכחות מסיבית בתוך מדיה דיגיטלית עם תפקיד שאינו סתם עוד יותר אלא של תעמולה ומחקר פעיל של חסידי המטרה. למעשה, השימוש בכלי IT על ידי דאעש למען מטרות הטרור שלו מהווה כשלעצמו ייחוד שיש לציין. בהקשר זה, אנו יכולים לזהות קו פעולה כפול שנעשה בעקבותיו: מצד אחד יש פעולה עקיפה שמתבצעת באמצעות פעולות תעמולה ספציפיות (מה שנקראטרור שיווקי"), שמטרתם להגיע לקונצנזוס דרך הרשתות החברתיות הפופולריות ביותר (טוויטר הוא ללא ספק המדיום המועדף ביותר) ולקבל מימון עם מערכת אמיתית של הקרן עולה ניהול עצמי באמצעות BitCoins, מטבע וירטואלי שמבנהו מאפשר לתורם ולמקבל לנהל את הקשר בשיקול דעת רב יותר ומוגן מפני עקיבות רגילה; מצד שני יש מספר רב של מפעילים, המאופיינים בפיצול ניכר של תאים ובלתי אפשרי למפות כראוי, המאפשרים לבצע התקפות סייבר טיפוסיות על תשתיות רגישות במדינות העוינות נגד דאעש. בנקודה אחרונה זו, התגובה האמריקנית מיושמת בפעולה משותפת שעדיין בעיצומה בין NSA (הסוכנות לביטחון לאומי) ו- DISA (סוכנות מערכת הביטחון) כדי למנוע ולחסל, בהיגיון של ניהול יעד, את מבנה התעמולה של המדינה האסלאמית ואת התלהטויות הסייבר שבוצעה על ידה. מעניין לציין כי גם בהתחשב במבנה אותו מבצע הרכש הוא הראשון האמיתי מלחמת סייבר במקום שרואה את תגובתו של צבא סדיר למעברים ואיומים פוטנציאליים שהציב ארגון טרור.
ללא קשר להכרתם הטהורה במשפט הבינלאומי, ישנם שני מצבים של סמכויות המדינות הממוסדות שללא ספק יהיה צורך לפקח עליה בהווה ובעתיד יותר ויותר, כלומר איראן וצפון קוריאה.
איראן, מבחינת ניהול מרחב הסייבר, מוצאת את עצמה בעמדה דומיננטית בהשוואה לכל שאר המדינות במזרח התיכון. ראשית כל, עקב הריבוד הארגוני והטכנולוגי שהביא אותו לפיתוח לאורך השנים תוכנית גרעינית גדולה (ובחלק מהיבטים מסוכנים). שנית, הטריטוריה הסייברנית היא בהחלט מקום שמאז 2012 עם הקמת ה- SCC (המועצה העליונה לסייבר) הרפובליקה האיסלאמית של איראן הציבה כמה סיכויים חשובים, ועליהם היא כבר ניסתה את הצעדים הראשונים גם ברמה מבצעית. יתרה מזאת, עם כניסתו של רוחאני (צילום) לנשיאות חלה עלייה דרמטית בכספים המוקדשים לביטחון הסייבר: אם למעשה ביוני 2013 (כלומר, כאשר נבחר נשיא איראן הנוכחי) הקרן שהוקדשה לאבטחת IT הייתה בסביבות 3,4 מיליון דולר, בשלוש שנים בלבד היא הגיעה לסף של 19,8 מיליון, עם עלייה בתקציב הייעודי של 1200%. עובדה כזו היא יותר משמעותית, בהתחשב בכך שיכולת טכנולוגית ושימוש בכוח הם בינומיום בלתי נפרד יותר ויותר ביחסים בין איראן לקהילה הבינלאומית, הן מנקודת מבט מרתיעה והן מתוך מטרה לפעולה פוטנציאלית לסכסוך. . איראן היא אפוא נמנית עם קבוצת המעצמות המתקדמות מבחינה טכנולוגית, שתפקידה העתידי בתרחיש של לוחמת רשת הכל עוד כתוב. האיזון בין הצורך להכיר כבן שיח דיפלומטי על ידי ארצות הברית לבין העוינות המשתנה של היחסים עימם (אפילו בתחום הסייבר) יהיו גורמים בעלי השפעה אסטרטגית בטוחה.
צפון קוריאה מצידה מייצגת מקרה מעניין במיוחד לחקירה. מרחב הסייבר אינו בשום אופן מושג חדש עבורו: שני גופי ממשל, ה- מחלקת המטה הכללי של הצבא הקוריאני הלשכה הכללית לסיורבהתאמה עם תפקוד של ארגון וניהול, בין היתר, של תשתיות IT פוגעניות והגנתיות. הפרדוקס, לעומת זאת, נעוץ בעובדה שלמרות המשאבים והיחידות הייעודיות, האסטרטגיה שאומצה נועדה לשמור על פרופיל מחשוב נמוך של מערכות הקרדינלים של המדינה, כדי לא לייצר יעדים רגישים ולנהל גישה לאינטרנט הריכוזי. לאומית עם מרחב מרחב תמרון. עם זאת, המשטר אינו פעיל בחזית איומי הסייבר: הפיגוע ב -2014 על סוני, שבוצע בקנה מידה גדול ואשר גרם לחברה הפסד שנע בין 3 ל -10 מיליארד דולר, היה מכמה חזיתות. הואשם בהוראה ישירה של המנהיג העליון קים ג'ונג און, למרות הסירוב שקיבל. מעבר לפעולות בפועל בחזית הסייברנט, עובדה נותרה בולטת, זהו התפקיד המוביל שמילאה ההרתעה בתפיסה הצפונית-קוריאנית של שימוש בכוח. תערובת של השניים היא מה שנראה שקרה בתקופה האחרונה מאוד. למעשה, בתחילת מרץ 2016 איים המנהיג העליון על ארצות הברית ודרום קוריאה בתגובה פוגעת אפשרית. ההדק היה סדרת תרגילים משותפים שנקראו צבאות ארה"ב ודרום קוריאה משחקי מלחמההמובנה בחלק הראשון של כ 12- יום המתמקד במניעת טרור סייבר (מפתח לפתור) ושנייה שהתמקדה בפעילותן של יחידות ההפעלה (פוסטר נשר). ב- 11 במרץ דווח בפגישה עם דלת סגורה בין גופי ממשל ושירותי ביון דרום קוריאה, האירוע נתוני פרה בטלפונים הסלולריים של 40 קציני ביטחון לאומי, חסומים מייד על ידי תשתית האבטחה הסייבר בסיאול. אין קשר ישיר ומובא בין ההתקפה שהתקבלה לבין האיומים שהציב משטר פיונג-יאנג; אולם מעשה כזה וודאי ייפול בפרספקטיבה של העבירות הפרובוקטיביות והמוגבלות שביצעה צפון קוריאה, ונמנע ככל האפשר מהסלמה ישירה וקשה לשליטה. בהחלט, על פי מקורות ממשלת דרום קוריאה, אין להמעיט באיום הסייבר של צפון קוריאה, נוכח הערכה של כ -6800 יחידות מבצעיות המוכנות לפתיחת מתקפות סייבר ולניהול כל תשתית קריטית בעלת שליטה אפשרית.
(תמונה: ארה"ב DoD / web / IRNA)
