סוריה, דאעש: "שאלוהים ירחם עליך, לא יהיה לספניזה"

(של פרנקו איק)
25/09/15

מוסקבה פרסה קבוצת תקיפה של Specnaz (אנו אוהבים להשתמש בתעתיק מהשפה הקירילית) לסוריה, שכבר נכנסה לפעולה. הפריסה המחודשת (שצפויה לנו בזמנים בלתי מעורערים) אושרה כעת. התקשורת הרוסית, ממש בשעות האלה, אינה עושה דבר מלבד להעלות את חמשת הנשק החזק ביותר שעל ISIS לחשוש מהם: בין אלה יש בדיוק הספנאז.

הטרוריסטים הזרימו את הרוח זמן רב מדי, מבצעים כל מיני אכזריות ומעשי זוועה, משוכנעים שהם מוגנים על ידי הקהילה הבינלאומית שאינה מסוגלת להגיב יותר ויותר וכי המכובדות המערבית מעוררת זעם ופותחת את זרועותיה. חולשה זו שמסתירה למעשה את חוסר היכולת הבסיסית לעמוד בדרגה הנמוכה ביותר של טרוריסטים. מכיוון שאתה לא תמיד יכול להפנות את העיניים, לכבות את הטלוויזיה או לחשוב שכל מה שקורה לא יכול לקרות גם לנו.

כמה זמן ייקח עד שהם יתחילו לפוצץ את הכנסיות שלנו? האם תהיתם אי פעם, או בשם המדינה החילונית, זו רק בעיה עבור הקתולים? זה רק גורם הסתברותי, במוקדם או במאוחר יהיה איזה משוגע. ואז מה נעשה? האם נבקש מארצות הברית לשגר כמה לוחמים? והאם קתולים, מתאמנים או לא, יצטרכו להסתכל בחוסר אונים על מה שקורה, ולהדחיק את זעם הצדק ההוא הגורם לגפיים תוך כדי עדות לאונס נוסף של כנופיה?

המערב, אותה תרבות מערבית (והשתקפות איטלקית) מטילה סובלנות: שמיכה ארוכה ארוגה בחולשה. אנחנו במלחמה נגד המדינה האסלאמית. במלחמה. ומעבר למה שניתן לומר, הברבריות מתרחשת כמה אלפי קילומטרים בשם הפרשנות הסוטה של ​​הדת. והיום המערב עדים בחוסר אונים למלחמה נוספת בה השתלטו הרוסים על השדה.

יהיה זה נכון לספר על אנקדוטה Specnaz. מדובר במכונות מלחמה שהוכשרו לנצח או למות בניסיון להשלים את המשימה. במהלך האימון כולו משתמשים מייד בתחמושת מלחמה ותאונות, אפילו קטלניות, נחשבות למקובלות. רק המילה "Specnaz" משמשת בין קצינים: הם מקבלים הכשרה נוספת למשך ארבע שנים נוספות. כל הספנאז מקבלים את סמל הזאב הלא רשמי: זאבים צדים בעדרים ומנצחים טרף גדול יותר, וגורמים נזק מרבי. כמובן שהמערב מודע היטב למה חותמות אמריקאיות או גורמי ה- SAS האנגלי מסוגלים לעשות. אבל עבור ספנאז העניין שונה.

כותרת "טרור טרוריסטים" ברוסיה. ואולי זה בדיוק מכיוון שבאליטת הצבא הרוסי, השגת המטרה חשובה יותר מתופעות הלוואי. טרוריסטים של דאעש, ביניהם צ'צ'נים רבים המודעים היטב למה הם מסוגלים הרוסים, עומדים להתמודד עם דבר שמעולם לא נראה בקרב. אנחנו מדברים על אכזריות הקשורה לאסימטריה טהורה, אולי בנקודה הגבוהה ביותר ובמובנים מסוימים יותר אימתניים. וסליחה לומר, נגד מפלצות דאעש, ניתן היה לפרוס רק אלמנטים כאלה. פוטין יודע זאת, הרוסים יודעים זאת והאמריקאים יודעים זאת.

אבל האם מישהו באמת חשב שארצות הברית תשיק לווייטנאם אחרת? אפילו חיילים אמריקאים הם "ילדיה של אמא" שאתה מכיר ואנחנו לא יכולים להאציל אותם לכל אויב בעולם. פשוט גלול בערוצים החברתיים שמנוהלים על ידי האמריקנים לשים לב למחרוזת מצבות אינסופית: צעירים שמתו בקרב על עמים שלעולם לא יפסיקו לשנוא אותם. מרכיב שנאה, חיוני בתרבויות מסוימות.

לומר באיטליה "אני שונא טרוריסט" יגרום לבוז. לומר זאת בארצות הברית זו פטריוטיות. לא ניתן היה לבקש מהם להקריב את עצמם למען סוריה גם אם זה נעשה. וכאן בזירה הפוליטית הבינלאומית, רוסיה עומדת כאלופה (מעבר לאינטרסים האמיתיים) של העולם החופשי. פוטין אינו זקוק למישהו שיכריז מלחמה על המדינה האסלאמית. בסוריה היא ממשיכה לצבור כוחות. זהו אדון האוויר, הוא מוגן על ידי הים ויש לו ארבעה בסיסים מבוצרים (יהיה לו יותר בעתיד הקרוב). ובימים הקרובים זה יחמיר ויעשה עבור טרוריסטים. הרטוריקה שלהם לא תגן עליהם מפני הרוסים.

סקרן לציין כיצד התקשורת הרוסית תומכת במלואה במשימה בסוריה וכי טרוריסטים של העולם, למעט כמה קבוצות בחיפוש אחר ידוע לשמצה, עדיין שותקים בחשבונות החברתיים שלהם, תמיד פעילים בפרסום ערפול ראש.

נכה ביטוי כל כך פופולרי בארצות הברית: "יהי רצון שאלוהים ירחם עליהם, לספנאז לא יהיה כזה". ושוב, המערב יינצל.

(צילום: MoD Russian Fed. / slider-Sputnik)