מתוך ספר סירח
Sir 27,5-8 (NV) [גר. 27,4-7]
כאשר מנערים מסננת, נשארת פסולת;
אז כשאדם מתווכח, הפגמים שלו מופיעים.
האגרטלים של הקרמיקאי נבדקים בכבשן,
אז דרך ההיגיון היא המבחן לגבר.
הפרי מראה כיצד גדל העץ,
כך המילה חושפת את מחשבות הלב.
אל תשבח אף אחד לפני שהוא דיבר,
כי זה מבחן בני אדם.
אין ספק שתכונות האופי של הפרט מתגלות כאשר הוא מתעמת עם זולתו בדיון ולעתים קרובות, זה קורה בלי קשר למה שהוא אומר, מספיק להתבונן בעמדות הנלוות למילים. אם זה טראמפ או פוטין, אין צורך בשום מאמץ בפענוח סמיולוגי ופענוח פסיכולוגי של הפרה-מילולית. שניהם הם התגלמות המושג של נפח, במובן של "שקיפות", שכולנו אימצנו בהזיה ובהתלהבות בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.
הנה, אם כן, הבחירה לצטט את "ספר סירח" כדי לעשות הרהור מהיר על המחזה שהציעה פגישת טראמפ-זלנסקי (אחד נתח (אפילו לפסטיבל סן רמו לא היה כזה!) ואז עבר להשוואה בין שיטות התקשורת שאימץ טראמפ לאלו של נשיא רוסיה פוטין.
ה"מסננת" של הפסבדו-דיאלוג שהתקיים בין הסבא הפטרנליסטי טראמפ הנוזף קשות בזלנסקי, הנכד הסורר וכפוף התודה ייכנס, אכן, כבר נכנסה להיסטוריה של התקשורת ולמעשה סיננה את הסירובים/פגמים של הגיבורים, בפרט את אלו של טראמפ. זלנסקי, שנאלץ לפינה בשל תוקפנות מילולית ותנוחה שבוודאי לא הרמזה על פגישה בין ראשי מדינות, הצליח רק לרמוז על כמה התנגדויות הגנתיות ויכול היה לעשות מעט נגד הצמד טראמפ-ואנס, עוד מרכיב מרכזי בטריומווירט שהקים הנשיא האמריקני עם עצמו ועם אילון מאסק. ודווקא ההתערבות ה"דו-כיוונית" שטראמפ אימץ לעתים קרובות היא מייצגת אלמנט של מקוריות.
החיפוש המתמיד אחר "חיזוק" המוצע כעת על ידי מאסק, כעת על ידי ואנס, אשר משתתף בהתערבויות הרשמיות שלו בתפקיד המציב אותו כ ראשון בין שווים זהו אלמנט חדשני בהחלט. הגישה היא של אדם שבלי להתבטא בגלוי, אומר לבן השיח: "דבר בלי פלא ובלי הסתייגויות, הם איתי..."
זהו מודל "בוס השכונה עם שומר ראש", סוג של דיכוי שבו כוחו של ה מנהיג הוא נתמך על ידי העזרים העיקריים שלו. אם טראמפ לבדו, במיוחד בפגישה עם זלנסקי, נזכר ב"סבא הקפדני" שהוזכר לעיל, נראה שהצמד עם סגן הנשיא ואנס יצא מפרק של הסופרנוס: שני עושי דבר שבאופן מאיים דורשים מהקורבן התורן כספי פרוטקשן – במקרה זה ישולמו באדמה נדירה.
בהקשר זה, נושא כדורי הארץ הנדירים, אשר אוקראינה עשירה בהם (לא רק חיטה, אם כן!), מוביל להתבוננות. טראמפ רוצה מינרלים. בתקופות חסרות חשד, כתבתי על החשיבות שיש לליתיום עבור רוסיה, שאינה שייכת לכדור הארץ הנדירים, אך עדיין מינרל בעל ערך, גם ליישומיו הצבאיים:
"אנחנו רוצים להתחיל מקריאה מסוימת של הסיבות לפלישה לאוקראינה והעקשנות שבה הקרמלין רוצה לכבוש את הדונבאס בכל מחיר. במקרה זה, אין לחפש את המניעים הרוסיים בבעיות הקשורות להגנה על האוכלוסייה דוברת הרוסית באזור, אלא במשאבי המינרלים שלה".1
פוטין רוצה גם מינרלים. אז אולי זו כבר לא שאלה של זהות לאומית, או לפחות לא רק.
ההיבט המעניין הנוסף שעולה מה"מסננת" הוא בדיוק זה של ה מצב קבוצתי, כל כך שונה מהגישה של "איש פיקוד אחד" האופיינית לפוטין.
פוטין הוא מונרך מוחלט, צאר שמרחיק את חברי "מעגל הקסמים" שהוא מקיף את עצמו בו, תמיד ובכל מקרה.
כדוגמה, הבה נזכיר את התמונה הסמלית של אותו יושב בקצה אחד של שולחן ארוך, כשהוא מתייעץ עם הגנרל ולרי גראסימוב, ראש המטה הכללי של ההגנה של הפדרציה הרוסית, וסרגיי שויגו, שר ההגנה דאז, יושבים זה ליד זה במרחק ניכר מהנשיא הרוסי. שלא לדבר על איך היא מתייחסת באופן שיטתי לכל אלה שגם אם הם שייכים ל-מעגל פנימי, כשהם לא שומרים על התפקיד של כן אדוני לבקשתם. חברי ההקמה לאלו של פוטין, בניגוד לזה של טראמפ, אין כבוד של "עמיתים לאנגליה", אלא הם רק דוברים.
