במשך כמעט חודש, איטליה מתמודדת עם הסיוט הגרוע ביותר שלה: המילה "מלחמה". מסיבות היסטוריות המונח הזה נדחה מתוך אמונה שהכנסת ראשך בחול תגן עלינו לנצח.
יותר מדי זמן שלמדנו את חובת ההגנה הקדושה בנשק המדינה ובמשך זמן רב מדי האמנו שפעילויות "אלטרנטיביות" (או ממש "לא ראויות") של הצבא שלנו יכולות להחליף אותה. עשינו זאת מסיבות אידיאולוגיות בעבר (בעוד שדוקטרינות דומות והפוכות חגגו זאת בגאווה במקומות אחרים), מסיבות של ריקנות (פוליטית, אידיאלית, אסטרטגית ו...מוסרית?) מאוחר יותר.
זו לא אחריות לאחרונה והיא קולקטיבית. ככזה יש להכיר בה ולהתמודד, אם ברצוננו להתגבר עליה.
מאז החלה הפלישה הרוסית, המשכנו להסתכל מעבר לגבול, ומספרים על האירוע כאילו הוא לא נוגע לנו. מרגע שליחת הנשק לאוקראינה (ניתן לשיתוף או לא), איטליה היא משתף פעולה, או במלחמה. וזאת ללא הצבעה פרלמנטרית (סעיף 78 לחוקה).
השאלה הראשונה שיש לשאול הייתה צריכה להיות רק אחת: "האם אנחנו מוכנים?". במקום זאת, התשובה הייתה תעמולה פוליטית, כמו תמיד!
הודעות לעיתונות, שבהשוואה להן "שמונה מיליון כידונים" או "קרן המוות" נראו דברים רציניים, החלו לצוץ מנווה מדבר של שלום (עבור פוליטיקאי קריירה) שהיה דרך XX Settembre עד לפני חודש.
האם פורסמו ראיונות עם השר וראש סמ"ד? בטח, אבל כרגיל הם היו בחר פרסומים ושאלות: אדמירל קאבו דרגונה נשאל, למשל, על מטוסים מודרניים כמו ה-F-35 או על 200 טנקי ארייטה בשירות... והמפקד הצבאי של ההגנה האיטלקית הספיק להצטרף לשאלות שהוצגו כדי להימנע מהמציאות האמיתית שאלות בצל.
השר? "הוא הופתע מההפתעה לחוזר הפנימי" שהזמין (בצדק) לעלות על יציבה מבצעית ולחימה...
אבל מה עשה הכב'. לורנצו גריני בשנים האחרונות? האם היה לך האומץ להצביע על מגוחך המונח "שימוש כפול" מחוץ למדיניות שהעבירה (ו"ניהלה") את כספי הביטחון במשך עשרות שנים דרך משרדים שאין להם מה לעשות איתה? הוא היה צריך לקחת את האחריות להילחם כאיש המדינה (כמו הכפופים לו) ולא לטפטף "פוליטית" את הנושאים, כאיש מפלגה.
אם לאיטליה היה מאמר בחוקה שכתוב עליו "העיתונות לא יכולה להיות כפופה לאישור או צנזורה", האם הדברים יהיו אחרת?
בינתיים, עלינו להכיר בסיבה של אלה שהעלו את שאלת ה"אי-אי-נראות" של לוחמינו ביחס לעמיתיהם האמריקאים או בשירות בקרב בעלות בריתם (האמיתיות).
צריך להודות שמתוך 200 טנקים מיושנים, מעוצבים גרוע ומיושנים, רק כשלושים הם יעילים. וזה לא לעת עתה אלא לשנים!!! וצריך למצוא שאם אפילו העגלות טלה אם הם כבר היו מעודכנים הם כבר היו טנקים "מתים" בכל תרחיש, כולל מחסן! באותה עלות העדכון - בתוכנית - ניתן היה לרכוש אמצעים חדשים ומתקדמים במשך זמן מה (ראה מאמר).
אפשר להסביר מדוע 20 שנה של משימות "קרביות" באפגניסטן תוארו כטיול ארוך ויקר, רק לפעמים (ולא "יומי" - ראה סרטון) מוטרד מ"פעילות קינטית" כלשהי (כמו שנהגו לומר עד אתמול).
צריך להודות שכל חיל הקרקע הלאומי נמצא במשבר חמור מאוד כבר עשרות שנים וכך כאשר הושקה אזעקה אמיתית לפני שנתיים וחודשיים ... (ראה TG2 מ-23 בינואר 2020) התוצאה הייתה אפס! הוא מזדהה עם שר ההגנה האיטלקי כבוד לורנצו גריני על "איומים" רוסיים בלתי מקובלים אשר - אירוניה! - לתאר כ"נץ" מישהו ש, מול הבקשה דחוף מאוד של חוק יבשתי (כ-7 מיליארד יורו), שלח תת-מזכיר לשעמם קהל בכך שדיבר יותר מחצי שעה על... כלום! והשר כבר היה בתפקיד 5 חודשים, מיד עם כניסתו לתפקיד.
אנחנו גם זוכרים שכשזה מגיע להתלונן בפני בוס, הצבא האיטלקי הוא עדיין אלה של הצבא"מעולה ושופע", בטח לא בכיינים. כדי להגיע לצעוק אזעקה, המצב היה צריך להיות כבר אז דרמטי, לא קשה".
האם שנתיים של יתרון ישנו משהו? בטח לא הרבה, אבל יותר טוב מאשר להתחיל עכשיו! ועוד לא עזבנו...
סולידריות פוליטית אפוא עם "הנץ" גריני? כמובן, בצייתנות ובטקסיות! אבל למען האמת, הזיכרון הולך לציפור אחרת, זו של קארוסלו.
לטובת המדינה, מישהו גבוה יותר (אבל לא יותר מדי, חלילה), צריך להתערב בהחלטה, אחריות ואולי כשירות. חלילה שסרטונים של גופות בני ארצם מעשנים ימלאו את הטלפונים הסלולריים שלנו בגלל אלה שהובילו אותנו להתמודד עם רעידת אדמה בעוד בית מתפורר.
הערה למשרד הביטחון: את Minister des Armées ("משרד הכוחות המזוינים" הצרפתי) מקיים מסיבת עיתונאים שבועית. אימתנו את זה לֹא עיתונים נבחרים ו(מזעזעים!!!) לֹא הם רוצים שאלות מראש. בתוך ה דמוקרטיות אמיתיות, מביקורות, שאלות פשוטות או עדויות "שלא מורגשות" לבעיות, יכולים לצוץ פתרונות.
צילום: שר הביטחון