חופשת היעדרות מטעמי ליקוי בצבא: משך זמן וטיפול כלכלי

(של פרנצ'סקו פמלי)
02/05/23

המשמעת של חופשה צבאית מטעמי ליקוי היא עניין "חלקלק", שיש לטפל בו במודעות, בהתחשב בהשלכות המאוד משמעותיות שיש לה על מעמדו המשפטי של הצבא הנוגע בדבר.

בין ההיבטים הרלוונטיים ביותר, עומדים ללא ספק על כף המאזניים הכללים שמכתיב החוק לגבי משך החופשה המקסימלי ושכר השכר.

אז הבה נמשיך לבחון אותם.

אורך מקסימום של חופשת מחלה

באשר למשך המקסימום של חופשת מחלה, זה נקבע על ידי אמנות. 912 לצו חקיקה נ. 66/2010 (מה שנקרא קוד צבאי), שכותרתו "משך חופשה", קובע כי "תקופות חופשה עקב ליקוי ומסיבות פרטיות אינן יכולות לעלות במצטבר על משך שנתיים בתקופה של חמש שנים, אפילו ב אירוע של העברה מציפייה אחת לאחרת". ברור ש-45 ימי החופשה החריגים הניתנים מדי שנה אינם נחשבים כתקופת חופשה.

לאחר חריגה מ-45 ימי החופשה החריגים האמורים לעיל, הצבא הפסול לשירות יוצא לחופשה עקב ליקוי, למשך שנתיים הכולל שייצברו על פני תקופה של חמש שנים. עמידה במגבלת זמן זו מאומתת על ידי חישוב ימי החופשה לאחור, החל מיום החופשה האחרון שניצל. כתוצאה מכך, תקופת הייחוס של חמש שנים עשויה בהחלט להשתנות (בעניין זה אנו מדברים על "תקופה של חמש שנים מטלטלין"). במקרה של חריגה מתקופת החופשה המקסימלית הנ"ל, הצבא מפסיק מיד משירות הקבע.

ברור בעניין זה הוראת האמנות. 929 לקוד, לפיו אנו קוראים כי "הוא מפסיק משירות קבע ומוצב, לפי התאמה, לחופשה, למילואים או לחופשה מלאה, כאשר: א) נהיה פסול קבע לשירות ללא תנאי; ב) לא חזר לזכאות עם תום תקופת החופשה המרבית למחלה זמנית; ג) נידון בלתי מתאים לשירות ללא תנאי לאחר שבתקופת חמש השנים הוא ניצל את תקופת החופשה המרבית וקיבל לו הרישיונות המגיעים לו".

טיפול כלכלי בזמן חופשת מחלה

לאחר שאמרתי זאת מבחינת משך חופשת המחלה המקסימלי, נותר לומר לגבי הטיפול הכלכלי בצבא בתקופה זו. לעניין זה, ראשית יצוין כי האמור לעיל תקף ללא קשר לכל בקשה להכרה בעילת השירות. לעומת זאת, מבחינת שכר, יש להבחין בבירור המקרה בו הפתולוגיה שנפגעה תלויה בסיבת שירות - ואז התגמול יגיע לאדם הנוגע בדבר במלואו ולמשך כל תקופת העבודה. לעזוב -, מהמקרה שבו נפגם בהכרה זו.

בהשערה האחרונה, במיוחד, הטיפול הכלכלי באנשי צבא בחופשת מחלה יעבור הפחתה הדרגתית, עד לאפסו בחצי השנה האחרונה.

בפירוט, האמנות. 26 לחוק נ. 187 משנת 1976 קובע בנקודה ש "במהלך החופשה למחלה שאינה תלויה בסיבת השירות, לקצינים ולתת-ניצבים בשירות קבע של צבא, חיל-הים, חיל-האוויר והמשטרה, לסגני-מח"ט וחיילים מגויסים בשירות רציף של זרועות הקרבינירי. וחיל המשטרה הנ"ל וכן הכומרים הצבאיים בשירות קבע זכאים [...] לשכר ולשאר המחאות הקבועות והרציפות במלואן במשך שנים עשר החודשים הראשונים ומופחתים במחצית במשך ששת החודשים הבאים, מבלי לפגוע בזכאות לקצבאות משק בית מלאות ולאורך התקופות הבאות, שבמהלכן לא מגיעה קצבה".

לפיכך, הטיפול הכלכלי בצבא בחופשה, אם אין עילה לשירות, יישאר ללא שינוי ב-XNUMX החודשים הראשונים; יצומצם בחצי מהחודש השלושה עשר עד החודש השמונה עשר כולל ויקטן באופן משמעותי לאפס מהחודש התשעה עשר עד העשרים וארבעה והחודש האחרון הזמין לפני הפסקת שירות הקבע.

במקרה של המשך בקשה תלויה ועומדת להכרה בעילת השירות בתום שנים עשר החודשים הראשונים, בהעדר הוראת חוק ספציפית המסדירה את ההשערה האמורה, הנוהג, ככלל, הנהוג על ידי המינהלים הנוגעים בדבר הוא: להמשיך ולפרוס את השכר במלואו עד להחלטה על התלות, רק לאחר מכן לחזור על הסכומים ששולמו שלא כדין, במקרה של דחיית עילת השירות לאחר מכן.

מסקנות

בהתחשב בכל אלה, יש להסיק כי עניין המשטר החוקי של חופשה מטעמי מחלה - אף כי לכאורה ליניארי - טומן בחובו מלכודות משמעותיות, גם בשל הדרמה המוחלטת של ההשלכות של החלת ההוראות היחסיות על הקונקרטי. חיי הצבא הנוגע בדבר: תחשוב על הפסקת שירות הקבע עקב הגעה למגבלה החוקית, או אפילו למחייבים הפחתות שכר אשר הוזכר. שלא לדבר על כך שהשאלה כרוכה לעתים קרובות בפרופילים נוספים, כמו בסופו של דבר הכרה בתלות בגורם השירות של המחלה עצמה ו/או אפילו את העברת בעל העניין לתפקידים אזרחיים.

מכל הסיבות האמורות, ברור כי טוב יעשה הצבא אם יסתמך על עצתו של מומחה (רופא משפטי, עורך דין) ולפחות יקיים דיאלוג מתמיד עם הקו ההיררכי הייחוס ועם המשרדים הממונים.

צילום: חיל הנחתים האמריקני