"בצו 'פאציט אמוינה', כל מי שבחרטום הולכים לירכתיים ואלו בירכתיים הולכים לחרטום; אלה הימניים הולכים שמאלה ואלו שמאלה הולכים לימין; כל אלה שמתחת לסיפון עולים על הסיפון, ואלו שעל הסיפון יורדים מתחת לסיפון, כולם עוברים דרך אותו צוהר; מי שאין לו מה לעשות, תתעסק פה ושם".
לפי כמה מקורות, הביטוי המפורסם היה מקורו בפרק שקרה באמת. קצין בורבון, שעבר לפיימונטה כבר במהלך הפלישה לממלכת שתי הסיציליות (כמו עמיתים רבים גם ביבשה...), שנתפס שוכב עם כל הצוות, נעצר על ידי אדמירל פיימונטה. לאחר ריצוי עונשו וחזרה לפיקוד ספינתו, חשב שמוטב להורות לצוותו "לעשות אמוניה", או במקרה של בדיקה להראות חריצות מבלי להסיק דבר בפועל.
עברנו את החודש השביעי למלחמה, סכסוך שבו - בשוגג, בצדק או שלא - אנחנו מעורבים (מאחר שאנו מספקים נשק לצד אחד) ועדיין צוחקים על אחינו על ידי פיצוי על המחסור שלנו הכנה עם רטוריקה.
חוסר התאמה לכל קונפליקט, אפילו בעוצמה בינונית: אין לנו מערכות נשק, תחמושת, יכולות, אימונים, אורגניים.
חוסר התאמה למשקל הדיפלומטי הקל ביותר: כוח צבאי הוא הרתעה ותנאי מוקדם בכל משא ומתן, היכולת לטעון את האינטרס שלו היא לשער על האפשרות להשיג תוצאה נגד מי שרוצה למקסם את האינטרס שלו.
גם האפשרות להשיג כבוד בחו"ל מניחה הערכה מינימלית במולדת כלפי מי שחייב (צריך) לייצג אותה.
חוסר התאמה להתמודדות עם מצב החירום האנרגטי: האם ייתכן שהחלופות לרוסיה מיוצגות (באיחור ובקושי) על ידי אזרבייג'ן ואלג'יריה? הראשון שמנסה ללא עונש לסיים את העבודה שהחלה טורקיה על הארמנים במאה שעברה (קרא מאמר איטליה "במיטה עם האויב") והשני שפלש באופן בלתי חוקי ל- EEZ שלנו בים התיכון ללא תגובות קונקרטיות והיום יש איטליה מתחננת לרגליו (קרא מאמר איטליה: פגע ושקע).
לוב? ניתן לרוסים ולטורקים שכאשר ביקשו עזרה צבאית - בניגוד לשלנו - הם לא שולחים בית חולים שדה חסר תועלת ... (קרא מאמר שערוריית לוב: הצבא האיטלקי משמש כמגן אנושי?)
אז מה עשינו בחודשי המלחמה האלה? קטן, במקרה הטוב. יותר מדי עבור ה"מוך" הרגיל.
קראנו על קצינים שמבקשים הכשרה בתרחישים להילחם (אבל למה קודם למה התכוננו???).
היינו עדים ל"עיצוב מחדש" ביישני של המבצע העיקרי שמבצע הכוחות המזוינים שלנו: "דרכים בטוחות". המסקנה מיידית של העסקה זמנית של חיילים "לצורכי מניעת פשיעה ספציפיים וחריגים" כי זה היה אמור להימשך 6 חודשים ובמקום זאת הוארך משנה לשנה עד היום מאז 2008 ...
שר הביטחון, זה שהתפנק (עם מלחמה פחות מ-700 קילומטרים מהגבול הלאומי!) עיכוב של 4 שנים בהגעה ל-2% מהתמ"ג לטובת הביטחון (2028 במקום כבר בסוף 2024...), עדיין עסוק בקריאת נאומים (שלו?) באירועים, ימי נישואין, מסיבות, תהלוכות, כנסים וטקסים שיש להם מעט קשר למצב החירום החמור של כוחות המזוינים.
דוגמה? אתמול יוזמת ADRION שהפגישה שרים ונציגים של איטליה, אלבניה, קרואטיה, יוון, מונטנגרו וסלובניה, כדי לטפח שיתוף פעולה בנושא ביטחון מדיני-כלכלי ויציבות באזור האדריאטי-יוני. מקום האירוע? הספינה, היפה וחסרת האונים, שנראית כמייצגת אותנו בצורה הטובה ביותר: ה וספוצ'י.
גריני טען את זה "ADRION היא יוזמה חשובה ללכידות בין מדינות האזור האדריאטי-יוני, מרחב ימי שבו עומדים על כף המאזניים אינטרסים גיאו-אסטרטגיים רלוונטיים. הוא מייצג כלי פוליטי ומבצעי רב-צדדי מכריע למיטוב נוכחותנו ויכולתנו לפעול במשותף ברביע זה, כמו גם בהקשר הרחב יותר של הים התיכון. כעת ניכר כי התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה מביאה עמה אתגרים הקשורים לביטחון עולמי ושל אספקת אנרגיה, עם השלכות אפשריות גם על אגן הים הזה". "אִיטַלִיָה" - הוא סיכם - "לפיכך מאמינה ש- ADRION צריכה להמשיך בהתפתחותה, ולהפוך את עצמה לכלי עזר להגנה על יעדי הבטיחות המשותפים שלנו. למעשה, ישנם אתגרים רבים בתחום זה, מסייבר ועד הגנת צוללות, מימד רביעי אמיתי עליו יש צורך לשקף באופן מלא".
הערה לשר היוצא: דבר בשם עצמך! איטליה צריכה בדחיפות "לפעול" לחלוטין ולא "להרהר".
הזמן של ה "facimm ammuina" זה חייב להסתיים סוף סוף.
צילום: Quirinale / טוויטר / משרד הביטחון
