חיכה ליום שבת בשדה התעופה צ'יאמפינו: 90 עיתונאים מוכרים, צלמים וצלמים, פוליטיקאים ואנשים במדים. במשך למעלה מארבע שנים מנהיגי הצבא מצייתים להנחיה (הלא כתובה) שלא לדבר על רובי חיל הים, להשאיר את מימי המידע שקטים.
מי שכמו עיתון זה אירח את מאמרי המערכת של הגנרל פרננדו טרמנטיני וארגן מחקרים מעמיקים ויוזמות על הפרשה, חלם מזמן על עוד משהו מהמדינה הזו, לפחות תושביה. זה מעולם לא נעשה מספיק.
שנים אחר כך השאלה - נדחה, לא נפתר! - עדיין קשה להבין את כוח הכבידה והגבולות: אנו עדיין חושבים על דייגים הודים כאשר האשמה האפשרית של אנשינו היא נקודה שהייתה צריכה להיות נפרדת מחטיפה לא לגיטימית ללא האשמות של אזרחים אחים.
כמה פעמים מסימיליאנו לטור וסלבטורה ג'ירונה כבר חזרו לאיטליה בתקווה להישאר?
כמה פעמים הם התקבלו בברכה בארמונות, חיבקו אותם, הרגיעו אותם וננשקו?
מה יקרה בסוף הבוררות הבינלאומית?
הרשות השופטת תחסום חזרה אפשרית להודו בעתיד, כפי שהיה הָיָה יָכוֹל/לפני שנים?
באיטליה נשכחים אז שיש כמה עשרות מיליוני "מטפלים ימיים", אנשים שנבגדו מאחורי גבם על ידי הבטחות ממשלתיות שמעולם לא מומשו ...
אמרנו שכולם שם כדי לחכות לרובה סלבטורה ג'ירון. הכל למעט אחד: ראש הממשלה מטאו רנצי. הדמות הפוליטית כמה ימים קודם לכן צייצה בהתלהבות "... ברוך שובך למארו ג'ירונה שיהיה איתנו ב- # 2giugno".
מי שכמונו, אחרי שתיקה כה רבה כבר "חידד את עטם" כדי למרוד בניצול הבושה, שנכנס כעת להיסטוריה של איטליה, הופתע לטובה מהפיכה של ראש הממשלה.
סלבטורה ג'ירון לא יהיה איתנו במצעד - אמר רנצי אתמול - עלינו להימנע מלחיות את השלב הזה ללא פיכחון וללא סגנון.
לכן אני מברך על אלה שבניגוד לקודמיהם לא שיערו פוליטית על האירוע והצליחו לעשות את הבחירה שלא להשוויץ בקבוצה ב -2 ביוני להופיע ככתיב "פיכחון וסטייל"!
איננו יודעים מי מהיועצים שכנע אותו, אך עלינו לברך אותו בכנות ...
