האחריות האיטלקית לכאורה להפצצה בתימן: המושג "הערכה נבונה של הראיות"

20 / 05 / 21

השופט לחקירות ראשוניות של בית המשפט ברומא, בצו שהוכרז ב- 22 בפברואר 2021, דחה את הבקשה לפיטוריו של התובע הציבורי בהליך נגד אלמונים הנוגעים להליכי הנושא, לטובת RWM Italia SpA. , של האישורים לייצוא נשק לסעודיה.

באופן זה, השופט החוקר דאג לביצוע חקירות משלימות לאחר שנרשםהיחידה לאישור טובין צבאיים (UAMA) ומנהלי RWM Italia SpA משנת 2015 ועד למועד אישור הייצוא האחרון.

להחלטה זו יש טעם של היוותה הזדמנות חסרת תקדים (או אפילו חריגה) למערכת המשפט האיטלקית במטרה לברר את האחריות הפלילית של נושאים המעורבים ברמות שונות בייצוא נשק לאותן מדינות, כמו ערב הסעודית ואמירויות. , מעורב לפחות מאז 2015 בסכסוך המזוין בתימן ובביצוע בו זמנית של פשעים בינלאומיים פוטנציאליים.

השופט הרומי התנגד לחוסר השלמות של החקירות שנערכו על ידי התובע הציבורי, בצורך להמשיך בהמשך ביצוע פעולות חקירה משלימות עם רישומם בפנקס החשודים של המנהלים הכלליים המקצועיים של UAMA ושל צמרת ההנהלה האצילה את המקצוענים של RWM Italia SpA (בנקודה זו המעניין מאמר מאת מריה קריפה במערכת הפלילית, לניתוח מעמיק יותר).

הצו המדובר אמנם אינו מגלה (עדיין) הבחנה ברורה בין עמדות החשודים, אך החקירות המשלימות שהורה השופט נועדו להשיג את התיעוד הדרוש לבירור מקרים אלה.

ראוי להיזכר בכמה טיעונים בנוגע לתצורת פשע ההתעללות בתפקיד, כפי שעבר רפורמה בחוק הנ"ל. 120/2020 והתייחס אליו במוטיבציה של השופט הרומאי.

כידוע, אמנות. 23 לצו החקיקה 16 ביולי 2020, נ. 76 (תקליטור צו הפשטות) הוסב בחוק 11 בספטמבר 2020, נ. 120, ניסח מחדש את המקרה של שימוש לרעה בתפקיד על פי סעיף. 323 לחוק הפלילי האיטלקי, המחליף את המילים "חוקים או תקנות" עם הביטוי "כללי התנהגות ספציפיים הקבועים במפורש על פי החוק או על ידי מעשים בעלי תוקף החוק ואין מרווח שיקול דעת מהם" (ההוראה המתייחסת להימנעות מהמקום במקרה של ניגוד עניינים, שאינה מודגשת כאן, נותרה בעינה).

רפורמת הסופרים הגבילה, באופן זה, משמעותית את היקף פעולתו של המקרה המפליל הנדון, וכתוצאה מכך חלקית עבריינים אבוליטיו ביחס לעובדות שבוצעו (לפני כניסת החוק עצמו לתוקף) באמצעות הפרת תקנות וחוקים כללים ומופשטים שלא ניתן להפיק מהם כללי התנהגות ספציפיים או שממילא מעניקים לסוכן שוליים של הערכת שיקול דעת.

המחוקק התכוון אפוא לעגן ביתר תוקף את המקרה המפליל המתייחס לאמנות. 232 לחוק הפלילי האיטלקי - כלל לסגירת מערכת הפשעים נגד הממשל הציבורי - לעקרון החוקיות המחמיר. תת מטבעות של קביעה, על מנת לעצור את כוח ההתערבות של החוק הפלילי בפעולה מינהלית.

בפרט, המטרה העיקרית העומדת בבסיס התערבות הרפורמה האחרונה הייתה הוצאתם באופן סופי מאזור המקרים הקונקרטיים הרלוונטיים לפלילים, שניתן לייחס באופן שונה לדמות עודף הכוח של פקידי ציבור.

