טרור נרחב שולט בלא מודע הלאומי כבר שנים: זה של מלחמה. זה פחד ראוי כי כשראשינו תקועים באומץ בחור באדמה, שללנו את האפשרות ובזנו (באופן אקטיבי) כל תרופה נגד. כאילו אילוץ הרופאים והאחיות לטפל בהצטננות או בשפשופים ולא לדבר על שום דבר אחר חיסל למעשה את כל האירועים הבריאותיים החמורים ביותר.
אנו מסכימים לחלוטין עם אלה שמלמדים זאת, לאחר שהפסידו קשות במלחמת העולם האחרונה ולא חתמו על "הפסקת שביתת הנשק", כלומר הסכם בין מדינות לוחמניות להשעות את פעולות האיבה, אלא "כניעה ללא תנאי" (קרא ראיון ספטמבר 1943: "כניעה ללא תנאי"), אין לנו יותר זכות לפתוח את הפה. במיוחד אם ממרפסות קטנות ומצערות מאשר לשלהן יום מאריות הם השאירו לנו מורשת מאה מכבשים, עם האפשרות היחידה לשחוט זה את זה על ידי הכחשת (כולנו) האמת חסרת הרחמים.
"אבל האבות המייסדים, מוארים על ידי האל, לאחר שכבשו את הבסטיליה... חצו את ים סוף... וגירשו את האנגלים... השאירו לנו את סעיף 11 של החוקה..." לזכור מישהו. ההכחשה שלנו ממלחמה היא כמו ה שקט נפשי "הושג בשמחה" על ידי סריס מושפל: ראוי לשבח אבל בהחלט לא ספונטני או אפילו "אמין".
המלחמה חזרה וגם אם לא שומעים יריות או פיצוצים מרחוק, נוכל לצפות בזה מקרוב בחיי היומיום: כשאנחנו משלמים חשבון, כשאנחנו הולכים לקניות, או כשאנחנו רואים את הנתונים הכלכליים (האמיתיים) לגבי מדינה בגלילה בצניחה חופשית בטלוויזיה. תעמולה לא מספיקה כדי למלא את התהום: כלכלית, פיננסית, מדיניות ו... צבאי!
אחרי עשרות שנים של תקציבי ביטחון דלים, שניהולם עלול להרים יותר מגבה אחת, אנחנו עדיין בשערורייה אם בעלות הברית יבקשו להגיע לרמה המינימלית של הוצאות ביטחון שהיינו צריכים לכבד במשך שנים. כל הממשלות של העשור האחרון הבטיחו לכבד את 2% עד 2024 ו... דחינו את זה עד 2028. ובינתיים כמה מדינות נאט"ו כמו בריטניה הם מתכוננים להגיע ל-2,5%...
אם, לפני כן, הוצאות או לא על הכוחות המזוינים שלנו יכלו להיות אדישים, מכיוון שכל ניצחון או תבוסה היו "של אחרים" (ראו דוגמה של אפגניסטן), היום הסיכון לראות מאות ארונות מתים מצעדים מדי יום הוא אמיתי. קרובה .
השקרים או הצנזורה של העשורים האחרונים הציבו אותנו מול אתגרים בעצימות נמוכה או בינונית שבשל "האינטרס הלאומי" (תמיד אחרים...) - ברמת הברית, האיחוד האירופי או האו"ם - התמודדנו עם יותר מאשר בכבוד .
כשהמתמודדים כבר לא בני ארבע - תן לזה - "בורחים מהבית", אלא חיילים מאומנים עם ציוד מעודכן ומשופר משנה לשנה... המצב משתנה והמחיר עולה בצורה אקספוננציאלית. איזה מחיר? החיים של הגברים והנשים שלנו במדים, בתור התחלה...
בראיונות נדירים"מוענק" לנושאים הנאמנים ביותר של ההנהגה הפוליטית-צבאית, סיבובי הביטוי מסיחים את הדעת ממצבי החירום האמיתיים. כמו כשאתה שואל על "חדש" איום מל"טים ובהתמכרות לקוצר ראייה חמור, אנחנו שוכחים את זה לפני ארבע שנים רמטכ"ל הודיע אזעקה ברורה: "לנוכח האיומים העכשוויים על הביטחון העולמי והעלייה במשברים ובעימותים בתחומי העניין הישיר לארצנו, מצב הבריאות של הכלי הצבאי ורמת המוכנות, היעילות והיכולת ההדדית הנלווים, מציגים כיום סוגיות קריטיות כלליות משמעותיות. עם השלכה על האפקטיביות הכוללת. מדובר בבעיות ארגוניות, זמינות כוח אדם, אבל מעל הכל חוסר התאמה של האמצעים והמערכות הזמינות" (גנרל אנצו וקיארלי, נובמבר 2020)
או כאשר אנשינו פורסים בשמחה למשימות "הרתעה". מכוניות משוריינות מ שמירת שלום (עלות כמה אם לא יותר מהטוב ביותר טנק) שאנו רוכשים כבר עשרות שנים ואשר (לשמחתם של כמה "פטריוטים") עדיין נצטרך לרכוש עוד הרבה זמן לפני שנודה שהרף הועלה בלמעלה ממטר (של "פלדה הומוגנית" ").
אז אנחנו רוצים לדבר על מערכות נשק אחרות, תחמושת, אימונים או כוח אדם ו- טא-טה! – על המוטיבציה שלו להקריב ללא תועלת?
בשבועות הקרובים נבחן כמה מהנושאים הקריטיים הרבים מדי שכבר אי אפשר "לבלבל אותם". כדי שהוא כבר לא "אדם" (אדמורי! או לחצר "עליך להיכנע לגורל הבלתי נמנע!") ההזמנה – היום בלתי נמנע – לחיילים שעלולים להיות מעורבים בסכסוך העולמי המתמשך.
צילום: הצבא האיטלקי