הייתי בסוריה כשראיתי את פני YouTube תמונות של טור סעודי לכיוון גבול צפון ירדן. אולי זה אולי נראה מוזר לכמה נשמות גלויות, אבל באותו הרגע, למרות היותי במדינה במלחמה, הרגשתי בטוח יותר מאשר במקום אחר.
היה ברור כי התערבות קרקעית מזוינת תהיה מוצדקת רק כתגובה למטרה אלימה מתאימה.
מתקפת אנקרה, עם 28 קורבנותיה, הגיעה בתזמון מושלם. המחברים יהיו אז אלו ששירתו את ארדואן: כורדים.
כעת, ממתין להתקפה בסעודיה, מה שמנחם אותי - אך יחד עם זאת מטריד - הוא היחס הלא אוהד של מדינות נאט"ו כלפי ההתעללויות הטורקיות שאמתנו בשטח סוריה: מחבלים, אספקה, כיסוי אש, סיוע רפואי ...
הברית הרחיקה את עצמה מהפעולות העות'מאניות שקיבלו באומץ את הגנתה כבר בזמן הפלת הסוחוי הרוסי בנובמבר. בימים האחרונים נאט"ו הדגישה את אי-תחולתם האוטומטית של סעיף 5 לאמנה (הגנה קולקטיבית) במקרה של הסלמה עם רוסיה.
תועלת - ייאמר - איש אינו רוצה לאבד את חייהם למען מטרה כמו זו של ממשלת טורקיה (ולא "טורקי") שלמען האמת אי אפשר לחלוק.
אחרי הכל, מה יכול לאלץ מדינות כמו איטליה לשנות מסלול היום?
