מינויו של גנרל ל"תיקון "חוסר היכולת לנהל מצב מורכב יצר ויוצר עדיין בלבול, מחלוקת - ואולי גרוע מכך - נשבע הגנה על הצבא.
אנחנו מתמודדים איטליהאכפת לי - ועם הטקסים הרגילים - משבר לאומי שאינו "פוליטי" אלא "מערכתי": ה"פנדמיה "העמיד את כל כדור הארץ במבחן ומייצג אימות בלתי נמנע לכל מדינת מערכת.
אִיטַלִיָה? "רפובליקת הציוצים" בה ארבע ממשלות התחלפו בארבע השנים האחרונות ואשר חוגגת את הניצחון על "תקופת העשרים שנה" מדי שנה, מתבטאת בחוסר יכולתן של ממשלות שאינן מחזיקות מעמד אפילו שנתיים בממוצע. בין "חוסר האמון של רג'יה" למוסוליני (שכינויו העממי "המסריח"), 73 ממשלות התחלפו במהלך 78 שנים. 67 ממשלות תוך 75 שנה מלידת הרפובליקה.
אפילו החבר הצנוע ביותר של כל תנועה או מפלגה לא יכול כעת שלא להבין את הבעיה הבסיסית. כמובן, הברק שלו יכול להיות: "כולנו היינו רוצים להישאר בממשלה לפחות עשרים שנה ...". כאן הטעות: לבלבל את לגרום עם סימפטום של הרוע.
Un gהאם אולפה צבאית באמת אפשרית באיטליה? יותר מדי חוששים או מאחלים לזה. כאשר משמרות שווייץ יפטרו את האפיפיור זה יהיה - ותמיד חייב להיות - פנטפוליטיקה ליזרגית.
הצבא מה יש להם לעשות עם זה allora?
הכוחות המזוינים אינם לא יותר, לא פחות מיחידות של איטלקים חמושים. פעם הם גייסו אנשים ש"האמינו ", היום - רצוי - אפילו לא זה ... "אחרת אחרי זמן קצר הם היו מורידים את המוטיבציה", מספר מי בוחר ...
הם קבוצות מאורגנות של אזרחים אזרחיים עם כל התקלות הקשות ביותר: לשווא, יהיר, מקנא, קרייריסטים, רוטנים ומייבבים. אם תבקרו בחדרים, מהפלאצו ועד החור בין שקי החול בתיאטרון האופרטיבי, לא תמצאו אלא תמונות של יובנטוס, רומא, מילאנו או נאפולי (לאציו נמצאת במגמת עלייה עם הרמטכ"ל החדש של הצבא).
Il "נציב יוצא דופן ליישום ולתיאום הצעדים הדרושים לבלימת וניגוד החירום האפידמיולוגי COVID-19 " (כותרת לצוללים חופשיים) האם הוא קצין יוצא דופן? רחוק מזה. הוא איש מקצוע רגיל במדים, אם כי עם כן, תכנית לימודים מדהימה.
מה יש להם אז הצבא כל כך מיוחד?
זה פשוט: הם חלק מממד של המדינה שיש לה הֶמשֵׁכִיוּת. הם איטלקים שמתגייסים מאלף סיבות שונות אך יש להם אזכורים לכך הם לא משתנים כל שנה.
הם חלק מארגון שיכול או חייב (בהתחשב במחסור בכספים ...) לחשוב לאורך עשר שנים, לא מדי יום או שבועי. הם יכולים להאמין שלמה שמתוכנן היום יש פרספקטיבה ויהיה לו.
הם שומרים על פרמטרים (במיוחד פיננסיים) שיש לכבד אותם ומנהלים אותם בצורה היעילה ביותר שאפשר. הקריירה, אם כי מושלמת, מבוססת (באופן עקרוני ...) על הכשרון.
יש להם מפקדים בכירים שנמשכים שלוש שנים וש (ככלל) לא מרגיזים את עבודתם של הקודמים.
מצד שני, מי אנחנו מוצאים?
נתחיל מחו"ל ... אנו יכולים לאהוב או לשנוא אותם, אך אם אנו אומרים "צרפת" אנו חושבים שמקרון, "טורקיה" - ארדואן, "רוסיה" - פוטין, "הוותיקן" - פרנסיס.
האם יש לנו אזכורים דומים באיטליה?
