בסין, הקומוניסטים הלאומיים חוגגים: כבודו של שינזו אבה מכפיל את עצמו

אמר אומברטו אקו, לא האחרון אקדח בצד שמאל למטה (או ימינה ב-via bipartisan) בוגר אוניברסיטת החיים, ש.. האינטרנט נתן את הזכות לדבר עם אידיוטים: לפני שהם דיברו רק בבר ומיד הושתקו. זמנים טובים.

הבעיה מסתבכת יותר כשמוסיפים תודות אידיוטיות לתפקידים שלפחות נסבלים על ידי המוסדות; אחרון חביב, בסין, פורסם ברכות על מותו של ראש ממשלת יפן לשעבר שינזו אבה. התרבות והציוויליזציה בסין עברו תמורות ארוכות מאוד, המאופיינות ברגעים של אבולוציה נמוכה במיוחד; רק תראה את המלחמות נגד הדרורים, איי קפיצות גדולות קדימה עם תמיכה במיליוני מקרי מוות, החוברות האדומות של עקביות אידיאולוגית רופפת מאוד, המהפכות התרבותיות האלימות, כנופיית הארבעה, כיכר טיין אנד-מן זרועה בדם וזרועה מקרי מוות, מטוסי הבואינג 4 של היום מיהרו מרצונם עם הרבה צוות ונוסעים, ללוויינים שנפלו מהשמיים. בקיצור, אפשר לחשוב באופן טבעי: והם מדברים אליהם?

הגאי גדול הלך, אחר בא; בין המיוחסים עקרונות אדומים, ילדים של אלה שהשתתפו בצעדה הארוכה (מול הנפוטיזם, הנשיא האמיתי שי?), ובין צורות חסרות תקדים של קפיטליזם ממלכתי שהובילו לבועות ספקולטיביות שמחווירות את זכרו של ליהמן ברדרס, לקחו חלק אולי הוא מעולם לא נטש, לאומיות שיכולה להיות רק טיפשה, אלימה, וולגרית גם אם (תקשיבו, תקשיבו!) לא מערבית. סין אינה יוצאת דופן. זה מי שמנצח, שלא בהכרח זה שיש לו את התרבות הגבוהה ביותר, זה שעושה היסטוריה.

התחושה הנפוצה של אכזריות עוברת באזורים אפורים, אזורי אמצע, אזורי ביניים כמו האימפריה הסינית המתחדשת. אמנם הרושם שעורר הקרטין וההומור המקאברי על מדורות ההלוויה של ההרוגים ההודיים מקוביד עדיין פועם (אך מוטלת בספק לאור החולשה המהותית של הזיכרון של רובם), בהשוואה לאש שנפלטות הטילים של בייג'ינג, טילים שעליו, לאור הכישלונות הרבים, אולי ראוי להעלים, הנה החגיגה המשמחת לרצח שינזו אבה.

אנו מגיעים אפוא להפגנה המי יודע כמה של קטנות בור, שבעולם גלובלי וגלובליזציה בולטת ביתר שאת, בהתחשב בעמדות הפוליטיות של אי-התערבות; עמדות שמובילות להכרות ידע ואזהרות שמראש התהום השמימיות שמהן נופלים הלוויינים המפורסמים עוד יותר שהיו רוצים, לשווא, לצעוד יותר זמן, הם היו רוצים ללמד ביהירות אופיינית השעועית הרחבה והראווה.

למה לצפות ממציאות כזו? קצת, יותר סביר ששום דבר. אם אין כבוד למתים, כמעט בלתי אפשרי לתבוע זאת עבור החיים, גם בגלל שעד עכשיו ההיסטוריה, מורה חסר תועלת של החלל המלא בלא כלום, הפכה במקום זאת לעד שימושי של מעשים המצדיקים אחרים שהם גרועים מתמיד. .

איש אינו נקי מתקלות ופגמים, מרצון או לא; אבל זה יהיה נחמד לזהות אותם, כי דבר אחד חייב להיות ברור: במדינה שמשתמשת בתוכנת מעקב וזיהוי, שבה בהונג קונג לא נשארה אפילו אנחה אחת, זה באמת קשה שאף אחד לא היה מודע לזה לעג לאדם מת.

יש לקוות שאין באמת שום דבר מזויף ושוב ושוב סלסט במציאות כזו, שום דבר שמוביל בחזרה לאל, באשר הוא; זה יהיה ממש קשה להצדיק את עצמך מול זה.

_{צילום: נשיאות מועצת השרים של יפן}