לפני שבועיים מעמד פוליטי שלם נמחק. זאת למרות כל הנשק ה"קונבנציונאלי "(ולא?) שנפרס כדי להתנגד לבלתי נמנע: הסוף.
רק אלפי פוליטיקאים לא הגיעו לקיצם, כך גם חסידים שלהם, הטרגדיה האמיתית של כל ממשל. אלה - כפי שקרה בעשורים האחרונים - בכל חילופי דעות פוליטיים, עומדים בצד ומחכים לשוב אל אור הזרקורים בבית המחוקקים הבא.
מה מוזר? מוסיקת הרקע. כתבה המזכירה את תזמורת הטיטאניק. עם זאת, אנו לא מקשיבים לרשימות שנועדו להרגיע טרגדיה קולקטיבית בלתי נמנעת, וכאן לאונייה שוקעת יש מדינה שיכולה לצוץ מחדש. ולא מן המים ...
או אולי זה גרמופון של הפיהרר, המושב האחרון של ישות אשר, לאחר שאיבדה סכסוך שעלה בחייהם של מיליונים, כאשר אפילו התקווה האחרונה אבדה, המשיכה להוציא פקודות הרחק ממציאות הדברים? אך אנשי היטלר, בימים האחרונים, לא אמרו "נמשיך לאופוזיציה": הם איבדו, וברור שכל הגנה היתה מטורפת.
תעמולה? דומה, אבל לפחות אז היה לך את הכנות לקרוא לזה בשמו ולא "מידע חינם"! מעל לכל, לא היתה שום צביעות לכנות משטר "דמוקרטי" ...
את שומעת את השקט הזה? זה ההמתנה. אבל זה לא משנה את הרגלי ההיררכיות. אם לפני, לא רוצה לשנוא אני מקסימלי לידר, מישהו נשאר אדיש או אולי מחליף חיים, או - גרוע מזה - הכבוד של אנשיו למשימה חדשה (אם כי מגונה, יכול להיות "מובן"), עכשיו זה לא מקובל!
בתחום ההגנה, הריסות ברלין נראות כמו דיסנילנד בהשוואה למה שנעשה בשנים האחרונות. עשרות שנים של שקיפות מתקדמת ופתיחות למידע כמעט בוטלו. נראה שהפוביה של דעת הקהל נותרה ב- 50 שנים. האיטלקים אינם טיפשים, הם קורבנות של היעדר מוחלט של "תרבות הגנה", ודיבור עובדתי של שר ושל כוונות טובות יחסית (מתרוצצות) אינם מספיקים ... עלינו להסביר בבירור את האמת היומיומית של מי שמשרתים את מדינה.
בינתיים אנחנו חיים עם האימה של הצל שלנו. צל של החיילים שלא עונים "לא אכפת לי" כי הם חוששים שמישהו עלול להאשים אותם מי יודע מה ...
מדוע לא להזכיר לסורצטי (לא לירוקים, לשם שמים!) שהמוטו נלקח מנאום שהתקיים ב -15 ביוני 1918 בג'יוורה דל מונטלו בין שניים מעמיתיהם, הקפטן זנינלי והגדולה פרגוליה, במהלך קרב היממה? ! פרגוליה התקשר לזנינלי ואמר כי עם פלוגתו עליו לתקוף מעוז אוסטרי, והוסיף כי מדובר במשימת התאבדות אך חשובה מאוד. זנינלי, מביט לממונה בעיניו, השיב: "אדוני, לא אכפת לי, אתה עושה מה שאתה צריך לעשות למען המלך ולמען המדינה". הוא התחפש והלך לפגוש את מותו.
הגיבורים והסיסמאות שלהם קדמו לעשרים השנים האחרונות, מדוע לפחד "לדאוג" על מה שהבור חושב, במיוחד אם בתום-לב?
יהיו הרבה עבודה לעשות כדי לתת בחזרה האיטלקים את הגאווה להיות כזה.
את שומעת את הקולות האחרים על הבונקר? הם הרוסים: פוטין חידש את הבחירות. אלה שהנהלתנו שוכנעה לדמוניזציה במשך שנים (אותה אהבה שאהבה, לפעמים "שירתה", לפני נפילת החומה?). "אויבים" אנו נפגשים במהלך לטרוף במחצית של אירופה וזה גורם לנו להודיע שאנחנו להגן על השמיים של 6 מדינות נאטו (v.articolo). אבל אף אחד לא תוהה אי פעם מדוע "בעלות הברית" נותנות לנו לעשות את זה - יקר מאוד - עבודה?
כמישהו שהכיר את ארצו אמר: "האיטלקים תמיד מוכנים ללכת להצלת הזוכה". פרק חדש של הרפובליקה עומד לעלות על הבמה, עם מדינה ומיליונים של נשמות מאוכזבות או מפוזרות להתאושש.
בואו נקווה כך ...
(צילום: אינטרנט)
