מחלוקת על השבעתו של טראמפ: האם הנשיא מלוני הוא הגאון (שלא מובן) של האירופיות?

(של אנדריאה Cucco)
22/01/25

נוכחותה של ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, בטקס השבעתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עוררה מחלוקת סוערת. מלוני היה - כפי שהם חוזרים ללא לאות החדשות - "המנהיג האירופי היחיד שהשתתף באירוע". בחירה שיש המפרשים כסימן להתיישרות פוליטית עם ממשל טראמפ.

מה יכולה להיות המשמעות האמיתית של היוזמה הזו?

ג'ורג'יה מלוני, כבר עם ביידן, חזרה על כך "לאיטליה וארה"ב יש מערכת יחסים חזקה ללא קשר לממשלות". ביטוי שכמעט נשמע כמו מנטרה, אבל הוא פותח הרהור: מערכת היחסים שלנו עם ארצות הברית היא באמת של בעלת ברית אוטונומית או ליתר דיוק זה של אומה שעדיין לא השלימה עם ההיסטוריה שלה? איטליה, בניגוד לגרמניה, יפן או מדינות אחרות, מעולם לא הודתה בגלוי בתבוסתה במלחמת העולם השנייה. "שביתת הנשק" היא עד היום נרטיב שנמנע משימוש במילה "כניעה ללא תנאי".

אולי הנשיא מלוני מנסה בעדינות להתחיל מסע של אמת? הגבעה צריכה לסגור סופית את האשליה העצמית המזוכיסטית הזו.

בוא נחזור לנוכחות הבודדת בוושינגטון... אם נשיא אזורי, נניח מעמק אאוסטה או מבזיליקטה, הוזמן לאירוע בינלאומי גדול ופרסם בכפר הקטן שלו שהוא ייצג את איטליה כ"נוכח היחיד" ", איך היינו מגיבים? היינו מבקרים את החגיגה העצמית הבוטה והפטפטת שלו או שנבין את המסר העדין והחכם של ביקורת בונה על ארץ מוצאו?

מלוני, בנוכחותו, אולי רצה לשלוח הודעה: "העולם מורכב משחקנים גדולים, מאוחדים ומוצקים, עלינו לשאוף שיהיה לנו קול אחד, ממשלה אחת, ייצוג יחיד, כוח יחיד פנימה אירופה". מסר פטריוטי, כמובן, אבל גם בעל חזון: למה אירופה לא יכולה להיות מאוחדת פוליטית? מדוע אנו נשארים לכודים ב"פגישת בית משותף" ללא הכוח לקבל החלטות אסטרטגיות כיבשת מאוחדת באמת?

לאירופה מגובשת יכולה להיות אפילו מנהל שמורכב כולו מיוונים, גרמנים, ספרדים או, למה לא, איטלקים. זו לא תהיה ממשלה "מפלגתית", אלא ממשלת אירופה, עם האינטרס המשותף בלב אך פתוחה ומוכנה לקבל בברכה מציאויות חדשות.

למי שרואים עתיד כ"כוכב 51 ארה"ב, הנה מציאות לא נוחה: המקומות האלה לא קיימים! (לכל היותר הם לפנמה או גרינלנד...)

בסופו של דבר, המחלוקת על השתתפותו של מלוני נראית סטרילית ואולי קצרת רואי. אולי לא תאהבו את המסר או את הדרך בה הוא מועבר, אבל התעלמות מהמשמעות (המאוד נסתרת) שלו פירושה לא להבין שאיטליה, לטוב ולרע, עדיין מחפשת תפקיד משלה בעולם וכנראה - מזמינה אירופה להיוולד כיחידה.

צילום: נשיאות מועצת השרים