במשך למעלה משנתיים על סיפורם של שני הרובים הימיים שנשכחו בהודו, אנו רגילים לשמוע רק מילים והבטחות בכל יום מבלי לראות תוצאות קונקרטיות.
נדנדה של הצהרות החלה על 22 מרץ 2013 כאשר Massimiliano Latorre ו Salvatore Girone נשלחו פתאום בחזרה להודו לאחר העולם הוכרז כי הם יישארו באיטליה.
מילים ורק מילים מן הביטוי של זיכרון Boniniana של אי הוודאות של התמימות של שני הנחתים, מלווה הצהרות של סגן שר החוץ Pistilli אשר באותם ימים דיבר על "שיתוף עם הודו" של ניהול המקרה.
שלא לדבר על "אסים בשרוול" של ד"ר מיוחד. דה מיסטורה, דבריו של ראש הממשלה רנזי, כי בהתיישבות הכריז על ההתחייבות העדיפה של הממשלה להחזיר הביתה את שני הנחתים ואת ההתעוררות הפתאומית, ממצב תרדמה של נשיאי ההגנה והוועדות הזרות של הלשכה, הסנאט, אשר לאחר חודשים של שתיקה בתחילת השנה, גילה לפתע את בעיית שני הרובים.
גישה כוללת לסיפור שכבר הרגיל את כולנו להיות מוכנים להקשיב לכל דבר ההפך מכל דבר, אבל אנחנו אף פעם לא דמיינתי את הצורך לקרוא את הביטוי "האירוע הזה משנה את המצב", בהתייחסו למחלה רצינית כי פתאום פגע Massimiliano לטורה.
דבריו של שר החוץ מוגריני כנציג הבא הבא למדיניות החוץ האירופית, המביכים ומבחינות מסויימות מדאיגים כרגע כי ראש משרד החוץ וכערבים לאיטלקים בחו"ל, בייחוד אם בתנאים קשים, נראה כי הודה בכך "איטליה מחליטה להמשיך את הדרך של בינאום ובוררות כי מדובר על ידי 11 מרץ 2013, רק לאחר Massimiliano Latorre נפגע על ידי מחלה קשה.
אולי השר רצה לומר עוד משהו. ככל הנראה בעקבות רגש מובנה למצב הבריאותי החמור של הצבא האיטלקי סיכמה מחשבה מורכבת הרבה יותר, אחרת היינו חושבים שאם לאטור לא היה מושפע ממחלה, הכל היה מתרחש ללא כל הבדל מן הדרך עד כה המנוהלות על ידי שלוש ממשלות; לחכות והבטחות אבל שום דבר קונקרטי.
מילים, אם כי קשור הרגש להשאיר טעם מר. למעשה, הם מאשרים את התחושה הממושכת שרבים מאתנו החזיקו בהיעדר תשומת לב מוסדית כלפי שני חיילים נשכחים "עוינים".
אולי על השר ועל ראש הממשלה להבהיר לאומה שלפחות הפעם אין מדובר רק במילים ובהצהרות כוונות, אם רק כדי לחדש את הערכים האתיים של חברה מתפתחת שאינה חיה על הלחם בלבד!
פרננדו טרמיני
(צילום: ארכיון MAE)
