הרתעת סייבר: אסטרטגיה להגבלת האיום

(של אלכסנדרה ג'וורונה)
04/05/20

אירופה ניצבת בפני אתגר גדול. תגובתו עדיין נראית חלשה, קשורה אליו היגיון של הישרדות כלכלית או פוליטית בהיעדר מנהיגות. נקודות תורפה חדשות מתעוררות במהירות רבה והיבשת הישנה, ​​שרוצה להחזיר משקל לייעודה הבינלאומי, אינה מסוגלת לתת לעצמה קול מאוחד, המזוהם על ידי האגואיזמים הלאומיים הפרטיזניים.

הבעיה אינה מוגבלת ל- Covid19 בלבד: עובד חכם והעברת עבודה דיגיטלית מביאים סיכונים וסיבוכים, המסוגלים לגרום נזק כלכלי נוסף וגובר למערכת שכבר סובלת. קשה לנהל את מורכבות האתגרים בעקבות מודל בקרת הסיכון הקלאסי. לא קל לזהות את פרופיל האיומים והקשת האחרונה היא רחבה במיוחד: מלחמות כלכליות תת-קרקעיות, התערבות פוליטית, תעמולה או psyops.

המרכז לחקר הצבא, בנושא מתקפות סייבר, דוגל במדיניות של מניעה והרתעה. "לנצח בקרב בלי שתצטרך להילחם בו, בזכות האסטרטגיה, ידיעת האויב, על חוזקותיו ויכולותיו של עצמו"זהו מושג ההרתעה: אסטרטגיה עקיפה וצורה של מאבק פסיכולוגי. שימוש נרחב בתרגול הגנתי זה נעשה בתקופת המלחמה הקרה, כאשר שתי מעצמות העל של ארצות הברית וברית המועצות נלחמו למען שליטת העולם בתחרות שמטבעה לא תביא לא מנצחים ולא מפסידים. כך מתקבל "השלום הקר" שהיה בעל הסגול להסיט את "האויב ההדדי" מכל מטרה אגרסיבית.

התנאי המוקדם להרתעה הוא כמובן להחזיק נשק שווה ערך. העולם, כידוע, השתנה מאז סיום המלחמה הקרה והלאה, והאופוריה המוכתבת על ידי האמונה כי סיומה של האופוזיציה של מעצמת העל היה מבטל את מצב המתח נעלם במהרה. איומים חדשים צצו באופק ומדינות חדשות מדדו את עצמן כנגד המערב, במטרה להגמוניה תרבותית, כלכלית, טכנולוגית וצבאית. במערכת החדשה השחקנים השונים, אשר בתחילה לא היה להם כוח דומה לזה האמריקאי, הראו שאיפות של שליטה עולמית. הניגודיות הדו קוטבית הנוחה, שגם יצרה מעין איזון, פינתה את מקומה להרבה גדול של אנטגוניסטים. משנעלמה היגיון ההרתעה, המאבק נועד להעצים את תחומי ההשפעה או התלות הכלכלית, אגירת חומרי הגלם והאנרגיה, והכל בעקבות תבנית הגיונית-א-סימטרית, המורכבת מכיבושים כלכליים ואגרסיות נסתרות.

גם כיום המאבק נגד מנהיגות נע בכמה חזיתות תת-קרקעיות: דומיננטיות כלכלית, סוג של כיבוש שווקים במערכת הגלובלית, משאבי אנרגיה, רדיפה אחר חימוש ופיתוח טכנולוגיה. וגם ההתפתחות הטכנולוגית פתחה את הדרך לאינספור נקודות תורפה אשר כוללות גם הן איום סייבר. אם האתגר לעליונות ישוחק גם ברמה הסיברנטית, סכנה לתפיסה קשה יותר, אך מבשרת מהשלכות הרסניות, המערב יצטרך בקרוב להקים מערכת הגנה אפקטיבית.

התקפות סייבר מבוצעות על ידי קבוצות מאורגנות, לרוב בחסות מדינות: הפרעות מכוונות לתמרון תהליכי בחירות, לפתיחת פעולות תעמולה פסיכולוגיות וגניבת מידע אסטרטגי רלוונטי (ריגול סייבר). ההתנגשות סמויה ואנו מודדים את עצמנו בין בעלות ברית ברזל, לוויינים ואנשי כנף, בתרחיש בו התפיסה הלקויה של הסכנה משפיעה ישירות על המערכת באי-התאמה. עם זאת, גם אם הוא עדיין נראה מרוחק ומרוחק, המשחק כבר משחק מזה זמן.

כמה חוקרים תוהים לגבי האפשרות בפועל להשתמש ב- הרתעת סייבר ככלי הגנה יעיל. אולם בחינת המרכז לחקר צבא הסייבר מציבה שורה של השתקפויות: כדי שהארכיטקטורה של ההרתעה תחזיק, יש צורך, כידוע, "שהשימוש בכלי הנשק שהועמדו לרשותו מוכר כאיום אמין, די בכדי לגרום לאויב לא לפעול".

הדיון, הממחיש את האסיפה, העוסק במחקר, משער כי שתי צורות הרתעה שונות: הרתעת סייבר מהכחשה אשר מניח יכולת מספקת להגן על עצמו, כגון להפוך כל ניסיון לתקוף חסר תועלת (קשה מאוד אם לא מניח שימוש בטכנולוגיית קוונטים או בינה מלאכותית); וה הרתעת סייבר בעונש או היכולת לפגוע ביריב. ענישת סייבר עם זאת, זה עדיין קשה ליישום, מכיוון שקשה להכיר בסמכות של פעולות קיברנטיות ללא תמיכה מספקת של מודיעין.

כמובן, יכולת הסייבר בלבד אינה יכולה לספק כלי הרתעה, אך חיוני שתהיה ארכיטקטורת הרתעה מורכבת בה ההגנה והתקפת הסייבר ישחקו גם תפקיד מהותי בתגובה פעילה יותר לאיום, ואילוץ המדינות האגרסיביות ביותר ל ניתוח עלות-תועלת. הקמת מעין דיפלומטיה פעילה של הרתעה צפויה, המורכבת משיתוף פעולה בין מודיעין למבנה פיקוד ובקרה סייברנטיים, המסוגלים להפוך את התגובה לאמינה, להכין מערכת מורכבת של המודיעין הקיברנטי, שיתוף מידע e דוגמנות איומים.

צילום: חיל האוויר האמריקני