גופתו של דון ג'יאצ'ינו ריי חזרה היום ללנולה ושם נקברה בקהילת סנטה מריה מג'ורה, שהתקבלה בברכה על ידי הקהילה הכנסייתית שראתה אותו נולד ב- 26 ביולי 1888. בחגיגת האוכריסטיקה בהנחיית הארכיבישוף של גאיטה, המוניציור לואיג'י וריא מזכיר המדינה להגנה, דומניקו רוסי, השתתף. כמו כן נכח ראש העיר אנדראה אנטוג'ובאני ונציגי מוסדות אזרחיים וצבאיים.
דון ג'ואקינו ריי, "כוהן ההתנגדות": חיים שהוזמנו לעזור לאחרים בשם צדקה נתפס כצורה הגבוהה ביותר של תרגיל אמונה.
"קהילה שלא שומרת על הזיכרון ההיסטורי שלה בחיים אמורה לאבד את זהותה"אמר תת מזכיר רוסי, המביע חלקת היוזמה של הקהילה הקהילה להציע דון ריי קבורה מיוחסת בכנסייה שבה הוא קיבל טבילה.
מזכיר המדינה, שדיבר בהנצחה האזרחית, נזכר בדמותו של דון ג'ואקינו ריי על מה שקרה במהלך העיירה ברובע רומא, "קואדרואר", כאשר לאחר שהציג עצמו כבן ערובה במקום בני קהילתו, הוא בילה ימים במעבורת בין משפחות מן השכונה הבזולה ואולפני הקולנוע של סינצ'יטה, שם נאספו המגרפות באופן זמני, כדי להביא להם מידע ומסרים מקרובי משפחה, כמו גם תמיכה ונוחות, שהוכו על ידי הגרמנים בכמה הזדמנויות. באכזריותה של איטליה שננטשה לעצמה לאחר 8 בספטמבר 1943 ונכבשה על ידי הנאצים, הצליח דון ג'ואקינו להיפטר דמויות כמו הרופא צינור הרוקח, שימושי כדי לענות על הצרכים הטיפוליים של תושבי האזור.
מסיבה זו העניק לו נשיא הרפובליקה מטארלה את מדליית הזהב לכבוד האזרחי על העזרה שנתן לפצועים בהפצצות במלחמת העולם השנייה.
פיוס ה -12 כינה אותו דון ריי גם "כומר התעלות" על התרגיל שלו כרב צבאי, בזמן המלחמה הגדולה, שגם לו זכה במדליית ארד בשווי צבאי.
"היום, כמו אז, הצבאית תומכת בכל הגברים והנשים במדים, חיה ביניהם"מסכם רוסי, המדגיש את התפקיד החשוב של הכמרים הצבאיים אשר"הם לובשים את המדים ש"מלבשים "אותם לחיילים האחרים, ומדגישים את שיתוף הערכים. תרומה חשובה עוד יותר אם חושבים על הסיוע שניתן לצוות המועסק באולמות הניתוחים השונים: גברים ונשים חשופים גם לסיכונים ניכרים, לא רק למתח גופני, עם בעיות הנובעות מהיעדרות ארוכה וחוזרת של משפחותיהם."
