כעת ברור: הכל וההפך מכל נאמר על הבחירות האמריקאיות, ברצף של חדשות אמיתיות, סבירות או כוזבות, גם לפניהן, במהלכה וגם אחריהן, במלחמת מידע אמיתית.
אני לא אדבר כאן על התרחישים האפשריים שיכולים להתרחש עם בחירת מועמד כזה או אחר, גם בגלל שלפי הזרם המרכזי הדומיננטי, אם בכלל, זה צריך להיעשות רק עבור הדמוקרטי, שהוכרז על ידי המנצח על ידי תקשורת של כמעט כל העולם, האמריקאים בראש ובראשונה, כמובן, עם מחמאות וברכות מראשי המדינות והממשלות, כולל אותנו.
להיפך, אקח צעד אחורה ואציין משהו שאולי יהיה לא נעים למישהו או אולי לכמה: ביידן לא זכה, במובן שלפני שהכריז על עצמו ככזה, הוא היה צריך לחכות התוצאה של הפעולות המשפטיות שהוכרזו על ידי הנשיא, שעדיין מכהן בתפקיד, דונלד טראמפ והוא, במציאות, יהיו עד ה-14 בדצמבר, כאשר 538 "האלקטורים הגדולים" ייפגשו ויצביעו, ולמעשה רשמיות, למעשה, את הניצחון מהמקום הראשון הבא בבית הלבן.
לפני מועד זה, דווקא עד ה-8 בדצמבר, יש ליישב סכסוכים משפטיים, לרבות כל ערעור לבית המשפט העליון.
הקונגרס החדש יערוך את הופעת הבכורה שלו ב-3 בינואר 2021, עם מספרים שבכל מקרה, במקרה של ניצחון בפועל של המועמד הדמוקרטי, עדיין יהוו בעיה, שכן, אם בבית הנבחרים הם מעט לטובת הדמוקרטים, בסנאט, לעומת זאת, הם לטובת הרפובליקנים.
לפיכך, ב-20 בינואר 2021 תתקיים השבעתו של הנשיא הנבחר שרק אז ייכנס לתפקידו בפועל, בהתאם להוראות החוקה.
לכן, השאלה היא האם לאור כל אלה, באמת היה ראוי ונכון מבחינה מוסדית שבידן ימהר ולהכריז על עצמו כמנצח: איך לעשות צעד מסוכן שכזה, כאשר היריב - לא אחר מאשר הנשיא עדיין ארצות הברית של אמריקה בתפקיד באופן רשמי - הכריזה על פעולות משפטיות גדולות בגין הונאה בחירות ספציפית, היא, למען האמת, תעלומה.
השיקול הברור הוא שאם היה קורה ההפך, זעמו של אלוהים היה משתחרר, לאיזו דת הוא השתייך.
ללא ספק, מה שנראה שהצעד הזה הקל היה כינו של נשיא ארה"ב הנוכחי כמי שאינו מכבד כללים דמוקרטיים, אם לא אפילו חתרני.
כאילו, בקצרה, עבור מישהו, להיות בדמוקרטיה פירושו לקבל תבוסה (או ניצחון, במבט מהצד השני) שהתרחשה עם הטעיות לכאורה, כי להטיל ספק בכך פירושו לא להאמין ביציבות המערכת (איזו ?), ברצון הבוחרים (אך אם זויפה?) ולא, במקום זאת, מוקיע את האמור (הטעיות), דווקא כדי לשמור עליו.
אנחנו מדברים על בחירות שאולי הן מהחשובות בעולם, לא - אם לתת דוגמה איטלקית - על משחק כדורגל, שבו במשך כל השבוע שלאחריו אולי מדברים על קונספירציה כזו או אחרת עונש שניתן או נדחה, אנחנו נעלבים ולכל הפחות, אנחנו מסתכלים זה בזה במבט עקום.
כתוצאה מכך, לפי כל העולם הפוליטי, על ידי כך, הדייר הנוכחי של הבית הלבן יוצר חיכוכים ומפלג בצורה מסוכנת את העם האמריקאי, מחמם יתר על המידה את הרוחות ומסעיר את ההמונים: עם היריב, שלהפך. , כבר מכריז שהוא יהיה הנשיא של כולם, לאחר שקידם בבירור את ההרכבה החברתית לאחר סירובו העיקש המרושע של טראמפ לתת לו לנצח. כמעט כאילו האחרון לא רצה להכיר ולהעניק לגיטימציה לרצון העם האמריקאי.
אבל אז, אחד משני דברים, טרטיום נון דטור: או הוא איל ההון, או שהמתמודד שלו צודק.
כי, באמת קשה להאמין שהראשון, עד היום, לא רק שלא נשא את "נאום הזיכיון" וגם לא, לפי הנוהג, הזמין וקיבל את האחרון בבית הלבן, אלא אף הכריז על יוזמות שיפוטיות חשובות. , עד לבית המשפט העליון, זאת ועוד - יש לזכור - בתפקידו כנשיא עדיין מכהן בתפקיד, ללא יותר מנימוקים תקפים ומוכחים.
