בעוד מספר ימים יחלפו שלוש שנים מאז שניים ממש"קים Fusilieri שלנו ממרינה Massimiliano Latorre ו Salvatore Girone, הם בני ערובה של הודו על ידי מיופה כוח של איטליה. אתמול, לראשונה, הודה הפרלמנט האירופי ברוב גדול כי כשירות משפטית היא זכותה של איטליה האיטלקית והודה באפשרות להתחיל בבוררות בינלאומית.
שלוש שנים שבמהלכן התלוננו שוב ושוב על חוסר המידע בכלי התקשורת הלאומיים הראשיים, שנרתעו מאוד מלדבר על הסיפור, על האירועים שעוררו אותו, כל סיבה שיכולה להשפיע על הפתרון, במיוחד למכירה הברורה של הריבונות הלאומית האיטלקית, חרף העובדה שהמשפט הבינלאומי וזה הים העניק לאיטליה זכויות נרחבות לניהול גורלם של שניים מאזרחינו.
שלושה נשיאי המועצה, ארבעה שרי חוץ עקבו אחד אחרי השני בשלוש השנים הללו, אך איש לא הציע פתרונות ברורים תוך התאמה מלאה לתקנים בינלאומיים, כפי שהצהיר אתמול בפרלמנט האירופי באופן חד משמעי. לעולם לא הבהרה או מוטיבציה פוליטית לגבי הסיבה לעקשנות שלא להתחיל בבוררות בינלאומית, אלא בקשות תכופות של מנהיגי המוסדות לשתוק.
ספק אם כן לגיטימי. אולי מחלוקת בינלאומית הייתה יכולה להביא אמיתות לא נוחות לגבי המקרה דווקא עבור אותם לובי כלכלי שתרמו אולי את אותו 22 במרץ 2013 להחלטה להחזיר את הנחתים חזרה להודו. השערה נחשבת לא יותר מדי פנטזית אם אישרו את קיומו, כפי שדווח ולא הוכחש על ידי עיתון לאומי ידוע, של מכתב מיום 15 במרץ 2013, שנשלח לראש הממשלה מריו מונטי ונחתם על ידי נשיא קונפינדוסטריה ג'ורג'יו סקווינצי. מכתב שיכול היה לייצג סיבה משכנעת למדי להחזיר את ג'ירונה ואת לטוררה חזרה לניו דלהי, אם שום דבר אחר, כפי שנאמר באותם ימים, כדי "להימנע מהשלכות כלכליות חמורות" על תוצרת איטליה.
לא רק אינטרסים כלכליים אלא גם עובדות אישיות שאולי אקראיות לחלוטין אך בכל מקרה קשורות באופן זמני לאירועים הנדונים. קידום קריירה של פקידים בעלי תפקיד קבלת החלטות ספציפי ולכמה היבטים המכריעים בזמן האירועים; ראש הממשלה לשעבר של אז שיכול להתמודד לקווירינלה; שרים לשעבר שעומדים להתחיל חוויות חדשות באמצעות צבירות פוליטיות שיכולות לכלול כמה מהשדולות הכלכליות המעורבות שהתרחשו במרץ 2013.
אירועים אישיים, השזירה הבינלאומית כמו המסוקים של פינמקניקה, אך גם אינטרסים כלכליים אחרים עם הודו, שנותרו עד כה בצללים, שעולים אט אט מחשכת המידע הרע שאפיין את המקרה.
בין הרבים תגלית מפתיעה ומטרידה: למרות האיסורים שהיו בתוקף מאז 1992, איטליה ייבאה - במקרה בשנת 2012 - כמויות אדירות של אסבסט מהודו, אפילו כיבואנית הגדולה ביותר עם 1040 טון. הכל כתוב במסמכים רשמיים. הנתון אושר גם על ידי סוכנות המכס. (מקור לה סטמפה: http://www.lastampa.it/2015/01/11/italia/cronache/torino-il-giallo-della...).
יבוא שחוק 257 מיום 27 במרץ 1992 אוסר עליו, אם כי הוא קובע חריגים מוגבלים שיש לאשר על ידי המשרד. אולי שר הפיתוח הכלכלי דאז, דר. קוראדו פאסרה, אתה יכול להבהיר לנו משהו.
יתר על כן, נעשה שימוש באסבסט ברכיבי מסוקים קרביים שנבנו על ידי אוגוסטה מקבוצת פינמקניקה ומופיע גם על ספינות חיל הים. בהיבט זה, שר ההגנה לשעבר של ממשלת מונטי, האדמירל ג'יאנפולו די פאולה, מזכ"ל ההגנה לשעבר ומנהל החימוש וככזה שאחראי על פעילויות המחקר והפיתוח הטכנולוגי, וכן על רכש מערכות ה- d, צריך לדעת הכל. נשק ויו"ר הוועדה המייעצת לבחינת חוזי נשק גדולים. בהמשך גם ראש מטה הביטחון.
לא רק. משרד ההגנה ההודי אישר לאחרונה אספקה של 243.5 מיליון דולר לרכישת מקלעים ימיים מה- OTO MELARA האיטלקי, המתמודד היחיד. הצעה שתחילתה בנובמבר 2913.
עסק חדש ועסקים ישנים בין איטליה להודו כמו זה של קולנינו שבשנת 2011 הצליחו להציב עד 200 רכבי פיאג'ו, שהוקרה במיוחד על ידי ציבור הנשים ועל ידי ההודים המסכנים שנאלצו למשוך ריקשות בין הפרות הקדושות.
אלה בסיכום כמה מהנקודות החשובות הסובבות את סיפורן של שתי הנחתות וכי לאחר שלוש שנים על מדינה דמוקרטית להבהיר לעם הריבוני, אולי באמצעות הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית.
פרננדו טרמיני
