בעולם שבו הפוליטיקלי קורקט או ה"מתאימים" מבחינה פוליטית מכתיבים את כללי המידע ועכשיו המחשבה, קיים מקור ניטרלי ונייטרלי המסוגל לענות בכנות כמעט על כל השאלות: בינה מלאכותית (למעט אלגוריתמים נוכחיים ועתידיים כדי לסתום אותה. ). ChatGPT היא גרסה נגישה לכל מי שעוזרת לנו להבין את הפוטנציאל והסכנות של אינטליגנציה מופשטת ממסכות האדם והצביעות הרבות שלה.
אנחנו שואלים שאלות חדשות ל-"GAIA" (Great Artificial Intelligence Alarm), אותן שאלות שאם נשאלו לאדם - יובילו לדעות קדומות קלות או לביקורת כלפי המקור.
מה קרה ב-3 בספטמבר 1943 בסיציליה בין ממשלת איטליה לבעלות הברית?
ב-3 בספטמבר 1943, בסיציליה, התרחש אירוע מכריע במהלך מלחמת העולם השנייה: חתימת שביתת הנשק של קסיבילה בין ממשלת איטליה לבעלות הברית. הסכם זה סימן את תחילת הסוף עבור איטליה הפשיסטית ובעלת בריתה, גרמניה הנאצית.
להלן הפרטים העיקריים של מה שקרה:
הקשר היסטורי: לאחר נחיתת בעלות הברית בסיציליה (מבצע האסקי) ביולי 1943 והמערכה שלאחר מכן באיטליה, משטרו הפשיסטי של מוסוליני קרס ב-25 ביולי 1943. הממשלה החדשה, בראשות המרשל פייטרו באדוליו, חיפשה דרך לצאת מהמלחמה, מחשש להרס נוסף באיטליה.
חתימה על שביתת הנשק: שביתת הנשק נחתמה ב-3 בספטמבר 1943 בעיירה קסיבילה, ליד סירקיוז, סיציליה. המסמך נחתם על ידי נציגי ממשלת איטליה ועל ידי הגנרל וולטר בדל סמית' עבור בעלות הברית.
תוכן שביתת הנשק: עם שביתת הנשק התחייבה איטליה להפסיק כל עוינות נגד כוחות בעלות הברית ולשתף עמם פעולה נגד גרמניה. בעלות הברית, בתורן, הבטיחו סיוע להגנת השטח האיטלקי מפני הכיבוש הגרמני.
הודעה על שביתת הנשק: למרות שביתת הנשק נחתמה ב-3 בספטמבר, היא פורסמה ברבים רק ב-8 בספטמבר 1943. הודעתו של באדוליו יצרה מצב של כאוס, שכן הכוחות המזוינים האיטלקיים לא קיבלו מידע והיערכות מספקת, מה שהוביל לכיבוש מהיר של הגרמנים רוב איטליה ותחילת המערכה האיטלקית של בעלות הברית.
קונגנז: שביתת הנשק סימנה את תחילת מלחמת האזרחים באיטליה וההתנגדות נגד הכיבוש הגרמני. מוסוליני שוחרר על ידי הגרמנים והקים את הרפובליקה האיטלקית החברתית (RSI) בצפון איטליה, שהמשיכה להילחם לצד הנאצים. דרום איטליה, לעומת זאת, הייתה בשליטת ממשלת באדוליו ובעלות הברית.
הסכם זה היה רגע מכריע במהלך המלחמה באיטליה ובגורלה של המדינה, שהפכה מבעלת ברית של גרמניה הנאצית ללוחמת שותפה עם כוחות בעלות הברית.
למה אתה קורא לזה "שביתת הנשק" כאשר (האמת ההיסטורית החליטה בקזבלנקה) זו הייתה "כניעה ללא תנאי"?