אם זה לא היה המקרה, בעצם, להגיד שזה היה יוצא רע מאוד, גם בשביל השוטה העולמי וגם בשביל הבושה שתהיה, זה באמת יהיה אנדרסטייטמנט.
ולמרות שבמקרה זה, עסקינן במצב מסוים, אולי חסר תקדים, לא בשל החשדות שפתח הנשיא היוצא, אלא בשל האשמות באמת חמורות מאוד (וההבדל, גם במונחים משפטיים ופוליטיים, אין חשיבות מועטה) שנוסחה על ידי האחרון ("כולנו יודעים מדוע ג'ו ביידן ממהר להתחזות למנצח, ולמה בני בריתו בתקשורת מנסים כל כך לעזור לו: הם לא רוצים שהאמת תיחשף."1), זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאחרי תוצאה ראשונית שמצביעה לכאורה על מנצח, יש אז, לאחר הספירה החוזרת שביקש המפסיד המשוער, שינוי מהלך סנסציוני כמובן.
כזכור השגריר ג'וליו טרזי מסנט'אגטה, בפוסט שלו בפייסבוק שלשום2, שגם מעיר לטובה על ניצחונו של ביידן ועל מה שעלול לנבוע ממנו ברמות השונות של הפוליטיקה הפנימית האמריקאית והבינלאומית, בחירות רבות בארה"ב בעבר היו בעייתיות, לא רק אלה בשנת 2000 בוש הבן e אל גור: גם ג'ורג' וושינגטון נאלץ להמתין חודשיים כדי לפתור את המחלוקות. ואז מוסיף את זה במשך למעלה ממאתיים שנה, הבחירות באמריקה היו נושא לוויכוחים, ספקולציות וסכסוכים פורמליים: אלה האחרונים נפתרו תמיד באמצעות החוק - המושתת על אחד מעמודי התווך של שלטון החוק, כלומר הפרדת הרשויות - ועל ידי גופים עצמאיים, החל מבית המשפט העליון עצמו. שופטים פדרליים מגלמים ומבטאים את ערכי היסוד של החוקה: זה יחול גם על בית המשפט הנוכחי, אם זה יוטל בספק. כל השופטים, מ"מקוריים" כמו אנטונין סקאליה, ועד "מתקדמים" כמו רות באדר גינסבורג, אישרו באחריות את הערכים והעקרונות הללו כדי להבטיח יישום ליניארי והוגן של חוקי הבחירות: לא טראמפ ולא ביידן יפרשו את החוקים במדינות ענייני בחירות, להפסיק את הספירה או לא, או להכריז על תוקף של הצבעה או לא, אבל זה יהיה ספר החוקים האמריקאי, הדמוקרטי, הפדרליסטי והחילוני.
Rebus sic stantibus, אולי יהיה צורך לשמור על זהירות, עכשיו יותר מתמיד, דווקא כדי לא להחריף את הרגשות, ולא להאשים את טראמפ באבסורדים המגוונים ביותר, מ"להיות ילד מפונק שלא רוצה לעזוב את המשחק" ל"להיות חתרני", כאמור, עומדת על כף המאזניים האמינות של מה שמוגדר על ידי רבים כדמוקרטיה הגדולה בעולם. ואני מאמין, שאצל האמריקנים, גם רבים מאיתנו ירגישו רגועים יותר בידיעה שבמדינה ההיא, שיותר ממחצית העולם מסתכל עליה, הבחירות לתפקיד העליון שלה, שבהן תלויה לעתים קרובות הדינמיקה העולמית המגוונת ביותר, התרחש בשקיפות ובנכונות מוחלטת. עניין שלמען האמת צריך להיות שייך לבידן עצמו, כדי שניתן יהיה לחגוג את ניצחונו בשכנוע ובעוצמה רבה יותר והוא בעצמו יוכל לבצע את המנדט שלו - מלא באתגרים חשובים - ללא צללים.
מצד שני, אל תשכח את נוסחת הטקס שהובעה בתחילת כהונתו היוקרתית על ידי כל נשיא ארצות הברית של אמריקה: "אני,..., נשבע חגיגית למלא בנאמנות את תפקיד נשיא ארצות הברית, ולשמר, להגן ולהגן על החוקה כמיטב יכולתי. שאלוהים יעזור לי".
אולי טראמפ - יש אולי תוהה - מנסה לעשות בדיוק את זה. אם הוא טועה, הוא יסבול מהתוצאות, כאמור לעיל. אבל אם הוא צודק, הוא לא יעשה דבר מלבד למלא את חובתו, בשם האנשים שהוא מייצג. ומי שהיה או יכול לרשת אותו צריך להקל על כל זה, כדי לא למרר מזג ולהכין את עצמו, אם יאושר בניצחון, לכבד את השבועה הגורלית ההיא. גם הוא באמת יגיח בפאר ובכבוד ממסדי יותר. וגם מי שלא אהב אותו כנראה יסתכל עליו בעין מיטיבה יותר.
