על צווי המעצר האחרונים שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי, שיעור הסגנון מהשר קרוסטו

בעוד שבשעות אלו אנו עדים, לפחות בתיאוריה, לכניסה לתוקף בלבנון של "הפסקת האש" בין הצבא הישראלי לחיזבאללה, המחלוקות אינן נפסקות לאחר ההחלטה האחרונה, ובמובנים מסוימים, ההיסטורית של לשכת קדם משפט I של בית הדין הפלילי הבינלאומי מיום 21 בנובמבר, לקבל את בקשת התובע הראשי שלה, בפרט, בעניין הוצאת צו מעצר נגד ראש ממשלת ישראל. בנימין נתניהוושר הביטחון לשעבר שלו, יואב גלנט, כמו גם ראש הזרוע החמושת של חמאס, מוחמד דייף.

בעולם, כמו בארצנו, פורטו תגובות שונות ומנוגדות, ובין אלו בעלות אופי שלילי, חלקן אכן נמצאו בעלות אופי, הרבה מעבר למה שניתן להגדיר כ"ביקורת שיפוטית".

ברמה האיטלקית היה זה שר ההגנה, גידו קרוסטו, שמסר שיעור בסגנון, לפחות לדעת הכותב, שאמנם מתח ביקורת על כשירות ההוראה הנדונה, אך גם קבע כי בכל מקרה, במידת הצורך. , איטליה תכבד את דציסום של בית המשפט של האג.

הבעלים של via XX Settembre, לאחר ההחלטה הנדונה, הצהיר¹: "אני מאמין שזהו משפט שגוי, ששם את נשיא ישראל ושר הביטחון הישראלי באותה רמה עם מנהיג התוקפים, זה שארגן והוביל את המתקפה המבישה שטבחה בנשים, גברים, נערות וחטפו אנשים. ישראל, שם התחילה המלחמה הם שני דברים שונים לגמרי"., ומוסיף את זה "מצד אחד יש פעולת טרור שבוצעה על ידי ארגון טרור שמשפיעה עמוקות על אזרחים חסרי הגנה, מצד שני יש מדינה שבעקבות המעשה הזה הולכת ומנסה למגר ארגון פשע טרור. ואז, אם אנחנו רוצים לשפוט איך ישראל נעה בעזה, כמה מהכוח שהופעל היה הכרחי לשימוש, כמה מהנזק הנלווה, הגיוני לקרוא לזה ככה עם קורבנות חפים מפשע, כמה אלפים היו וכמה קווים אדומים נחצו, זה עניין אחר".

לאחר מכן להגיב בכך "אני לא חושב שבית הדין הפלילי הבינלאומי היה צריך להתערב בגזר הדין המשולש הזה. עם זאת, אם הם יגיעו לאיטליה נצטרך לעצור אותם כי אנחנו מכבדים את החוק הבינלאומי".

השילוב הנכון בין "ביקורת שיפוטית" ובכל מקרה, כיבוד הוראת בית משפט אשר - כדאי לזכור - איטליה לא רק הצטרפה אליו, אלא גם מארחת את ניסוח החוק הרלוונטי, שהתקיים ב-1998, דווקא בבירתה, רומא.

זאת להבדיל מהצהרות אחרות, שפורסמו על ידי נציגים לאומיים ובינלאומיים כאחד, אשר, להיפך, בנוסף לבכי (מה, כשלעצמו, יהיה, כאמור, לגיטימי לחלוטין, שכן כל אחד חופשי לבקר אפילו הוראה שיפוטית) כמו כן, הוכיחו, מצד מי שהנפיקו, רצון משרד שלא לכבד את תוכנם, במידת הצורך; במקרים מסוימים, אפילו לחזות את היישום של סנקציות - קראת נכון, כן - כלפי השופטים של האג, או, שוב, מה שגרם לעבירות של ממש, שראו את בית המשפט מואשם באנטישמיות או ב"צעצוע פוליטי לשירות קיצונים שרוצים לערער את הביטחון והיציבות של המזרח התיכון", עד להצגת "משפט דרייפוס חדש".

בקיצור, להכפיש את סמכותו של איבר כמו זה המדובר הוא מאוד לא הולם (ואנחנו משתמשים בלשון הרע) מְסוּכָּן.