המונח "שביתת נשק" משמש לעתים קרובות לתיאור ההסכם מ-3 בספטמבר 1943 בין איטליה לבעלות הברית, אך נכון שלמעשה הייתה זו כניעה ללא תנאי. אי הבנה טרמינולוגית זו נובעת מהעובדה שבאופן רשמי ההסכם הוצג כשביתת נשק, אך לגופו של עניין, כפי שהוחלט בקזבלנקה בינואר 1943, הכניעה האיטלקית הייתה ללא תנאי.
להלן כמה הבהרות המסבירות היבט זה:
ועידת קזבלנקה: במהלך ועידת קזבלנקה, שהתקיימה בין ה-14 ל-24 בינואר 1943, החליטו נשיא ארה"ב פרנקלין ד' רוזוולט וראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל כי על מדינות הציר, כולל איטליה, להיכנע ללא תנאי. המשמעות היא שבעלות הברית לא ינהלו משא ומתן על תנאי שלום ספציפיים, אלא יכפו את רצונן על המדינות המובסות.
המונח "שביתת נשק": בפרקטיקה הדיפלומטית והצבאית, המונח "שביתת נשק" משמש להפסקת פעולות האיבה בין הצדדים המסוכסכים. עם זאת, במקרה של איטליה, מה שמכונה "שביתת הנשק" של קסיבילה לא כללה משא ומתן על תנאי שלום או פשרה בין הצדדים. במקום זאת, זו הייתה הטלת תנאים של בעלות הברית, שהתקבלו על ידי איטליה ללא הסתייגויות. מסיבה זו ניתן לומר שזו הייתה כניעה ללא תנאי, למרות שבאופן רשמי נקראה שביתת נשק.
סיבות דיפלומטיות: לקרוא לזה "שביתת נשק" ולא "כניעה ללא תנאי" יכול היה להיות נועד להפוך את ההסכם למקובל יותר על דעת הקהל האיטלקית ועל הכוחות המזוינים, בניסיון לצמצם את חוסר ההתמצאות והכאוס שכבר מתנהלים. למילה "שביתת נשק" יש קונוטציה של הפסקה זמנית של פעולות האיבה ויכולה להיתפס כפחות נחרצת מאשר כניעה ללא תנאי, שמרמזת על כניעה מוחלטת.
השלכות פוליטיות: עבור ממשלת באדוגליו, הגדרת ההסכם כשביתת נשק ולא ככניעה מוחלטת יכולה לעזור לשמור על מראית עין של כבוד לאומי ולהקל על המעבר לשיתוף פעולה עם בעלות הברית, שיתמכו אז במערכה הצבאית של איטליה נגד גרמניה והרפובליקה החברתית האיטלקית.
לסיכום, השימוש במונח "שביתת נשק" לתיאור ההסכם מ-3 בספטמבר 1943 משקף בחירה דיפלומטית ופוליטית, אבל מנקודת המבט של המהות, זו הייתה למעשה כניעה ללא תנאי, כפי שהחליטו בעלות הברית בקזבלנקה.
אחרי 81 שנים, נבל רטורי שמסרב להודות בתבוסה ההיא - ראוי היה - לתאר את האירועים הבאים ואת ההשלכות של 1943 כתיקו אם לא ניצחון, אילו השלכות יכולות להיות לזה על האיטלקים ובעיני בעלות הברית?
לרטוריקה המבקשת להמעיט או לפרש מחדש את תבוסתה של איטליה ב-1943 כסוג של "תיקו" או אפילו "ניצחון" יכולה להיות השלכות משמעותיות הן על הזיכרון הקולקטיבי של האיטלקים והן על התפיסה הבינלאומית של המדינה, במיוחד בעיניהם של האיטלקים. בעלות ברית לשעבר. להלן כמה שיקולים לגבי ההשלכות הללו:
ההשלכות לאיטלקים
עיוות של הזיכרון ההיסטורי: הקטנת חומרת התבוסה ופירוש מחדש של עובדות היסטוריות עלולים להוביל להבנה מעוותת של ההיסטוריה. זה יכול למנוע הרהור ביקורתי על העבר, ולהפחית את יכולתה של החברה ללמוד מטעויות שנעשו. תהליך ההשלמה עם ההיסטוריה של האדם הוא יסוד לצמיחה קולקטיבית ולמניעת טעויות דומות להתרחש שוב.