אחד מפסקי הלגיטימציה הראשונים שהתרחש לאחר הרפורמה קבע כי במקום ההתייחסות הכללית של המשמעת הקודמת להפרה בלתי מוגבלת של "חוקים או תקנות", כיום צפוי כי התנהגות האחריות הפלילית של פקיד הציבור מאופיינת, בביצוע התפקידים או השירות הקונקרטי, בהפרה של כללי חובה לפעולה מנהלית, שמצד אחד נקבעים בחוק. (לכן התקנות ואף מקורות תת-ראשוניים או משניים אינם רלוונטיים) ומצד שני הם תוכננו במיוחד במונחים שלמים ודייקניים. מכאן המסקנה הליניארית של הגבלת האחריות הפלילית של הפקיד הציבורי, אם הכללים ההתנהגותיים מאפשרים לו לפעול בהקשר של שיקול דעת מנהלי, אפילו טכני: הדבר מובן ביסודו המהותי כבחירה ראויה אוטונומית - הנעשית על פי תוצאה של שקלול השוואתי בין אינטרסים ציבוריים ופרטיים בעלי אינטרס ציבורי ראשוני שיש לנקוט בפועל. [...] הוראת הרגולציה החדשה כוללת אפוא א היקף היישום הרבה יותר צר מזה מוגדר עם ההגדרה הקודמת של שיטת ההתנהלות הניתנת לעונש, ומחסיר מהשופט הפלילי את הערכת האי-ציות לעקרונות כלליים או מקורות חקיקה רגולטוריים או תת-ראשוניים (אפילו לא על פי התוכנית הקלאסית של הטרואינטגרציה, כלומר ההפרה ה"מתווכת "של חוקים שנערכו), אלא סינדיקציה של" שימוש רע "בלבד - הפרת גבולות פנימיים בשיטות ההפעלה - של שיקול דעת מנהלי. (הפילציה הפלילית, סעיף VI, 9 בדצמבר 2020, נ '442/2021).

באופן זה ניתן לפתוח סחף עדין למניעת עונשין עם חקירות נוספות נגד הפקידים והמנהלים המעורבים בייצוג תעתוע של האפשרות להשיג צדק לנפגעי הסכסוך בתימן.

ההחלטה שהתקבלה ביום 30 במרץ 2021 על ידי בית הדין הפדרלי הגרמני לצדק, אשר אישר את גזר הדין שניתן בפברואר 2019 על ידי בית הדין האזורי בשטוטגרט, נגד שני עובדים לשעבר של Heckler & Koch (H&K) בגין ייצוא לא חוקי של כלי נשק למקסיקו. .

יש לזכור כי ההחלטה שהתקבלה כבר ב -20 בינואר 2021 על ידי ממשלת איטליה בביטול ההרשאות לייצוא נשק למדינות ערב (אמירות וערב הסעודית), עלולה ליצור אות צפוי של מצוקה בדעת הקהל על עובדות זה כל אחד. אַחֵר.

לבסוף, קטע מוטיבציה נוסף מה- GIP של רומא מדגיש את נסיבות השינויים האחרונים שהוכנסו על ידי "צו הפשט" ועל ידי איסור הייצוא שהוטל על ידי חוק 185/1990 כברומטר התנהגות.

עם זאת, ברצוני לציין כי לפני האיור של חוק 185/90 יש להתייחס לבירור המפורש במפורש במהלך בחינת האמנות. 1, פסקה 1 לחוק 110/75, כלומר, על פי התוכן הברור של כלל זה, כלי נשק הם אלה שכתוצאה מהפוטנציאל ההתקפי הניכר שלהם (רקטוס: יכולת מזיקה והרס חזקה), מיועדים לחימוש גופים צבאיים; שווה ערך לאמירה שהם חלק מחימושם, ביטוי המציין את הציוד הכולל בו מצויידים גופים אלה, שממנו הנשק מהווה רק חלק.

אך מכיוון שמדובר בייצור פנימי של חומרי חימוש, כמו גם שמטרתם הגנת המדינה, המיועדת גם לסחר חוץ, יושם, אולם מסיבות אינטואיטיביות, במסגרת פוליטיקה בינלאומית משותפת, עם חוק 185/90 זה המשיך להסדיר בקפדנות את הייצוא, הייבוא ​​והמעבר של חומרים כאלה. אלא שאופליות זו הניחה קודם כל את הזיהוי הקונקרטי שלהם. תמיד היה צורך לקבוע באופן מוחשי אילו מהחומרים המיוצרים על ידי החברות במגזר היו אלה המיועדים לגופים הצבאיים של מדינתנו לצורך חימושם לצורך שימוש בהגנה מלחמתית, להיות כפופים לבקרות המחמירות שקבע החוק. 185/90 הם צריכים להיות גם מושא הייצור של מדינות זרות. מכאן התביעה להשיג תחושת צדק לנפגעי תימן ולהציץ "מאנגה לונגה" מבצעית כקשר סיבתי בייצוא הנשק הצעד עדין מאוד.

לבסוף, כעת יהיה על ראש הממשלה להעריך מחדש את המצב, אך עם מסלול המתואר על ידי ה- GIP בסיפור שיכלול היבטים מרובים של עדינות קיצונית לא רק ברמה הלאומית, בתקווה שהוא יישאר בהערכת הראיות וההערכות התמציתיות של העובדות בדרך הפנימית של רציונליות וסבירות.

אנטוניו באנה

המרכז ללימודי דיני נשק אירופיים