תצלומים המדברים על חיים, בתגובה לאלימות של המדינה האסלאמית ולמרות מצבה הקשה של עקורים. תינוקת שזה עתה נולדה, הכי טובה על הקרקע. נערים פורקים קופסאות פרי מהמשאית. אם שקונה ממתקים לילדיה כדי לגלות מחדש את היופי שבחיי היומיום. אבל גם ניקוי בתים והכנת ארוחת צהריים. אותם משחקים שנעשו בבית ועכשיו חוזרים ונשנים באותו מחנה פליטים על ידי צעירים, שהם העתיד ואולי יחזרו הביתה. העתיד ההוא הכחיש את סייפי הזקנה והחולה, שרצתה לעזוב את העולם הזה ממקום הולדתה. היא נפטרה מיד לאחר שצילמה, כפליטה. איך נפטר ג'אלי שאחרי ההתקפה של איזיס על סינג'אר ניסה לברוח לגרמניה עם אשתו ו -5 ילדיו. האלמנה חתכה את שערה והשאירה אותו על קברו של בעלה, קשור ללוח המחובק על ידי צעיף.
עד 29 בינואר במוזיאון הלאומי של מקסקסי לאמנויות במאה ה -XNUMX ברומא, יוצגו התמונות שצולמו על ידי נערות יזידי ממחנה הפליטים חאנקה, בפרובינציית דוחוק, כורדיסטן העירקית, אירוע מבוקש ומומן על ידי משרד הביטחון והמשרד משרד החוץ.
התערוכה נודדת, והמדינה הראשונה שלה מארחת אותה. הפרויקט להעניק השכלה לבנות גם באמצעות קורסים לעיתונות פוטו הוא בינלאומי, מקודם על ידי יוניסף, בשיתוף פעולה עם ארגון המחקר והפיתוח, ארגון ללא כוונת רווח כורדי. הם סמיה ג'נדו, מנאל ברקאת, זינה חסן, חוולה שאמו, קלוד חדאדה, בושרה קאסים. מקסקסי אינה תערוכה כמו האחרות, מכיוון שצלמים וגיבורים בו זמנית הן נערות יזידות בגילאי 17 עד 20 שחיות בתחום זה, המספרות את הסיפור בגוף ראשון, ללא מתווכים. וכל המסר מגיע, חזק, ללא הנחות.
הם ברחו עם משפחות מאזור נינוה בעירק כאשר חמושים ג'יהאדיסטים הגיעו לסינג'אר והסביבה בשנת 2014 והחלו להרוג, לחטוף, לאנוס. היזידה היא קהילה תרבותית ודתית מסוימת, ייחודית, עתיקה מאוד. אבל גם קשוחים, הם אנשים שלא מתעקשים והתערוכה הזו היא דוגמא לעיקשות שלהם. זו גם הסיבה ש- ISIS ניסתה להשמיד אותם, הורידה את סינג'אר, השתוללה במיוחד על נשים וילדים, ושעבדה אותם, עד שהעיר שוחררה מהמיליציות הכורדיות-יזידות.
לפיכך, 400 איש החליטו שהם יעזבו הכל, מבתים לבגדים, הכל אך לא כבוד. סמיה, מנאל, זינה, חוולה, קלוד, בושרה חוו את האימה של בני המשפחה שנהרגו, חברים שנאנסו או הועפו במכרה. האימה הזו עומדת לנגד עיניהם, אבל הם החליטו לא לוותר. כיום הם מהווים דוגמה לקהילה שלהם, לאותו מחנה שמארח למעלה מ -17 אלף פליטים. יפה בתלבושות מסורתיות, ביישניות, עם מצלמה מעבר לכתף, שבמקרה הזה הוא כלי נשק שעושה יותר רעש מאשר רובה. שרת הביטחון רוברטה פינוטי, שחנכה את התערוכה, דיברה על האמנציפציה, החופש והעתיד שלהם. רוברטה פינוטי, שפגשה את הילדות ואת מחנה הפליטים במהלך ביקור בקונטיננט האיטלקי במוסול, חזרה על חשיבות כוחותינו המזוינים והמשימות בחו"ל במאבק בטרור.
אין חוט עדין סביב הילדות האלה, היזידים והמטרה שלהם, מאיטליה ועד העולם הכורדי והעירקי בקדמת הבמה. שיידה הסמי היא עיתונאית כורדית שחיה בין ארביל לפריז, היא הייתה החוליה הראשונה בין הבנות לכולנו. "היה לי פגישה ראשונה עם הבנות בשנת 2015, דרך האו"ם והבנתי שצריך לעשות משהו. מיד יצרתי קשר עם יוניסף והנציגה האיטלקית: הדרך הטובה ביותר לגרום לאירופה לשמוע את קולם הייתה לגרום להם לדבר בגוף ראשון על עולמם ונגד אלימות, ברגישותם, ללא מתווכים. איטליה היא המדינה הראשונה שהבינה את חשיבות הפרויקט. אבל לא אני צריך לדבר על העולם היזידי, אלא הבנות שצריכות לעשות זאת, דרך העיניים והמילים שלהן ".
ישנן דרכים שונות להילחם בטרור האיסלאמיסטי ובברבריות שלו. כאן, הלוחמות האמיתיות הן הבנות האלה שמראות את עצמן לעולם ללא פילטרים, לא הפחדנים שמתחבאים מאחורי הקוראן. הבנות נלחמות באיסיס באמצעות צילום, שהוא צורת אמנות. אמנות זו שהמוני הפונדמנטליסטים של ח'ליפות עוסקים בהרס בכל מקום שהם מגיעים ולא רק לממן את עצמם במכירה חשאית של הממצאים, אלא גם מכיוון שברור שהם חוששים ממנה. הם יודעים שיחד עם תוכנית הגנה אסטרטגית טובה, אמנות, שהיא יופי ולכן החיים, יקברו אותם.
(צילום: משרד הביטחון)