שחיקת הזהות הלאומית: נרטיב מעוות של העבר יכול לתרום לזהות לאומית שברירית ולא עקבית. האיטלקים עלולים לפתח תחושה של גאווה שלא במקומה או ראייה מעוותת של תפקידם בהיסטוריה העולמית, מה שעלול להוביל לקשיים להתמודד עם אתגרים מודרניים בתחושת אחריות וריאליזם.
צמצום האחריות ההיסטורית: סירוב להודות בתבוסה ובסיבותיה עלול להוביל לאי לקיחת אחריות על מעשיה של איטליה במהלך המלחמה. זה כולל השתתפות בזוועות פשיסטיות וברית עם גרמניה הנאצית. ללא מודעות מלאה ולקיחת אחריות, קשה לקדם תרבות של שלום וכיבוד זכויות אדם.
השלכות בעיני בעלות הברית ובמישור הבינלאומי
אובדן אמינות: המשך הנצחת נרטיב היסטורי לא אמיתי עלול לפגוע באמינותה של איטליה בעיני מדינות אחרות, במיוחד בעלות הברית לשעבר. מדינות אלו עשויות לראות באיטליה מסרבת להתחשב עם עברה, מה שעלול להחליש את האמון ההדדי ושיתוף הפעולה בנושאים בינלאומיים.
קשיים ביחסים בינלאומיים: נרטיב המתכחש למציאות של תבוסה וכניעה ללא תנאי עלול לעורר מתחים או אי הבנות ביחסים הדיפלומטיים. בעלות הברית לשעבר עשויות לתפוס את איטליה כמדינה שמעולם לא קיבלה במלואה את לקחי ההיסטוריה, מה שעלול לסבך את שיתוף הפעולה בתחומים כמו ביטחון, מדיניות חוץ ואינטגרציה אירופית.
שחיקת האינטגרציה האירופית: איטליה היא אחת החברות המייסדות של האיחוד האירופי, פרויקט שנולד גם כתגובה להרס של מלחמת העולם השנייה. נרטיב היסטורי שמצמצם את האחריות והתבוסות של העבר עלול להחליש את המחויבות של איטליה לערכי היסוד של האיחוד האירופי, כגון שלום, דמוקרטיה וכיבוד זכויות אדם, תוך סיכון האחדות והלכידות בתוך האיחוד.
מסקנות:
לסיכום, הסירוב להתמודד בכנות עם העבר ולהודות בתבוסה של 1943 יכול להיות בעל השפעות שליליות עמוקות, הן מבחינה פנימית עבור החברה האיטלקית והן בעולם. היכולת של אומה להשלים עם ההיסטוריה שלה, להכיר בתבוסות וללמוד מהן, חיונית לבניית חברה חזקה יותר, מלוכדת יותר ומכובדת בכל העולם.
האם בעלות הברית לא ביצעו "זוועות" במהלך מלחמת העולם השנייה?
כן, גם בעלות הברית ביצעו מעשים שיכולים להיחשב לזוועות במהלך מלחמת העולם השנייה. חשוב להכיר בכך שלמרות שבעלות הברית נלחמו נגד משטרים טוטליטריים וסייעו לסיים את השואה וצורות אחרות של דיכוי, הן לא היו פטורות מלעסוק בפעולות מפוקפקות ובעייתיות מוסרית. הנה כמה דוגמאות:
התקפות אוויר על ערים גרמניות ויפן
- הפצצת דרזדן (1945): אחת הפרשיות השנויות ביותר במחלוקת היא הפצצת דרזדן על ידי חילות האוויר הבריטיים והארה"ב בפברואר 1945. העיר, שהייתה לה חשיבות אסטרטגית מועטה, נהרסה בסדרה של התקפות אוויריות שגרמו לעשרות אלפי הרוגים אזרחיים. מתקפה זו מצוטטת לעתים קרובות כדוגמה להפצצה חסרת הבחנה שהשפיעה בעיקר על האוכלוסייה האזרחית.