בכל מקרה, אם זה "מנהיג עם חיזוק" או "מנהיג "בודד" גישתם של האוטוקרטים הללו תמיד מבוססת על האתיקה של המרקיז דל גרילו בגילומו של אלברטו סורדי הגדול.
עם זאת, מרכיב אחד שמאחד את נשיא ארצות הברית והרוסית הוא אימוץ צורות תעמולה סוריאליסטיות, שבאמצעותן הם מנסים ליצור תכנים מקובלים שהם בעליל מנוגדים למציאות, ובאופן כללי, בלתי סבירים או אנטי-היסטוריים.
עד שטראמפ עלה לשלטון, פוטין היה הדוגמה הפרדיגמטית לשימוש בטכניקות תקשורת אלה, כולל "הכחשה סבירה".2, מיוצג היטב על ידי הנרטיב המתייחס ל"דנזיפיקציה" של אוקראינה, כדי להצדיק את "המבצע המיוחד" - אוי לכל מי שקורא לזה "מלחמה" - או את המשימה האלוהית שלקחה על עצמה רוסיה, המקודשת על ידי הפטריארך האורתודוקסי קיריל הראשון, נגד המערב המושחת ונושאת ערכים שליליים. כיום, הקידוש העצמי של טראמפ, לאחר שנמלט מההתקפות במהלך מערכת הבחירות ברצון אלוהי, מקרב אותו הרבה יותר לבעל בריתו החדש, עד כדי כך שהוא מכריז שרוסיה לא פלשה לאוקראינה ושזלנסקי הוא דיקטטור. הווידאו קליפ של ראוי לאוסקר גז וגאס. מה שבאמת חשוב זה שיש אקהל מאזינים מוכנים לקבל את ההודעות הללו ולשמש לוח תהודה לתוכנן.
בשנות ה-70, בהליכה ברחובות העיר, היה נפוץ להיתקל בכתובת הבאה שנכתבה על הקירות: "איטליה יצאה מנאט"ו!" במשך זמן רב קיוו תומכי האידיאולוגיה הפרו-סובייטית או, בכל מקרה, האנטי-אמריקאית, אם לא לפירוק הברית האטלנטית, לפחות לסילוק חצי האי שלנו מתחום ההשפעה של ארצות הברית. כעת אין צורך שאלו שעדיין מתנגדים נמרצות למטרייה הצבאית האמריקאית יתעצבנו מדי: טראמפ שוקל לפרוש מהברית או, לפחות, להטיל עליה ספק..
מה שבטוח הוא שללא קשר למה שטראמפ יישם בפועל ואם ההשלכות ארוכות הטווח יגיעו בעקבות סיום המנדט שלו, אירופה חייבת ללמוד את הלקח.
אני מצטרף למקהלת הדמוקרטיות הנוגה בקריאה לאחדות כלכלית ומשותפת כאחד. במיוחד להגנה משותפת (עם אות ד' גדולה). הגנה שבניכוי השתתפותם של הכוכבים והפסים, רואה את ממשלות אירופה מאוחדות אם, בהיעדר החתול האמריקאי, העכבר הרוסי לא יתפתה לרצון לבדוק את תגובת העולם החופשי - ולפיכך חלש במובן הפוטיני - מתחיל בביצוע "מבצע מיוחד" במדינות הבלטיות, כדי להמשיך אותו אולי, מעבר לגבול, למה לא בפינלנד, לא להדגים שעור נמכר במחיר גבוה, כפי שקרה באוקראינה. כְּבָר, באוקראינה, שם עם כל הכבוד לפציפיסטים בית משפט (סליחה על משחק המילים) להתנגדות ולרצון להילחם הייתה תקווה קטנה לנצח, אבל לפחות הם הוכיחו שפלישה היא לא טיול בפארק כפי שפוטין האמין (או כן אדוני הם גרמו לו להאמין).
ההיבט הכי וולגרי בכל הסיפור זוהי בגידה של אישה (אוקראינה) שנעזרת תחילה להימלט מאנס (רוסיה), אשר לאחר מכן מתבקשת להטבות מיניות (כדור הארץ נדיר) בתמורה לעזרה שניתנת. ובזמן שאתה עושה את זה, אתה גם לוחש לה את זה באוזן אחרי הכל, הוא ביקש את זה.
1 נ. קריסטאדורו, המגזר הצבאי-תעשייתי הרוסי בזמן הסנקציות. "משחק שלושת הקלפים", הגנה מקוונת, 25/08/2022. https://www.difesaonline.it/geopolitica/analisi/il-comparto-militare-ind....
2 נ. קריסטאדורו, העיקרון של "הכחשה סבירה" ברוסיה. גבולות התעמולה והטעויות של השירותים החשאיים של הקרמלין, הגנה מקוונת, 06/02/2025. https://www.difesaonline.it/mondo-militare/il-principio-della-negabilit%....
תמונות: הבית הלבן/קרמלין
