החלת המשפט ההומניטארי הבינלאומי על לוחמת סייבר: עדיין הבדלים פרשניים

לגבי טכנולוגיות חדשות ומשפט הומניטרי בינלאומי, ישנם ארבעה נושאים שממשיכים להדאיג את הקהילה הבינלאומית: פעולות סייבר, מערכות נשק אוטונומיות, יישום של בינה מלאכותית בהקשרי מלחמה ובתהליכי קבלת החלטות קשורים, ולבסוף פעולות צבאיות בחלל. כך עולה מפרסום המהדורה החדשה, השישית בסדר כרונולוגי, של הדיווח כי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שוחרר על סכסוכים מזוינים עכשוויים ועל האתגרים שהם מביאים למשפט ההומניטארי הבינלאומי¹.

בפרט, פרק V של המסמך שפורסם בספטמבר האחרון מוקדש ליישום של טכנולוגיות חדשות באולמות המלחמה של ימינו.

ההתחשבות בהשפעה הגדולה שיש לטכנולוגיות הדיגיטליות כיום בחיי היומיום של כולם, וכיצד לא ניתן עוד לשלול את השימוש בהן עבור יישומים צבאיים, מייצרת שורה שלמה של חששות שמקורם בחוסר היעילות האפשרי של המסגרת הרגולטורית הנוכחית במניעת ודיכוי ניהול מלחמה בלתי חוקי.

בואו נסתכל למשל על המקרה של פעולות קיברנטיות במלחמה ושאלת הישימות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי למימד הדיגיטלי. אנו יודעים היטב, למעשה, שזכות זו מציבה גבולות ברורים במונחים של מידתיות והכרח וכן באיסורים, במיוחד בהתייחס לתקיפות על מטרות אזרחיות כביכול.

אך האם מגבלות אלו חלות כאשר התקיפה היא בעלת אופי לא קונבנציונלי ואינה נועדה להיות בעלת השפעות קינטיות על מטרה אזרחית? למשל, למתקפת סייבר שמטרתה לקטוע את ההמשכיות התפעולית של מערכת המידע של בית חולים עירוני כשלעצמה אין השפעות קינטיות של נזק פיזי על האוכלוסייה האזרחית, אך היא מתורגמת לסבל ומוות לאזרחים.. האם המשפט ההומניטארי הבינלאומי חל על מקרה זה? והאם התוקף, כלומר טכנאי ה-IT שלא יורה כדורים אלא שולח מנות נתונים מבית קפה בעיר, הוא לוחם? האם אמנת ז'נבה חלה עליו?
ואז, מה הכוונה בהתקפה במימד הדיגיטלי? האם מתקפת סייבר דומה למתקפה מזוינת קונבנציונלית?

פרשנויות בינלאומיות לסוגיות משפטיות אלו אינן הסכמות. איטליה הביעה עמדות ברורות ומבטיחות מאוד, בהתאם לתפקידה המוביל ברמה בינלאומית בהגנה על הפגיעים ביותר.

עמדת ארצנו לגבי הקשר בין התקפות סייבר ושימוש בכוח ברורה, למשל, מדגישה את הצורך "שכפל בממד הדיגיטלי את מערכת ההגנות והמגבלות שזוהו במהלך השנים תוך התייחסות לדינמיקת מלחמה 'אנלוגית'"² לפי איטליה, למעשה, יש להחיל את העקרונות הכלליים של המשפט ההומניטרי - ללא אם או אבל - גם על מרחב הסייבר על מנת להגביל את התנהלותם של לוחמים להגנה על מטרות אזרחיות. וארצנו מאמינה שבאמצעות מתקפת סייבר עלינו להבין "כל התנהגות שגודלה והשפעתה ניתן להשוות להתקפות מזוינות קונבנציונליות הגורמות לפציעה ו/או מוות של בני אדם, נזק פיזי משמעותי לרכוש, או הפרעות ב תפעול תשתיות קריטיות"³.

בעצם, עם העמדה האיטלקית, מתגברים על המשמעות המתבוננת בהשפעות הקינטיות של הנזק החומרי של ההתנהלות, ולכלול במקום זאת גם ההשפעות הבלתי מוחשיות על האוכלוסייה האזרחית והלא לוחמים.

לסיכום, המשפט ההומניטארי הבינלאומי הוא מכשיר בידי הפוליטיקה: השיפור המתמיד שלה כדי להבטיח את עמידתה בתרחישי מלחמה חדשים ושימוש בטכנולוגיות חדשות, כמו גם היישום האפקטיבי שלה תלוי תמיד במידת הרצון של הפוליטיקה של המדינות לעשות בו שימוש. וזה, אם זה חל באופן משמעותי על היבטים הקשורים לשימוש בכוח בסביבה הדיגיטלית, מקבל משמעות חשובה עוד יותר בתחום התעופה והחלל שבו המדינות שברשותן טכנולוגיות חדשניות הן נישה של מיעוט. בהקשר זה, שקול את המדינות הבודדות שיש להן טכנולוגיה נאותה כדי לקבל גישה לחלל: היישום היעיל של אמנות האג וז'נבה על סכסוכים שיש להם השפעות על סביבת החלל יהיה תלוי בהם.

מִצַד שֵׁנִי עם זאת, אסור לנו לעשות דמוניזציה ליישום של טכנולוגיות חדשות גם בסכסוכים מזוינים מכיוון שהשימוש בהם - בהשוואה לשימוש בכלי נשק מהדור הישן ו/או במערכות נשק "אנלוגיות" - מפחית במידה רבה את הסיכון של מה שנקרא "נזק נלווה" ומבטיח מעקב טוב יותר אחר העובדות וחקירה של אחריות אנושית הקשורה להפרות של הבינלאומי משפט הומניטרי.

אורציו דנילו רוסו (מנהל אבטחה בכיר)

_{¹https://www.icrc.org/sites/default/files/media_file/2024-10/4810_002_CH%...}

_{²https://www.esteri.it/mae/resource/doc/2021/11/italian_position_paper_on...}

_{³https://cri.it/wp-content/uploads/2024/02/Rapporto-volontario-nazionale-...}