מה חושבת זכותם של האיגודים הצבאיים? (מבט מאתרג'ו)

(של פדריקו קסטיגליוני)
24/09/19

ויכוח מתמשך, השוואה בין עמדות שונות למדי ו קונדיטיו סינוס שכאמור, אסור שהכנסתם של איגודים מקצועיים לפגוע בפעולות הכוחות המזוינים. אלה, על קצה המזלג, העמדות שעלו בנושא האיגודים הצבאיים במהלך האירוע Atreju, מינוי רומאי באי הטיבר, כיום נקודת מפגש קבועה עבור פרטלי ד'איטליה וג'ורג'יה מלוני.

גיבורי הוויכוח, שהתקיימו במהלך בוקר יום שישי בסוגיות ההגנה, היו קאיו גוליו סזארה מוסוליני, מנהיג ההגנה הלאומי במפלגה, הגנרל מרקו ברטוליני, רכז המועצה לכוחות המזוינים, והסנאטורים פטרנגה ו ראוטי.

הדוברים נקטו בהצעות הציבור והחובבים, מודאגים פה אחד ממצב הכוחות המזוינים לאחר ניהולם הרה אסון של השלושים, ומיד נכנסו ללב נושא האיגודים שיותר מכל אחר מערבב את המים בימים אלה.

הספקות שהועלו בקרב הציבור, בהקשר זה, הם זהים שהעלו קוראים רבים של ההגנה המקוונת: כיצד ניתן לקיים איחוד ללא זכות השביתה וכיצד ניתן לדמיין אמצעי חקיקה המשווה את זכויות הצבא לזכויותיהם של אחרים עובדים מבלי להשפיע על יעילות הכוחות המזוינים ועל שרשרת הפיקוד הטבעית?

את אותן תמיהות העלה הגנרל ברטוליני, שכבר עורר ויכוח בנושא בדיוק מתוך מאמר בו הגדיר את מדד האיחוד כמעט חתרני (v.link). לטענת האלוף, שהתאם איחוד עם פרשת עמיתו סטנו, שהורשע לאחרונה בגין חוסר ההגנה על בסיס נסיריה, תופעה זו מסתכנת בקידום דרישות גדולות והולכות יותר מצד הגוף הצבאי, שעלול בסופו של דבר לפנות ל לאיגוד בכל אי הנוחות מחוץ לאזור שהם מהותיים לבחירת החיים הצבאיים ותמיד הבחינו ביניהם.

תגובה ראשונה לוויכוחים הקשים הללו, שהגיעו מהמארגנים במהלך הדיון, הייתה לערוך הבחנה נאותה בין חובותיהם של חיילים בשליחות, בהכרח שייכים למשמעת המחמירה ביותר, לבין המצב שהחיילים מוצאים במולדתם, שם בתואנה של ציות והיררכיה ישנם מצבים נסתרים של אי נוחות וחוסר יעילות מיותרים, המוכתבים רק על ידי צרכי החיסכון הביטחוני.

אי האפשרות של מחאה על היעדר תחזוקת הצריפים, על הציוד הבלתי מספק, על איכות ירודה של אוכל ולינה, לא תהיה אפוא תוצאה של "החיים הצבאיים הטבעיים", אלא רק בעיות שנגרמו כתוצאה מהערכה לקויה של הכוחות המזוינים, יותר ויותר החל במבצע "דרכים בטוחות" ככוח משטרתי בעלות נמוכה.

ממצא חוסר היעילות הללו, שכבר הובא לידי אור על ידי מגזין זה, מצטרף לאלו החמורים בהרבה מבחינת התחמושת והציוד הידועים כיום והם תוצאה הן של הקיצוצים הבלתי-אבחניים שהיינו עדים להם בשנים האחרונות והן של ההצהרה ניסיון של תנועת חמישה כוכבים להפוך את ההגנה למעין שירות אזרחי מזוין, ובכך מעוות את משימתה.

מצב מציק זה מוביל לנושא השני שעלה במהלך הדיון, כמו גם לעיקר העניין האמיתי, היינו עד כמה האיגודים הצבאיים יוכלו לתפוס בבגרות ובאחריות את המשימה שאליה הם נקראים כעת. לדוגמא, האם אנשי האיגודים הצעירים האלו יש אומץ למחות אם הם מוצאים אימונים מספיקים או לא מספיקים, אולי נוגדים את האינטרס או מצב הרוח השורר אצל מי שהם מייצגים? או שמא הם מעדיפים להיות מקבילה פשוטה לקו ההיררכי הקיים, ומגבילים את עצמם למסירות מסירות בצריפים ועונשים ולמעשה הולכים להסיר סמכותיות ממה שנותר משרשרת הפיקוד?

אין זה תעלומה שאלו החששות שמרגזים את כל המדינות הגדולות כרגע, עד כדי כך ש"קבוצת הסים "בעקבות הדיונים בקיץ הנוכחי בבית ובסנאט חשו חובה לפרסם הודעה משותפת שהביע דאגה ל"חשיבה רטרוגרדית של ממשלות צבאיות, המסוגלת להשפיע על הפוליטיקה ".

לא משנה מה האמת, העובדה הוודאית היא שהפוליטיקה לא יכולה להתעלם מאיגודי הסחר החדשים הללו, שיהפכו ככל הנראה (אם יהיו מצוידים במסגרת רגולטורית ברורה) לכלי התקשורת העיקרי בין הצריפים לעולם החיצון, בדומה מה שקורה כבר במשטרה. מציאות חדשה בהכרח תהיה חדירה גם לדינמיקה המפלגתית. לא בכדי נושא הנושא של ההגנה, שכמעט מתעלם על ידי כל המפלגות למעט חריגים, מצא מרחב לדיון ודיון במפלגתו של ג'ורג'יה מלוני, המקורב באופן מסורתי לעולם הצבאי.

ההבטחה בתום הדיון על ידי חברי הפרלמנט והסנאטורים של פרטלי ד'איטליה הייתה "להמשיך בעימות הפנימי, גם אם מלא חיים" ול"בקש מסגרת חקיקה מאוזנת "; הבטחות שיישמרו בוודאי, אך לא ניתן להפריד אותן מההנחיות של הממשלה שהוקמה לאחרונה שתוכר בקרוב.