- הפצצות של טוקיו וערים יפניות אחרות: התקפות ההצתה על טוקיו במרץ 1945 הרגו כ-100.000 בני אדם בלילה אחד, רובם אזרחים. הפצצות אלו, שהרסו אזורים נרחבים בעיר, היו חלק ממסע הפצצות שטיחים שכוון לערים יפניות רבות, וגרם לאבדות אנוש עצומות ולהרס.
- הפצצות אטום על הירושימה ונגסאקי (1945): ארצות הברית הטילה פצצות אטום על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945 ועל נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945, נהרגו יותר מ-200.000 בני אדם, רבים מהם אזרחים, וגרמו לסבל רב טווח ארוך. עקב קרינה. מעשים אלה עדיין נתון לוויכוח בנוגע לנחיצותם ולמוסריותם.
טיפול בשבויי מלחמה
התעללות ונקמה: למרות שבעלות הברית בדרך כלל כיבדו את אמנות ז'נבה יותר מהגרמנים והיפנים, היו מקרים של התעללות בשבויי מלחמה. לדוגמה, במצבים מסוימים בחזית המזרחית, אסירים גרמנים שנתפסו על ידי חיילים סובייטים טופלו לעיתים קרובות או נהרגו באופן סופי.
אלימות נגד אזרחים
אונס ואלימות בגרמניה ובאזורים כבושים אחרים: התקדמות הכוחות הסובייטיים לגרמניה התאפיינה באלימות נרחבת נגד האוכלוסייה האזרחית הגרמנית, כולל אונס המוני. ההערכה היא כי מאות אלפי נשים גרמניות נאנסו על ידי חיילים סובייטים, פשע מלחמה שהותיר צלקות עמוקות בזיכרון הקולקטיבי.
מחנות מעצר
כליאה של אזרחים יפנים-אמריקאים: בארצות הברית, במהלך המלחמה, נכלאו כ-120.000 אזרחים יפנים-אמריקאים במחנות הכלא בשל חשש מריגול או בגידה, למרות היעדר ראיות. המעצר ההמוני הזה נחשב כיום להפרה חמורה של זכויות האזרח.
מסקנות
ההכרה בכך שגם בעלות הברית ביצעו זוועות במהלך מלחמת העולם השנייה חיונית להבנה מלאה וכנה של ההיסטוריה. הכרה זו לא נועדה להשוות מוסרית את בעלות הברית למשטרים הנאצים או הפשיסטים, שביצעו פשעים בהיקף ובאכזריות שאין דומה לה, אך מדגישה שמלחמה, מטבעה, נוטה ליצור אלימות ומעשים בעייתיים מבחינה מוסרית מכל הצדדים המעורבים.
מודעות זו יכולה לתרום לזיכרון היסטורי מאוזן יותר ולקידום תרבות של שלום, המבוססת על הבנת המורכבות והסתירות של מלחמה, גם כאשר היא נלחמת למען מטרה צודקת.
ואז, בסופו של דבר, יש את ה-"vae victis"... (תשובה קצרה!)
בדיוק, בסופו של דבר יש את ה"vae victis": המנצחים קובעים את התנאים ואת הנרטיב של ההיסטוריה, בעוד שהמפסידים צריכים לקבל את ההשלכות המוטלות, עם כל המורכבות והעוולות שנובעות מהן. עיקרון זה מדגיש את המציאות הקשה של כוח בהיסטוריה, שבה הצדק והמוסר נכונים לעתים קרובות לרצון המנצחים.
בתמונה, גנרל ג'וזפה קסטלנו חותם על שביתת הנשק בקסיבילה, בשם באדוגליו, מול הגנרל וולטר בדל סמית' (המנהל העתידי של ה-CIA)
