הם יהיו שם ... למרות הכל

(של פאולו פלומבו)
28/05/18

באותן שעות אנו עדים לשלב הבמה של מה שהולך ונעשה לבמה מסולפת של שחקנים ישנים שלא מוותרים על התסריט, מסתתרים מאחורי תפקידים שהם - כך אמרו - מאוחדים עכשיו ושזה יהיה מסוכן לנטוש.

נשיא הרפובליקה עומד כאפוטרופוס העליון של האינטרסים הכלכליים של האיטלקים, אולי לא חושב על המוסרי, אבל כל זה לא עושה תפנית בהשוואה לוגיקה אירופית של חשבונות הבנק כי shuns מדפי ספרים ותרבות משותפת.

הדבר המטריד ביותר הוא שכל ההיערכות הזאת התפתחה כמה ימים לפני יום העצמאות של יוני, יום הרפובליקה: רגע חשוב שבו ראוי היה לשקף את העבר, אבל עם המחשבה לעתיד, תמיד לא ברור , אבל לפחות חדש.

לאורך כל הבלבול הזה של דמויות מאובקות שחיות חוקתיות וחוכמה, יש קבוצה קטנה של אנשים, עם קצב הדו-חיים שלהם, מעבירים את הרצון הבלתי נלאה להמשיך את חובתם ... למרות הכל. אני מדבר על החיילים שקראו לתהלוכה מתחת לשלב של שלטונות מושלמים, שבעבר לא נכשלו להראות לחיילים את כפיות הטובה המובהקת שלהם, ואחרי שנים של דייקסטרי שגרם להם להצטער על קודמיו הקודרים, הם קיוו שסגירה לפחות ראויה ועם ניצוץ קל של התאוששות. גם במקרה זה לקחנו קצת blunder; וכאן מתברר מיד כי כרזות צבעוניות עם פרופילים של מדים השייכים לצבאות אחרים מופיעות על הקירות. אבל זה היה הנזק! אדישות היא ללא ספק גרוע יותר מכל פסיק שלא במקומו, ואף אחד - בכל זה חילופי סימנים הדדיים של המלחמה - לא אמר דבר על מה עומד לקרות פורומים הקיסרי נזהר שלא לשמר את המשמעות של איטליה על ידי מינוף חוש פטריוטי נקרע על ידי בורות היסטורית בלתי ראויה.

לכן אין גבול לגרוע ביותר, גם משום שכדאי לזכור, יש צבא תת-קרקעי של שולחנות, חמושים בולים, מוכנים להקריב את עצמם בדגל הביורוקרטיה המקודש, גם כאשר זה מנופף לחיסרון של עמיתים ללעוס אבק על תיאטראות מלחמה של חצי העולם. הם, לעומת זאת, המעטים, האחרונים הלהקה של האחים הם ימשיכו לברך את הדגל האיטלקי, לשמור על הקצב ולהפוך את ראשיהם במחווה למעמד פוליטי שאמור למצוא השראה ואומץ מעט לשלוט במדינה הזאת בחוב של כבוד. כאן, אולי, כל מי שמוכן עכשיו לשרוק במעבר הנשיא או בכל מקרה שיציגו בפומבי את סימן מחלוקתם, צריך להקשיב בכבוד לב להליכה הגאה של הנערים האלה, מבלי לגנוב אותם מהמקום.

יוני 2 נשאר חגיגה חשובה ואם מישהו מרגיש הנאה מרוקן את המשמעות הרומנטית שלו, יודעים היטב כי עבור אותם צעירים במדים זה לא, כי דווקא על הרעיון הזה הם הולכים לשחק את חייהם כאשר נקרא.

כולם מוכנים להפנות את האצבע לגרמניה או לצרפת: אין ספק שהפתרון הנוח ביותר הוא לחייב אדם אחד עם פגם שאחרת היה מתפשט באותה מידה על המעמד השליט, אלא גם על עם ששכח מזמן זה אומר להיות איטלקי. עם זאת, אותו אופי שכולם מבקרים אותנו, יהיה המפתח לצאת מאחד מבוי סתום בלתי הולמת. אותו הדבר ייעשה גם על ידי הצבא ונציגי המשטרה, בהמשך צעדתם ולזכור כי גם משמעותה של אירופה מוטלת על רצונם להגן עליה בכל מחיר ... ברור כי ביורוקרטים ומכובדים מתירים.

(צילום: הגנה)