אוקראינה-רוסיה: שלום בלתי אפשרי

(של דוד רוסי)
16/06/22

קוראים של הגנה מקוונת לעתים קרובות שואלים אותי האם זה יהיה פחות כואב עבור אוקראינה להיכנע ולקבל כל שלום עם רוסיה. זו השאלה של מי שדימויי המלחמה והמוות בחדשות מוטרדים, בוא נודה באמת, לא יותר ולא פחות מפרסומות למשחות טחורים או רפידות מחזור במהלך ארוחת הצהריים או הערב. בקיצור, הם מפריעים לנו לחיים הנוחים: הרי נרצה לחזור לדבר על מיסים, העפלה וכדורגל. ואכן, עדיף לא לדבר על הכדורגל והנבחרת בתקופה זו.

אבל האם באמת ייתכן שאוקראינה תגיע להסכם עם רוסיה כעת? אם נניח בצד את שאלת ההדרה מבריתות ופירוז, שברור שניתן לכפות על מדינה שנכנעה, מה שלא קורה באוקראינה, ראוי לפרט את השאלה, להבין טוב יותר.

בואו ננסה לעשות את זה: עסקה בין המדינה האוקראינית המותקפת וכיום הכבושה בחלקה לבין הפדרציה הרוסית, אשר כיום יותר משני שלישים מהגדודי שלה פרוסים באוקראינה בשלב התקפי, היא בת קיימא מבחינה פנימית ומבחינה ביטחונית, המאפשרת מכירה לגיטימית של שטחים ואוכלוסיות מאוקראינה ועד רוסיה בתמורה להפסקת המתקפה הזו? כאן, להציב ככה זה דבר אחר, אתה חושב? יש לפחות נקודות המאפיינות את ה"עסקה" המבורכת הזו, כי על זה מדובר, שאי אפשר להתעלם ממנה:

העסקה חייבת להיות בת קיימא פנימיתכלומר, יש להציבו במסגרת החוקתית האוקראינית, לא בניגוד לרצון העממי ובעיקר לא בניגוד להתחייבויות הבינלאומיות של אוקראינה. לאור ההוראות החוקתיות של קייב, משאל עם מורחב לכל האוכלוסיות יהיה הכרחי ולא תקף רק ברמת מחוזות בודדים, אלא ברמה הלאומית. לאחר מכן, ישנן הבעיות, כנראה חדלות פירעון, של השטחים הכפופים לכיבוש צבאי ו/או ממשל, של חופש הביטוי של האוכלוסיות המועברות לרוסיה, של פליטים וכו'. בקיצור, אנחנו בערפל הסמיך ביותר, לא משנה מה יגיד ה"פסדראן" של השלום, מיד ובכל מחיר.

העסקה חייבת להיות בת קיימא מבחינת אבטחה. ראשית, יש להתחיל בהפסקת אש הכוללת לא רק הפסקת פעולות האיבה על ידי התוקף, אלא גם נסיגת כוחותיו לעמדות לא התקפיות. אבל אם זה אומר את סופה של התוקפנות נותר לראות: עם חיילים רוסים שנמצאים בחלק משטחה ומערכות הטילים של הקרמלין מכוונות לכל עיר באוקראינה, קייב לא צריכה רכילות אלא ערבויות. והערבות שאנחנו מדברים עליהן הן מנגנונים לתגובה מהירה לתוקפנות עתידיות אפשריות. בקיצור, רחוק מלפרוס רק קסדות כחולות, מדינות כמו איטליה, ארה"ב, טורקיה וכו'. הם יידרשו להפוך למגינים של אוקראינה במקרה של מתקפה רוסית חדשה. תומכי "השלום לא ליפול למלחמת העולם השלישית" לא הבינו שמנגנון זה יהפוך סכסוך ענק לבלתי נמנע וכי ללא מנגנון זה לא יתכן הסכם.

העסקה חייבת לספק מעבר לגיטימי של שטחים ואוכלוסיות מצד אחד לצד השני. בפועל, אוקראינה מתבקשת "לוותר" למי שכבר מחזיקים אותם בשטחים שנגנבו בניגוד לחוק הבינלאומי, בכל אופן שייראה. כן, יש לתת לגיטימציה לכיבוש שטח בכוח בשנת 2022. הנשמות היפות שחושבות ש"אמריקאים עשו את זה" בעיראק ובאפגניסטן צריכות אולי ללחוץ על הכפתור לחתום את ממדיה חברתית מדי פעם: שתי המדינות מעולם לא היו על סף הפיכתן למדינות או תלות בארה"ב, כפי שקרה לקרים ויכול לקרות לחרסון ודונבאס. ואז, אנחנו מדברים על הפקרת אוכלוסיות ושטחים לשליטת ה"קצבים" של בוקה, צ'רניהיב ומריופול. בקיצור, איך לתת אסירים לסטלין... מה, בין היתר, עשינו בעבר...

על ההתנחלות לדאוג להפסקה מוחלטת של מצב המלחמה. בואו נהיה ברורים: מצב המלחמה נפסק בין יפן לברית המועצות או בין שתי הקוריאות במשך שלושה דורות מבלי ששני הצדדים חתמו על הסכם רשמי, אלא רק שמירה על הפסקת אש ארוכה מאוד. אבל זו לא המטרה של "אנשי השלום" שלנו: הם היו רוצים שרוסיה תהיה "מרוצה" ומעל הכל "לא מושפלת" מספיק כדי לנטוש שאיפות ושאיפות תוקפניות נוספות. במקום זאת, הצעות החוק האחרונות בדומא, הפרלמנט הרוסי, הקובעות נסיגה מההכרה בעצמאותן של אוקראינה, לטביה, ליטא ואסטוניה אומרות את ההיפך. אבל לעתים קרובות אנו מסרבים לראות זאת, לא להודות שהסכם שלום הוא מעבר לאפשרי.

בסופו של דבר עולה שאלה: אם במקום אוקראינה הייתה איטליה, אילו אזורים או מחוזות כל אחד מאיתנו היה מוכן להיכנע לצרפת, גרמניה או אוסטריה כדי לא לסבול יותר? כמה כאב וכמה אי צדק כלפי איטלקים אחרים היינו מוכנים לסבול? האם הם היו מרגישים כמו "גיבורים" ו"שומרי שלום" אילו בסתיו 1917 היו מוותרים על צפון מזרח להבסבורגים או טריאסטה ליוגוסלביה ב-1945?

אולי כן, אבל אני, בדרכי הקטנה, הייתי מגדיר אותם בצורה אחרת.

צילום: טוויטר