לוב: הצבא ננטש שוב! שתי פיצות לשרים?

(של אנדריאה Cucco)
20 / 01 / 22

ב-19 בינואר הייתה אמורה להתבצע מסירת המשלחת הלאומית, שעוסקת במיסראטה למעלה מ-6 חודשים. עד היום, המחליפים, חלק מגדוד הטנקים ה-4 של פרסנו, טרם קיבלו חצי אשרה כדי שיוכלו להגיע ללוב. מתן ההרשאות הוא להימנע מהשפלה ועלייה מחדש לאותו מטוס, כפי שכבר קרה בזמן ממשלת קונטה (שר ההגנה? לורנצו גריני).

האם אותו תהליך בירוקרטי יהיה תלוי גם בטורקים, רוסים, צרפתים, אמירים ומצרים על התערבותם במדינה? אנו בספק אם מודד אי פעם ירשה לעצמו להאשים טורקי באי סדר כלשהו. אי ההבנה תוסבר לו מיד, ללא קשר לדרגתו או של בן השיח.

מה שהכי מייאש הוא תחושת הדז'ה וו: בשנה שעברה נאלץ הצבא שלנו להמתין יותר מ-3 חודשים לפני ששר ההגנה (לורנצו גריני) "פרק את היתרונות" של פתרון המבוי הסתום על שר החוץ.

"זו תוצאה של עבודה חיובית, תוצאה של סינרגיה מוסדית פורייה, קודם כל עם הרשויות בלוב, שאני רוצה להודות לה על שיתוף הפעולה. אני מודה לשר די מאיו על כך על תמיכתו ומחויבותו ועל תרומתו הקונקרטית להשגת תוצאה זו" – אמר שר ההגנה (לורנצו גריני), ביוני האחרון, כאשר אולי השתיקה הייתה מכבדת יותר.

השאלה שאנו שואלים את עצמנו היום היא פשוטה, בנאלית והגיונית: כי בשנה שלאחר מכן הטיפש הזה (v.articolo) האם אנחנו באותם תנאים?

התשובות עשויות להיות שונות. האם נשאיר כמה מהם ביחד?

  1. כי למשרתיו העות'מאנים הנאמנים של מיסרטה, זה בטח נראה ממש כיף להעליב יחידה צבאית שלמה עד הסוף המר (גם חסימת אספקה ולאלץ את המפקד ואת המלווה שלו לפנות ללא נשק) מבלי לראות אי פעם תגובה כלשהי?

  2. למה זה כיף לכמה פוליטיקאים (שפג תוקפו) לבדוק את הסובלנות של האיטלקים מבלי לראות אף פעם תגובה?

  3. כי "התמיכה והמחויבות" בשנה שעברה מהשר די מאיו הם לא תרגמו לשיחת טלפון פשוטה אלא - כפי שקורה בזמן לחטיפות של בני ארצם בחו"ל - למשהו אחר?

אין לנו תשובה מסויימת אבל נותרה השאלה: מדוע לוב במשבר מלא מאפשרת לעצמה את המותרות להעליב את מה שצריך להיות מארח שימושי?

לעת עתה אנו מקווים ששר ההגנה (לורנצו גריני) יבין שגורלם של גברים ונשים בשירות (נוסטרוהארץ צריכה להיות יקרה לו יותר ו...לך לאכול פיצה עם (שלו) עמית די מאיו!

כשבהמשך יראה שהשולחנות מורכבים בחדר ושלו "אתה סוגר?" הם עונים - ללא הרשעה - "לא, לא, קדימה...", אולי הוא לא יבין מיד. אולם כשהאורות יכבו וכשהתריס סגור למחצה, אפילו שר החוץ הצעיר יבין זאת "אולי הגיע הזמן לעזוב"?

צילום: שר הביטחון