בחלק הראשון של הטיול שלנו אנו חלק ממשלחת מתנדבים איטלקים אשר אספה והקימה מטען הומניטרי לאוכלוסייה. כתודה, לפני שעזבנו את דמשק, מקבלים את פנינו אשת הנשיא: אסמה אל-אסד.
ברור שזה נועד להיות ראיון לא פורמלי, ולא מסיבת עיתונאים. לאחר מכן הוא התבקש להשאיר כל טלפון סלולרי, מצלמה או מקליט במלון. אני, עיתונאי, התבקשתי לא לשאול שאלות. כשהגברת הראשונה התחילה לדבר, הוצאתי אינסטינקטיבית את המחברת והתחלתי לכתוב.
להלן דו"ח הפגישה.
ביתם של האסאדים אינו מבצר משוריין שלא ניתן להגיע אליו במקום סודי, זו וילה שנמצאת בעיר. מה שמפתיע עם ההגעה הוא המספר הגדול של הבניינים המקיפים אותו כמה עשרות מטרים. בכניסה ישנם מעט שומרים חמושים. דרך סואנת עוברת ממש לפני.
מכשיר הבטיחות אינו אדיש וסיפורו של סורי שבמהלך מפנה מגושם ממש לפני הכניסה עשה את מספר הרובים המכוונים לראשו פי עשרה ברגע מבהיר כי הביטחון אינו בשום אופן לא לזלזל.
בכניסה לנכס אנו מגיעים לבסיס גרם מדרגות עגול לבן שמוביל משני צדדים לדלת הכניסה. את פנינו מקבלים פקיד טקסים ידידותי שזוכר שהשאיר כל מכשיר באוטובוס. הגיע לראש פסגות המדרגות שאנו נכנסים אליה.
משמאל, ברגע שנכנסים לדלת, בכניסה גדולה, אנו מוצאים גברת יפה בשנות הארבעים לחייה שמקבלת את פנינו ולוחצת יד כשכל אחת מחייכת. הוא מזמין אותנו באלגנטיות לשבת בחדר צדדי.
"תהרוג את זה איך שזה נראה כמו בעלת הבית!" אני מתחיל לחשוב כי ספק מתחיל לפלס את דרכו ... כשאחרי כמה דקות גברת אסד נכנסת לחדר בו ישבנו, אי הוודאות נעלמת. זה היה שלה.
לאסתמה אל-אסד יש דרכים ידידותיות אך לאחר מספר שניות של אנגלית ללא רבב, אנו מזכירים לכם את זה "חצי איטלקים". עודאי, אחד מארצנו הסורים-לבנוניים, מגויס שוב כמתורגמן. עודאי הוא אדם נמרץ שכשהוא משתין (בכמה הזדמנויות ברור שלא הבנתי את המילים בערבית, אבל תפסתי את האמת) הוא מפחד. התחושה שהמבטא הטוסקני שלו מושפע מרגש ניכר מכה בי.
גב 'אל-אסד מסתגלת ואומרת זאת האלימות וההרס שראינו בערים כמו מלולה בוצעו על ידי מוסלמים. במערב אומרים כי גם מיעוטים בסוריה הם יעד. אני מוסלמי אבל אני לא משתמש ברעלה. לפיכך הם אחד המאמינים הגרועים ביותר עבור טרוריסטים. "מיעוט" אינו מתייחס אפוא לאמונת אמונה כפי שרוצים לעבור. אם נשווה את השקפת העולם, הם המיעוט המוחלט. צורות דומות של פונדמנטליזם לא נראו בסוריה במשך מאות שנים. אתה חווה אותם עכשיו גם באירופה. È מלחמה אידיאולוגית המשגשגת בבורות. האתגר הוא: כיצד לעזור באופן אידיאלי ותרבותי לדור החדש? הצעיר מבין ילדיי בכיתה א '. מחצית חייו חיו זאת במלחמה. הוא כבר לא זוכר מה המשמעות של פעולות פשוטות כמו ללכת למסעדה או ללכת על חוף. אני מדבר על בני כדוגמה לדור שלם. חשבו על הילדים הגדלים בקרב החיות של רקקה! הם ילדינו בין אם האב משרת בצבא ובין שהוא טרוריסט. אינך יכול להאשים אף אחד מאחריות ההורים. אנו מברכים על מספר עצום של עקורים: נשים וילדים. לבעלי היה ברור מאוד בנושא: עלינו להגן עליהם גם אם אנו יודעים היטב היכן הגברים שלהם (בחזית להילחם זה בזה, הערת העורך).
בשנים האחרונות פגשתי 8.000 משפחות קדושים מעונים ("חללים למען המולדת", הערת העורך). באופן אישי אני לפעמים מתבייש מולם, אני חושב שלא עשיתי מספיק. È עקשנותם של האנשים היא שהצילה אותנו.
למרות הכל, יש לנו זיכרונות מצוינים מאיטליה. כסטודנט באוניברסיטה בשאר לא אהב לנסוע יותר מדי זמן והוא הגיע לעתים קרובות למדינתך. הוא שכר מכונית והפך אותה בהדרגה. באיטליה עדיין יש מקום מיוחד בלב!
(צילום: אינטרנט)
