חיזוק היחסים עם אפריקה ומשמש כגשר עם ההיסטוריה והתרבות שלה, בהבדלים הדדיים: זו מטרת הסעיף הבין-פרלמנטרי שנחנך ביום שלישי הקרוב, 23, במסגרת הסנאט של הרפובליקה, בפגישה שנערכה בין נציגי המוסדות והנציגים. ממדינות מערב אפריקה שונות. צעד זה מכין להעמקת היחסים בין רומא למדינות דוברות הצרפתית במערב היבשת, שכבר יש להן היסטוריה ארוכה של חברות ושיתוף פעולה ביניהן.
מקדם היוזמה היה נשיא המדור הבין-פרלמנטרי, הסנטור פזולארי של פרטלי ד'איטליה, אך היו הרבה צירים וסנאטורים להתערב; בין הידועים ביותר הם פיירו פאסינו, שר סחר החוץ לשעבר, וסטפניה קרקסי, שר המשנה לענייני חוץ בממשלתו של מריו מונטי. ישנן גם הרבה ייצוגים דיפלומטיים של מדינות אפריקה, החל משגריר גאנה, אוולין אניטה סוקס-הייפורד, לנציג בנין, הוד מעלתו אוולין טוגי-אולורי.
עבור משרד החוץ היו מנהל אגף אפריקה שמדרום לסהרה, שר הממונה ג'וזפה מיסטרטה, וראש הקבינט של שר החוץ מוורו, השגריר גוארוליה.
הקמת מדור הידידות הבין-פרלמנטרי מתרחשת ברגע עדין במיוחד ליחסים בין איטליה למדינות מערב אפריקה. בנוסף לסוגיית ההגירה, למעשה, על מדינתנו להתמודד יותר ויותר עם האתגרים הגיאו-אסטרטגיים הקשורים ליציבותו של אזור זה, כזכור, צרפת הייתה תמיד הגיבורה הבינלאומית העיקרית. תשומת הלב של ממשלת איטליה לאזור נובעת גם מההתחייבות הגוברת מצד האיחוד האירופי, שמנסה לפתח אסטרטגיית פיתוח ואבטחה מקיפה משלה במקביל לזו הצרפתית. אך הסיבה לכך שחילופי הדברים הפוליטיים בין איטליה למדינות אפריקה חשובות, כפי שהודגשו על ידי כל הדוברים שנכחו בפגישה, אינה קשורה רק לביטחון, אלא נוגעת בחשיבות ההולכת וגוברת של חילופי דברים כלכליים ותרבותיים בין אומות. דוגמה לכך היא הזריעה בהשקעות של חברות איטלקיות במדינות המדוברות, שהן כה משמעותיות עד שהן הופכות את מדינתנו לשותף כלכלי רביעי או חמישי עבור ממשלות רבות מדינות סהרה.
יבוא ויצוא דרך הים התיכון ומעבר לסהרה הוא גם ראוי לציון, בהתחשב בכך שאנחנו מדברים כעת על נתונים שכמעט מסתכמים בערך של חצי מיליארד יורו בשנה. בכל הקשור לתרבות, התיקים על השולחן הם רבים באותה מידה, ואף על פי שהפרלמנט אינו יכול להיות השחקן הראשי של יוזמות אלה, בכל זאת יתכן כי צירים וסנאטורים יכולים, בשיתוף עם עמיתיהם האחראים לוועדה, להביא טווח פעולות חותכות. הצעה במובן זה הוצגה על ידי כבוד סיטוריו סגרבי, שנכח באירוע, והדגיש כיצד ניתן לחשוב למשל על הערכת שווי האמנות האפריקאית, שרובה מחזיקה כיום בבריטניה וצרפת, אך ככל הנראה נפתח מחדש זמן קצר בבית, ואולי נותן לו מקום של כבוד בתצוגה יחד עם הרנסאנס האיטלקי.
הידע ושיתוף הפעולה בין חברי פרלמנט איטלקיים לאלה של מדינות אחרות ביוזמות דו-צדדיות או רב-צדדיות אינם חדשים, אך מדובר בפרקטיקה טובה שמקורה בעבר ובעיתים קרובות הקלה על קשר בין ממשלות ומוסדות רב-צדדיים. בשונה מהערוצים הרשמיים יותר, שיתוף פעולה זה איפשר תמיד קשרים יותר פורמליים ופוליטיים יותר בין המדינות, ולכן לא לעתים רחוקות פתח את הדרך ליוזמות שאחרת לא היו רואות אור, כמו למשל ההתחלה, במקרה של מדינות אפריקה, של פרויקטים רבים של עזרה לפיתוח במהלך המחוקק האחרון. הצמיחה המסחררת של כמה כלכלות באפריקה, יתר על כן, פותחת בפנינו תרחישים חדשים ואולי גם מביאה לנו מעט תקווה, בהתחשב בכך שרבים מהבעיות של אותן מדינות נובעות, כידוע, בדיוק מחוסר צמיחה חברתית וכלכלית, בשילוב עם תנופה דמוגרפית חסרת תקדים. יצירת חלק זה מהווה אפוא נדבך נוסף בבניית יחסי אמון שהפכו הכרחיים עבור איטליה ומדיניות החוץ שלה.
