בימים האחרונים אירעו כמה פצצות "ממוקדות" של חיל האוויר האמריקני בלוב, ובמיוחד באזור סירטה, שהיה פוגע בכמה עמדות ח'ליפות באזור זה: המבצע היה עבור רבים , הפתעה, פוליטית וחוקית כאחד.
באשר לפן הראשון (זה הפוליטי), למעשה, הם נתנו לנו לחשוב מעל הכל על התקופות ועל אופני ההתקפה של ארה"ב: שכן לאחר המשימות (שניתן יהיה לדון בתוצאותיה) באפגניסטן ובעיראק, יש לממשל אובמה התנתקה יותר ויותר מההקשר המזרח תיכוני ומזה של עולם הים התיכון בפרט, והשאירה את ניהול המעיינות הערבים כביכול למדינות אירופה עצמן.
בדיוק לגבי לוב, ייזכר הניהול הרה אסון של ההתערבות הצבאית משנת 2011, תחת ניהול צרפת ואנגלית; ואנחנו לא יכולים שלא לשקול את ההשערה החשודה להפקיד את איטליה במשימה החדשה במדינה הצפון אפריקאית שהייתה צריכה להיות פרוסה בתחילת האביב האחרון (למרבה האירוניה, ניתן לומר), הפעם בתפקיד אנטי-איזיס.
מה שהאנליטיקאים משערים הוא שייתכן שארה"ב היא תגובה לרוסיה, מעין עימות, מכיוון שגנרל הפטר - יריבו המר של פייז אל סראג '(בתמונה, יושב מימין) - ביקר במוסקבה כדי לדון, כפי שהתברר, גם באספקת נשק אפשרית מהמדינה בהנהגתו של פוטין.
הנתונים היחידים בכל זה, שנראים בטוחים הם שהבקשה להתערבות צבאית אמריקאית הובאה על ידי ממשלת לוב עצמה (זו שבכוונת האו"ם צריכה להבטיח אחדות לאומית, בראשות פייז אל סראג ') ואישרה ישירות מאובמה.
מכאן אנו מגיעים לפרופיל המשפטי: אם מה שנאמר זה עתה היה נכון (וההצהרות של אל סראג 'עצמו ושל הממצאים השונים של ממשלת ארה"ב - בראש ובראשונה של משרד ההגנה - נראה שהם מאשרים זאת) ניתן היה לראות בהתערבות הצבאית של ארה"ב כדין, בתנאי שניתן יהיה להכיר תחילה את הלגיטימיות של ממשלת לוב הנוכחית.
בפרט, יש לבחון במונחים של אפקטיבי יחד עם זאת, כלומר אם בנוסף, ליהנות מהכרה בינלאומית (שאפשר היה גם לדון בה, וממילא לא תיראה פה אחד), יש כוח להתמודד בתוך לוב עצמה, שכן, גם בימינו, יש כיסים חשובים של התנגדות וניגודיות (כולל בית הנבחרים טוברוק, שעדיין צריך להצביע בעד אמונו ועד לפני מספר שבועות, הקונגרס הכללי הלאומי החדש של טריפולי, שפוזרה לאחרונה, שלא לדבר על תפקידו של אותו גנרל שהפטר נזכר בעבר).
בדיוק במונחים אלה, באופן לא מפתיע, רוסיה התבטאה בשעות אלה, אשר ראתה את הפשיטות האמריקניות על סירט כבלתי לגיטימיות לחלוטין, בדיוק מכיוון שהן התבקשו על ידי ממשלה שלא תהיה יעילה ומוכרת בינלאומית על ידי כולם.
בהחלט, ישנם אינטרסים רבים העומדים על כף המאזניים, כמו גם הפרשנויות (גם משפטיות) שניתן לתת: למשל, אם החלטת האו"ם 2259 משנת 2015 נראה שהוא נותן לגיטימציה לשימוש בכל אמצעי ("מאשרת הצורך להילחם בכל האמצעים, בהתאם למגילת האומות המאוחדות והמשפט הבינלאומי ..."), זה נכון גם כי אין שום התייחסות לפרק ז 'של אמנת האו"ם (שנחזה בדרך כלל במשימות בינלאומיות מרכזיות להכרה בעיקרי החוקיות הבינלאומית להתערבויות מזוינות).
