ניקח נשימה עמוקה וננסה לנתח את האירועים ומבשרי המלחמה המתמשכת בצורה "מנותקת", קשה ככל שתהיה.
הפלישה הרוסית לאוקראינה כולה היא פלישה מהדהדת גול עצמי, פוליטי וצבאי. ממגן "אחים" תחת הפצצה ושכול במשך שמונה שנים בדונבאס, פוטין המשיך להתחזות לתפקיד התוקפן, זה מה שנלחם בעבר והוקיע (במזל מפוקפק).
האיחוד האירופי ונאט"ו מאוחדים כעת ונחושים במאבק נגד "דוב מטורף". לפני 24 בפברואר זה היה הפוך.
האסטרטגיה הצבאית הפשוטה (והמהירה...) של "מבצע מיוחד" הופכת כל יום למצור מתיש ויקר. יש להעריך את מחיר ההתערבות במונחים של הפסדים אנושיים אך גם כלכליים: קטסטרופלי.
השאלה היא: באמת טעות "אוטונומית" של נשיא רוסיה?
נזכיר שגם במשטר אין אף אדם אחד שכובש את השלטון, רוסיה אינה יוצאת דופן.
המעצרים של ראשי השירותים החשאיים בימים האחרונים עלולים לייצג חלקים (נוספים) בפאזל שמתגבש כבר כמה שבועות: הבא הפיכה.
בואו נחשוב על זה... אחד המודיעין הטובים בעולם באמת יכול היה לספק הערכות כל - כך לא נכון על הדינמיקה והתוצאות של עימות כזה?
האם ההכנות והאסטרטגיות ההגנתיות (צבאיות ותקשורתיות) שהוכנו על ידי הצד האוקראיני במשך חודשים (או שנים) באמת נעלמו מעיניהם?
האם הערכות חסרות מבצעיות ולוגיסטיות של הצוות הרוסי נובעות רק מחוסר יכולת "אשמה"?
האם מה שקורה היום בקרמלין הוא באמת תוצאה של "טעויות"? או שיש מאחוריה אסטרטגיה צינית של שחקן אחד או יותר?
אולם התוצאה של המלחמה באוקראינה תהיה "ניצחון פירוס". והתבוסה האמיתית, בפרספקטיבה, תתחיל מהמחרת...
Cהיי יכול להיות מעוניין (פעם) להפיל את רוסיה?
שינוי משטר מעולם לא התרחש באמצעים אלקטורליים. זה קורה בעקבות תבוסה, רצוי כואב.
בואו נשאל את עצמנו עכשיו: "cui prodest, מי מרוויח ממה שקורה?"
לאלו שמתכוננים להתמודד עם המלחמה האמיתית בקנה מידה גדול וזקוק בהחלט למדינה השכנה רק כדי "לחלום" לנצח ו/או לאלה שמתארגנים לאותו מינוי ולא רוצים ניצחון יקר מתמיד בהיסטוריה?
הגישה "הסנקציה" שאיימה לפני הפלישה הרוסית על ידי נשיא ארה"ב (לעומת השימוש הברור בנשק שהוזהר להגנה על טייוואן) נראתה באמת כקריאה לפעולה. אבל, אם אנחנו מדברים על תמרון נסתר, מדיניות ארה"ב התרחשה בשטח פתוח, לא מאחורי הקלעים...
אז האם אנחנו חוזרים למשטר שהופך את רוסיה היום לבלארוס שלה?
למישהו עם רעב כרוני למשאבים, בעיקר אנרגיה, שמוצא אותם כעת בכמות ובמחיר סופי ואשר על כל סנקציה בינלאומית שהוטלה, חודר לשוק בקושי עצום עם מוצריו ו(בפרספקטיבה) מניותיו?
מי, הרבה לפני "תורת גרסימוב", חשב על "מלחמה ללא גבולות"?
לכן מעניין יהיה להבין בקרב "הקושרים" שנעצרו במוסקבה אילו יחסים "מיוחדים" מטופחים בחו"ל בשנים האחרונות. זאת כדי להבין כמה שילמו לו על נהר של דם סלאבי ועל בגידת מולדתו כדי להעדיף אדון חזק חדש.
אם מה שאנו רואים הם אכן ההכנות לקראת א הפיכה, התקווה היחידה לשלום באירופה היא ב הפיכת נגד להציל את רוסיה מעבדות וא בלתי נמנע תהום.
אי ההסכמה האמיצה מוצג בפומבי (אבל על ידי כמה מהם) מאת סרגיי נרישקין, מנהל SVR, שירות החשאי הרוסי, כנראה מודאג ממלכודת שניכרת לו אך לא לבוס שלו, בכוונה - כפי שכתב עמית כלשהו - "להשפיל אותו", או ההכחשה - הנשיאותית תמיד - למילותיו הזהירות של השר לברוב על עומק ההתערבות באוקראינה, מבהירות כי בקרמלין יש "מפלגת מיעוט" שניסתה להתנגד לבחירה האובדנית לפלוש. קבוצה שאולי כבר אז תפסה ש"משהו לא בסדר"?
צילום: קרמלין / טוויטר