בפרספקטיבה זו, יש צורך למסור, שוב, מחיאות כפיים מרות לתובע הראשי עצמו. בית הדין הפלילי הבינלאומי, קארים חאן, ששוב (בפעם הראשונה שהוא נאלץ לעשות זאת מיד לאחר הבקשה לצווי המעצר המדוברים), היה צריך לזכור שאם מישהו באמת יחרוג מהמגבלה, הולך כל כך רחוק כדי להפריע או לעכב את עבודת בית המשפט, הוא עלול להיאלץ להפעיל ההליך הנזכר באמנות. 70 לתקנון האמור לעיל (בית הדין הפלילי הבינלאומי): "זה קריטי ברגע זה שהמשרד שלי וכל חלקי בית המשפט, לרבות שופטיו הבלתי תלויים, יורשו לנהל את עבודתם בעצמאות מלאה ובחוסר משוא פנים. אני עומד על כך שכל הניסיונות להכשיל, להפחיד או להשפיע באופן לא ראוי על פקידי בית משפט זה חייבים להיפסק לאלתר. משרדי לא יהסס לפעול בהתאם לסעיף 70 של אמנת רומא אם התנהגות כזו תימשך".

כפי שכבר הוזכר בכמה תרומות קודמות כאן², מאמר זה, שכותרתו "פשעים נגד עשיית צדק", קובע כי:

"1. בית המשפט יפעיל את סמכות השיפוט שלו לגבי הפשעים הבאים שבוצעו נגד ניהול המשפט, כאשר הם בוצעו בכוונה:

א) לשאת עדות שקר, על אף החובה לומר את האמת הנלקחת ביישום האמנות. 69.1;

ב) להציג ראיות שהצד יודע שהן שקריות או מסולפות;

ג) השחתת עדים, הפרעה או הפרעה של נוכחות חופשית או עדות של עד, ביצוע צעדי תגמול נגד עד בשל עדותו, או השמדה או זיוף של ראיות או הפרה של איסוף גורמים כאמור;

d) להפריע, להפחיד או לשחד קצין בית המשפט במטרה לאלץ או לשכנעו שלא למלא או לקיים את התחייבויותיו שלא כראוי;

ה) לנקום בפקיד בית המשפט על תפקידים שמילא אותו או פקיד אחר;

ו) לבקש או לקבל פיצוי בלתי חוקי כפקיד או סוכן של בית המשפט בקשר עם חובותיך הרשמיות.

2. העקרונות והנהלים המסדירים את הפעלת סמכות השיפוט של בית המשפט בנוגע להפרות הנזכרות במאמר זה יהיו אלה שנקבעו בסדרי הדין והראיות. התנאים למתן שיתוף פעולה בין-לאומי לבית המשפט ביחס להליכים הנזכרים בסעיף זה הם אלה שניתנו בחקיקה של המדינה הנידונה.

3. אם הורשע, רשאי בית המשפט להטיל עונש מאסר שלא יעלה על חמש שנים או קנס, כקבוע בסדרי הדין והראיות, או שניהם.

4. (א) מדינות שהן צדדים מרחיבות את הוראות הדין הפלילי שלהן המענישות עבירות נגד שלמות הליכי החקירה והמשפט שלהן לעבירות נגד עשיית צדק האמורות בסעיף זה שבוצעו בשטחן או על ידי אזרחיהן;

(ב) לפי בקשת בית המשפט, בכל עת שימצא לנכון, תגיש המדינה שהיא צד את התיק לרשויות המוסמכות שלה להעמדה לדין פלילי. הרשויות הלאומיות המוסמכות יטפלו במקרים כאלה בשקידה ויקדישו מספיק משאבים כדי לאפשר את ביצועם ביעילות.".

יש לזכור, לחזור לצווי המעצר הנדונים, כי:

1. הם התבקשו על ידי הגוף החוקר, קרי התובע הראשי של בית המשפט, אשר פעל על סמך המקורות הנסיבתיים שנאספו (ואשר, יתרה מכך, נוגעים "רק" לעובדות שבוצעו מאוקטובר 2023 ועד מאי השנה);

2. שהוא, בעבודתו, נעזר בקבוצת משפטנים בעלי מעמד בינלאומי;

3. כי בבקשה זו פסק אז גורם שיפוטי אחר, אשר ככל הנראה מצא את הבקשה מבוססת.

בכל מקרה, יש לזכור גם כי כל אדם שנחקר ולאחר מכן, אולי, נאשם, עוד לפני בית הדין הפלילי הבינלאומי, חייב להיחשב חף מפשע עד למתן פסק דין סופי להפך, לרבות, אפוא, מקבלי צווי המעצר הנדונים.