ראש הסגל של ההגנה אדמירל ג'וזפה קאבו דרגונה השלים לאחרונה ביקור מוסדי בפקיסטן. הביקור הוא חלק מיוזמות לפיתוח היחסים הבילטרליים בין מדינות הים התיכון המכונה "הים התיכון המורחב", במובנו הרחב, שפקיסטאן היא אחת המובילות בהן.
Cavo Dragone פגש, בין היתר, את מנהיגי ההגנה של איסלמבאד, והדגיש חיזוק נוסף של שיתוף הפעולה הביטחוני, בפרט בתחום התעשייה הביטחונית.
ובכן נראה לנו שמתייחסים למערכות היחסים הלא נכונות. כפי שקוראים שלנו יודעים פקיסטן היא א בעלת ברית הברזל של סין. מדינת אסיה נמצאת על קו החצייה של "דרך המשי החדשה" (כלואה בחובות שחוותה עם סין עצמה לבניית התשתית הדרושה) ואחת מרוכשי הנשק הגדולים בבייג'ינג.
ל-Fincantieri יש סדרה של פקודות ימיות עם הודו, אויב היסטורי של פקיסטן, בעוד שהאחרון קונה יחידות קרביות מסין, יתר על כן בעלות יכולות מבצעיות מפוקפקות (אנחנו מדברים על מחלקת הקורבט החמקנית עזמת).
בקיצור, למרות שתשומת הלב של העולם מתמקדת בסכסוך באוקראינה, באוקיינוס ההודי ובאזור דרום האוקיינוס השקט, כבר זמן מה, הקווים לסכסוך הבא בין סין לארצות הברית מתהווים.
הדיפלומטיה האיטלקית מסתדרת עם ביזנטיניזם מיושן; יכול לעבוד במהלך המלחמה הקרה, כשהיינו בדיאלוג גם עם ישראלים וגם עם פלסטינים (ועם חיזבאללה).
בסדר העולמי הנוכחי, היחסים עם פקיסטן (ולכן עם סין) נראים יותר מכל תוצאה של "עניין מיוחד" של כמה פוליטיקאים איטלקיים, במקום קו אסטרטגי מדויק לטובת איטליה.
