במוות של דוד בריעין

החדשות הגיעו כמו בורג מהכחול, אולם אני לא יכול להגיד שבמקום הנשמתי איפשהו בעומק הנשמה, שכן למי שעושה סוג מסוים של עבודה, המוות הוא בן לוויה שהוא עוקב אחריך, צעד אחר צעד, מוכן לתפוס אותך בהיסח הדעת הראשון.

מעולם לא פגשתי את דייויד בריאן אמטרייין באופן אישי, אם כי פעם אחת, במסגרת אחד המחקרים הגיאופוליטיים שלי, כמעט באתי ליצור קשר עם "93 מטרוס", בית ייצור התוכן הדוקומנטרי שבריאין עצמו הקים יחד עם אשתו רוזאורה רומרו. לא עשיתי זאת, אולי משום שלא ראיתי את עצמי שווה לאדם אשר בהיבטים מסוימים בעבודתי ראיתי כמעט מודל; והיום אני מצטער על כך במרירות.

זה היה עם "93 מטרוס" שבריאין הפיק כמה מהסרטים התיעודיים הטובים ביותר שהיו במחזור שהנושא שלהם היה "העולם האפל" המורכב משילוב מבולבל של טרור, פשע וסחר מכל הסוגים שלפניו טופלו בהם. באופן ממצה בלבד של לורטה נפוליאון בשנת 2008 עם ספרה שכותרתו: "Economia Canaglia. הצד האפל של הסדר העולמי החדש ".

הוא נולד בשנת 1977 בעיירה נארטזית ארטג'ונה ("ארטקסואה" בשפה הבאסקית), בלב האזור האתנו-לשוני-תרבותי המסוים המשתרע בין ספרד לצרפת ואשר מקבל את השם "ארץ הבסקים", והחליט התמסר לעיתונאות מאז לימודיו באוניברסיטה, ונשלח אז בשנת 2002, בגיל 25, לעירק ככתב מלחמה בעיתון "לה ווז דה גליציה". דווקא החוויה העירקית היא שסימנה אותו עמוקות (הוא הצליח להיכנס לעירק רק בזכות עזרת קבוצת מבריחים שממש לחצה אותו לקרקעית הכפולה של הארגז!) והכניסה אותו למגע עם אותו "עולם אפל". זה היה מאוחר יותר הנושא העיקרי של הדיווחים שלו.

בריאין הגיע לאור הזרקורים הבינלאומי בשנת 2008 עם הסרט התיעודי שכותרתו "Diez días con las FARC", שבמהלכו הראה את חיי היומיום ואופני הפעולה של ה- FARC, בזכותם זכה בתואר "José Manuel Porquet de Periodismo Digital" פרס "שזיכה אותו במועמדות לפרס באו-קוואדו נורמנדי, הפרס היוקרתי ביותר בעולם לכתבי מלחמה.

להיטיו הגדולים האחרים היו: "La Vida en Llamas", "Sea Bites Percebeiros", "Latinos en el Corredor de la Muerte", "Amazonas, el Camino de la Cocaina", "Los Ojos de la Guerra" ומעל הכל , שתי סדרות הסרטים התיעודיים שהפכו אותו למפורסם גם באיטליה: "קלנדסטינו" ו"איל מונדו דיי נרקוס ", מבלי לשכוח את" הפרקים "שלו בתיאטראות המלחמה הכי שונים, כמו: לוב, סוריה ואפגניסטן.

דווקא בעקבות דרכי הסחר בסמים והעולם התחתון נחת בריאין גם בארצנו כדי לצלם סדרה של סרטים תיעודיים ששודרו אז מספר פעמים בתשע עם נושא המאפיה האיטלקית ועסקיהם המלוכלכים: הקמורה, Ndrangheta, Sacra Corona Unita.

כאן יש צורך להציג "צהוב" קטן מכיוון שבעקבות הקרנת הסרט הדוקומנטרי בארבעה פרקים על המאפיה האיטלקיות, לפי מה שאומרים איברי עיתונות שונים בארצנו, היו לקרביניירי של חברת מילאנו פורטה מג'נטה. פתח בחקירה נגד בריעין והצוות הספרדי שהאשים אותם בכך שהפיקו סרט תיעודי מזויף באמצעות שחקנים בתשלום וכי, במרץ השנה פתחה מערכת המשפט האיטלקית במשפט גם נגד בריעין.

מחבר מאמר זה מדווח על כל הדברים לפרוטוקול, אך באופן מוחלט נמנע מהצהרות על סיפור "סוריאליסטי" זה. בכל מקרה, בריעין לא יוכל להגן על עצמו באופן אישי מפני ההאשמות שהובאו נגדו מאז, ב27- באפריל 2021, הוא נפל קורבן למארב בעוד שהוא יחד עם עמיתו רוברטו פרייל וחוקר הטבע האירי רורי יאנג. עם מלווה של 40 חיילים מכוחות הצבא של בורקינה פאסו ירה בדיווח נוסף, הפעם על ציד ציד וסחר שנהב.

גם אם קווי המתאר של המארב עדיין מעורפלים וזה ייקח זמן עד שנבין מה באמת קרה, אנחנו עדיין יכולים לומר שעולם העיתונות (עם הון G) איבד אדם בעל ערך שלא פחד להיכנס הפיתולים האפלים ביותר של "העולם האפל" שמקדשים את חייו, ממש עד נשימתו האחרונה, לאמת.

שלום דויד! עשית ככל יכולתך כדי לאפשר לכולנו לראות את העולם בראש קריטי ובעיניים אחרות.

_{תמונות: Nove / web}