לא כולם מדמיינים זאת אך באיטליה יש מציאות שבשנים האחרונות מפרקת תחום בו ההיגיון והנושאים הכלליים שלטו ללא עוררין.
מחברי המיזם הזה אינם "מפלגה", הם תנועה. לבד בחידוש זה היה מעורב צבא של אזרחים אחים שראו נצנוץ אור ונראה כי חזר לאומץ. בניגוד למה שעשוי להופיע, הדרך עם זאת עדיין ארוכה ו"עוינת ".
אנחנו מדברים על הגנה מקוונת.
העיתון נכנס לשנת פעילותו הרביעית לפני מספר חודשים. המספרים (הכפילו) את שנת 2016 ראו בממוצע קוראים חודשיים בודדים (שניתנו Google Analytics) שנעה בין 124.000 ל 308.000.
כשאנחנו מספרים עובדה, אירוע או אנו מנתחים אזור יש לנו את הסגן האומלל למצוא מקורות ישירים, ואם אפשר, ללכת למקום. פעולה זו בהחלט לא עוזרת לכספים (עלויות מסוימות ולא פעם אחת ביטלו חסויות ...) ומחיאות כפיים של המוסדות: עצוב לראות הודעה לעיתונות שנלקחה בביקורות העיתונאיות ולא מאמר שנעשה בחזית. של מלחמה כאשר כתבים אחרים מתחדשים בו זמנית תחת איום - לכל היותר - של מכונת קפה.
כך העידו הניתוחים והדיווחים מלוב, סוריה ומזה שמתנהל (שוב) היום על ידי דונבס והעיד על רצון לבהירות וככל האפשר - אובייקטיביות.
המיוחד בעיתון הזה הוא המחויבות והמסירות של משתפי הפעולה, כיום מעל ארבעים, החולקים זמן ומשאבים לחלום: להבטיח שאפילו באיטליה נוכל לדבר בחופשיות על ההגנה ללא ההשפעות שיותר ממחצית המאה של התעמולה הגיעה לתרבות פופולרית. וכשמדובר ב"תרבות "המונה הוא בשבילנו מה שאנשים יודעים על הבר בבוקר, לא איזה פרופסור מובהק בכנס לכמה בודדים. הדעות הקדומות, הבורות או ה"כבוד "הרואים במוסר הציבורי" רגישים מדי "למציאות של אירועים או יום-יומי - אפגניסטן, עירקיים, לובים ... - אינם צריכים להיחשב כ"אויבים": הם תוצאה של דיסאינפורמציה. . לכן אין זו מטרתנו לחגוג את האיטלקים כ"טובים ביותר ", זו תקוותנו שהם יום אחד יהיו" שווים "לשאר העולם.
אנחנו מדינה יוצאת דופן, המורכבת מאנשים עם לב ענק. עלינו רק להחליט להשיק אותו מעבר למכשול הצביעות ומבול שטויות המסופר על העולם הצבאי במשך יותר מדי עשורים.
למרות שהתנהלות מסוג זה פוגעת ברבים מהתמיכה הכספית הנחוצה בכדי להכפיל את התוצאות ואולי לשלם למי שעובד על פרויקט זה שנים, לא נעצור.
כפי שטען משורר גדול בסוף האלף: "לפעמים המנצח הוא פשוט חולם שמעולם לא ויתר".
המשך לעקוב אחרינו, לדווח, להגיב באופן אזרחי, לשתף.
אנדריאה Cucco
(צילום: ג'ורג'יו ביאנקי)