יש דברים חיוביים במערכת זו? כמובן, עבור חלקם: עם כרטיס והחברים הנכונים (או חברי הכיתה הנכונים) תוכלו לעקוף את הכשרון עד שתגיעו למשרדים שבלי שני תארים ודוקטורט למחקר, לא הייתם יכולים אפילו להתמחות.
מה תהיה המוטיבציה של מי שמבלה שנים אם לא עשרות שנים בממשלים ההם ...? אפס.
אף אחד לא לוקח את האשמה בשום דבר. לכל היותר, הוא מקבל את הכשרון של אחרים.
מדוע עובדים עם ניסיון של עשרות שנים אינם יכולים לשאוף לנהל או לנהל גופים או חברות בבעלות המדינה באיטליה?
המערכת אינה כזו למרבה הצער, היא כזו דולו: זה של מי שאם יחליפו את הבקר כל שנה לא יהיה נשלט, של אלה שיכולים להחמיא ולא להיענש, של אלה שיכולים לבצע פשע ולהמשיך בכך.
לכן לא במקרה ה מערכת מדינה איטלקית לא קיים. זהו אינטרס מובהק ומכריע של רבים.
נתחיל בפשע. האם כוחך גדל או פוחת עם המשבר? וכשחוזרים אל הנחת היסוד, האם המאפיה משנות התייחסויות או תוכניות מדי שנה?
- אלה ש"מוצבים "על ידי הפוליטיקה בממשלים" נעלמים "עם כל ממשלה חדשה או שהם" מתרבים "?
- ואני לא נבחר האם כולם חוזרים בכבוד למקצועותיהם הקודמים או שהם ממוקמים בתפקידים שמהם יש להדיר אותם?
האם הדרמה הלאומית יכולה להיות אירוע היסטורי? La מַהְפֵּכָה (שבחצי האי לא נראה מאז זמנו של סילה!) שום מפלגה או תנועה חדשה לא יכולים ליצור אותה, אלא כל איטלקי כשהוא מבין ש è lo מדינה שתוקם: טוב יותר שבו המאפיות, ובמיוחד הפוליטיות, אינן צריכות לחדור יותר.
"Fלִמְשׁוֹחַ da תמיד ככה", מישהו יגיד? כך פועלת "מפלגה", שבמונח שלה - נזכור - תחילה יש את ההגדרה האטימולוגית "מחולקת": ההפך ממה שעלינו לקבל כאופק. עלינו לחשוב על המדינה, לא על ממשלות, על מימד משותף הקושר את נהג האוטובוס, הסוכן, הפוליטיקאי, המורה, התלמיד, הקראביניר, הפנסיונר, הקומיקאי לא נפרד.
אם נגלה שהגנה, בריאות, חינוך, מידע ולמה לא, אפילו צדק, הם מוצרים קולקטיביים, ולא "מפלגתיים", המדינה תשרוד את המשבר: המגיפה והדרמה הבריאותית הם בדיחה לעומת מה שמצפה לנו ב העתיד הקרוב. אין טעם להמשיך ולהתגאות בהצלחות בהשוואה לשנה הראשונה נעילה... טיילו במרכז כל עיר, אתם זוכרים איך זה היה קודם? ובכן, לא גדלנו כבר אז, למעט בנקודת האפס של סטטיסטיקה של נוחות.
אם יתגברו על החזונות הקטנים של המפלגה, זה עדיין לא יהיה ניצחון אלא תחילתו של שינוי שיוביל ליצירת מבנים וממשלים לאומיים בריאים, עם סיכויים לעניין אסטרטגי ולא פוליטי-טקטי. האם מנגנוני הרפובליקה יהיו יום אחד כלים סמכותיים לתמוך בשליט התורן (חמש שנים), שחוסר התאמתו האפשרית יהיה משני, אם לא אדיש לחלוטין?
האם אתה תוהה לאיזו מפלגה או תנועה ללכת על מנת לחולל שינוי כזה?
להציל את המדינה ממשבר חברתי חסר תקדים היא המטרה, כל אחד בוחר את אמצעי התחבורה שהם מעדיפים, אך חשוב על היעד: "מהפכה" שמופעלת על ידי דוגמה לא מודעת, איטלקי מחלק מהמדינה שפשוט "נמשך" הזמן ".
צילום: הצבא האיטלקי
