שר יקר, אחרי המתנה ארוכה ומשבר מוסדי שלא נראה מעולם בארץ הענייה הזאת, יש לנו סוף סוף ממשלה חדשה, וכתוצאה מכך שר ביטחון חדש. כדי להתחיל במנדט קשה כזה על ידי ביקורת קודמו לא יהיה נכון, עם זאת אני רוצה לזכור כמה נתונים "מוסריים", ולא טכנית, לגבי הצבא שלנו.
הגזרה של כוחות הצבא האיטלקיים עד כה הוכיחה כי היא עומדת במשימות שהוקצו וכל יום אנשי צבא המשרתים באזורים שונים בעולם מוכיחים עד כמה היכולת שלנו שווה. הכוחות המזוינים בהחלט זקוקים לציוד הולם לצרכים הרציפים של תיאטראות המלחמה החדשים, הצורך בהתערבויות מבניות במטה המארחות את הצבא ומעל לכל יש צורך רב בהשקעות, לא כל כך להגדלת הצוות, אלא להגדיל הכשרת חי"ר ושעות טיסה וניווט לחיל הים וחיל האוויר. אני מקווה שתהיה מרוצה מכל הבקשות שאתה והאנשים שיבחרו לתמוך בך במשימה הקשה הזו.
אבל יש משהו יותר, צורך בסיסי לתפקוד התקין של הכוחות המזוינים: ההגנה על היחסים הצבאיים / האזרחית, לא פחות חשוב, תרבות הסטורית הוגנת וחסרת פניות שימושית כדי ליצור "תרבות של הגנה" יחיד.
קודם - וכאן אני מרשה לעצמי לצטט קצר - התעניייינו כל עוד מעורפל על הנקודות שהוזכרו זה עתה, הנוטה יותר בצורה יותר החומר, בדרך כלל נופלים בשיקולי סיכום חסרים בסיס. אפילו יותר גרוע היה אז היעדר מוחלט של השגיאה הבחנה היסטורית על הערך המוסרי של מוסדות חמושים ובהם המשטרה, שווי אשר עמד בתוקף עד שנות החמישים, כאשר מי שלבש מדים היה מוטה כמו נוסטלגי או חתרנית. אני מקווה שממשלת השינוי סוף הסוף יכולה לצאת מן המבוי סתום התרבותי הזה של התקרבות, באופן חד משמעי, את לובשי מדים (בכל מטבע) למדינה כדי להגן על ערכים, ללא קשר קסדה, כגון נציגים מכוח עליונים כגון חופש, דמוקרטיה וצדק .
מי שלובש מדים בגאווה לא יכולים ואינם צריכים להמשיך להיות גורם לסכסוך שבי את אבק נושאים ישנים מתקופת מלחמת העולם האחרונה, יהיה זה מסוכן ולא מאוד פרודוקטיבי.
הכוחות המזוינים הם איטלקים ועבור איטלקים. השר, ההיסטוריה של חצי האי הזה לימדה כי האיטלקים יודעים כיצד לנהל מלחמה, הם מנהלים מלחמה זה מאות שנים ובתקופות בהירות בעברנו היו אלה האיטלקים שפיקדו על מיטב הכוחות במלכות המוחלטות השונות.
אנו זוכרים, אדוני השר, עם דגש רב את הימים המנצחים של מלחמת העולם הראשונה - וזכיתי שוב ושוב - על ידי אנשי חי"ר שלנו על סלעי הקארסט ועל גבעות האלטיפיאני. בואו נראה, בלי לשפוט (אני יודע שזה קשה, אבל משרד מוסדי גבוה חייב לעשות את זה) מה קרה במלחמת העולם השנייה, תוך התגברות על רגעי הבושה שאין להם צבע פוליטי, אבל יש לה טעם של טרגדיה לאומית שממנה אנחנו עם זאת, יצא בראש מורם.
כאשר אנו מדברים על הצבא, מתוך נימוס, אנחנו הולכים מעבר ההיגיון של "הפאשיזם בכל מחיר" כחייל העובדות הן החשובות: מהבוקר עד השקיעה הוא יודע שיכול להיקרא על מנת למלא את חובתו בבוא העת לחלק , מבלי לדון ב"צבע "הפוליטי שיצר את הסדר הזה. תזכיר כי המיתוס האיטלקי פחדן אולי יכול לתת תענוג חלק בדעת הקהל שלנו, אבל אז מי שיש לו להתמודד על המגרש הוא מזיק כמו מכדור של אויב. הכחשת הכנה שלנו על מקבילה מלחמתית להכחיש את התפקיד של אלה בחו"ל הוא עדיין שם זה להשיג תוצאות רלוונטיות מאוד. אנחנו יודעים לעזור לחלשים שאין כמותו, זה נכון, אבל לא יודעים איך להגן משקף "הרעיון מדיניות אגרסיבית" או "שחור", אבל זה פשוט תוצאה בלתי נמנעת של שדה קרב. אז למה להסתיר את זה?
חייל שנלחם - זה תפקידו - אינו משחית את התרבות הלאומית על בסיס עיקרון השלום המקודש והמשתתף: אני זוכר, אם בכלל, שהראשון לשנוא את המלחמה הוא בדיוק מי צריך להתעמת עם זה!
זה לא אני אני מקווה מעומק לבי שמשהו ישתנה וכי התרבות הצבאית של ארצנו תעלה שוב מן האפר שמתחתיו נקבר בצדק במשך שנים רבות.
(צילום: משרד הביטחון)