בהנמקה נהפוך הוא, יתר על כן, אם הסכמת ממשלת לוב הייתה חסרה (או נחשבה כלא לגיטימית), ברור כי הפעולות הצבאיות האמריקאיות היו נעשות בניגוד להוראות סעיף 2, סעיף 4, לאמנתה הנ"ל (לפיה על החברים להימנע ביחסיהם הבינלאומיים מאיום או משימוש בכוח, בין כנגד היושרה הטריטוריאלית או העצמאות הפוליטית של מדינה כלשהי, או בכל דרך אחרת שאינה מתיישבת עם מטרות האו"ם), אלא אם כן הייתה אישור מטעם מועצת הביטחון (ונראה שזה לא היה המצב, אם כי בעבר, אלה שניתנו "בדיעבד") או שהייתה במצב של הגנה לגיטימית.
ודווקא לאלה האחרונים, במציאות, אותו חלק מהאקספונסנטים האמריקנים, ובאופן כללי יותר - אלה ש"נישאים "ללגיטימיות ההתערבות של ארה"ב במדינת צפון אפריקה, בהתייחס ל RAID הנדון (וכנראה גם מי שיבואו אחריו) ב - המלחמה בטרור נגד דאעש, יובן כנקודת מפנה עולמי (כלומר, לכל העולם, במידת הצורך: ראו למשל את ההרג הממוקד שנעשה באמצעות אפריל באזורים גיאוגרפיים שונים, לא תמיד בהסכמת המדינה שבתוכה הם בוצעו) בעיקרון, ללא מגבלות זמן.
אז לסיכום, או שפעל בנוכחות קונצנזוס תקף של ממשלת לוב (הכרחי, על פי התורה הסמכותית, גם במקרה של אחריות להגן - R2P, אחריות להגן - כלומר חובתה של מדינה להגן על אוכלוסיה שלה או של מדינה אחרת במקרה של רצח עם, פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות, שרק אפשר לגרוע מהחלטה ".אד הוק"של מועצת הביטחון של האו"ם), או שההתערבות האמריקאית בטח התרחשה במצב של הגנה עצמית אשר מטבעה אינה מקנה" אישור "קודם של האו"ם ואשר נקבע במפורש באמנות. 51 למגילה הרלוונטית, לפיה "אין באמנה זו כדי להשפיע על הזכות הטבעית להגנה עצמית פרטנית או קולקטיבית, במקרה של מתקפה מזוינת נגד חבר האו"ם, כל עוד מועצת הביטחון לא נקטה בצעדים הנדרשים לשמירה על שלום וביטחון בינלאומי ...".
אפשר לדון ברעיון ההגנה הלגיטימית (גם מונעת), על המושג - שהוזכר קודם לכן - של המלחמה בטרור כמו גם על הנוגע לאפקטיביות של ממשלת לוב הנוכחית - במונחים שהובהרו לעיל - אך הפרשנויות עשויות להיות שונות ביותר.
מצד שני, המשפט הבינלאומי נוצר - לעיתים קרובות מאוד - על ידי החזקים, וככזה מתפרש במצבים שונים: במובן זה, כמובן, זה לא עוזר לשפה ה"אונוסיאנית ", שלעתים קרובות מלאת"עמימות בונה "כלומר, מאותה טכניקה מסוימת המשמשת בדיפלומטיה, שמצד אחד היא מאפשרת לקבל אימוץ של טקסט, למרות היעדר קונצנזוס בין המדינות שצריכות להצביע עבורו, מצד שני זה גדל (וזה לא תמיד עובדה חיובי) אפשרויות הפרשנות של אותו הדבר.
הרושם (שנובע גם מעובדות אחרות - עדכניות ולא - המאפיינות את התרחיש הגיאו-פוליטי העולמי) הוא שאנו עדים למלחמה חדשה במרחק בין ארה"ב לרוסיה, עם כל ההשלכות (או הגורמים) הנוגעים למאבק טרור והאינטרסים הברורים של מדינות אירופה בתרחיש של צפון אפריקה, ומעבר לה.
(צילום: חיל האוויר האמריקני / נשיאות cdm / המשמר הלאומי האמריקני)
