נגיף Coronavirus, אתגרי העתיד: ראיון עם יזם ידוע (שאוהבי הכדורגל מכירים היטב)

(של דוד רוסי)
20/03/20

המעוניינים בספורט בוודאי יזכרו אותו כנשיא ואז מספר שתיים של מועדון הכדורגל ACF פיורנטינה מספר פעמים. כל מי שמתעניין בכלכלה, זוכר אותו בתפקידי ניהול במה שהוא היום פיתוח באיטליה ובקבוצה של דלה ואלה.

ג'ינו סאליקה הוא יותר מכל אנין חשוב של השוק הסיני, שם הוא עובד כיועץ לחברות בינלאומיות כמעט 15 שנה. שמענו לדבר על גיאופוליטיקה וגיאו-כלכלה, עם עין מסוימת לסין.

אינג סאליקה, רבים זוכרים אותה כמנהלת ונשיאה הראשון של פיורנטינה שנולדה מחדש. אבל אתה גם יועץ מומחה לשוק הסיני. מה היה המצב של חברות איטלקיות בסין עם פרוץ המשבר בסוף 2019?

איטליה מדורגת במקום ה -4 בקרב מדינות אירופה בסחר עם סין, עם מחזור של כ 45 מיליארד אירו, עם חוסר איזון משמעותי לטובת סין. החברות האיטלקיות שנמצאות במדינה הגדולה באסיה הן כ -1.700 ופועלות בעיקר בתחום הטקסטיל, הסביבה, החקלאות / מיכון חקלאי, מזון, עיור בר קיימא וערים חכמות, בריאות ותרבות. בהקשר זה ראויה לציון במיוחד נוכחותם החזקה והנרחבת של מותגי יוקרה (ארמנגילדו זגנה, פרגאמו, פראדה, טוד'ס, גוצ'י וכו '), נקודת התייחסות מהותית לאזרח הסיני מערים גדולות. סיפוק לתחום המזון והמשקאות האיטלקי על המאמץ המסחרי והשיווקי הגדול שמתקיים כבר למעלה מעשור. מהנתונים המעטים הללו עולה בסוף השנה שעברה מצב של חברות איטלקיות בסין, שמראה שורשים מאוחדים וסיכויי צמיחה מעניינים.

תלונות רבות עלו על השקיפות, הזמניות והאמינות של הרשויות הסיניות בהעברת המגיפה לעולם. על סמך הידע שלך על הרפובליקה העממית, מה דעתך?

בטוח שבתחילתה היה חוסר שקיפות אשם בנוגע למצב חירום הנגיף ואדרת השקט שהוטלו על הרופאים שהתחילו לראשונה את האזעקה (החל מלי וונליאנג - הרופא של ווהאן שנפטר אחר כך) רק בגלל קוביד -19, v. סוכנות) הסתכן ביצירת בעיות משמעותיות עבור סין מבחינת הדימוי והאמינות.

עם זאת, כאשר הבינה את היקף הבעיה, התערבה ההנהגה הסינית בצעדים דרקוניים, ואף בודדה את כל מחוז הוביי (כ -60 מיליון תושבים) והגבילה באופן דרסטי את התנועות ברחבי השטח הלאומי. היא גם הפעילה מכונה ארגונית ענקית שבמהלך שבועות ספורים בנתה שני בתי חולים המוקדשים לחלוטין לחולי Covid-19, הצליחה להמיר כמה מפעלים גדולים לייצור חומר מגן, כמו גם מאווררים (הדרושים לטיפול נמרץ). הפעיל פעולת רכישה ענקית של מסכות, משקפיים, כפפות וחומרים אחרים להגנה מפני הנגיף.

אפילו במצב דרמטי זה, סין הראתה הן את אטימות כלי המידע והתקשורת שלה, אך גם את יכולתה ויעילותה יוצאת הדופן בפיתוח תשתיות ופתרונות טכנולוגיים תוך זמן קצר מאוד.

מה השתנה מאז חודש ינואר עבור משקיעים זרים בסין?

אני לא יודע מה לענות על שאלה זו, גם מכיוון שכעת שאר העולם מתמודד עם המגיפה הנוראה הזו וסין חוזרת בזהירות לשגרה. אנחנו עדיין בשלב חירום.

חברות סיניות החלו לחזור לייצור בפברואר האחרון. סין יצאה מהמשבר או כפי שרבים נראים, נאבקת לחזור לנורמליות מסוימת, בתקווה שזיהומי החזרה לא יציתו התפרצויות חדשות ...

במשך למעלה משלושים שנה (תהליך שהופעל על ידי דנג שיאופינג בסוף שנות השמונים) סין הדהימה אותנו עם הפרגמטיזם יוצא הדופן שלה ומודל הממשל הכלכלי והפוליטי הייחודי שלה, שאיפשר לה להשיג שיעורי צמיחה קבועים של 30% בשנה. השנה (בשנים האחרונות קצב הצמיחה פחת אך הוא תמיד גבוה מאוד בהשוואה לאירופה), מה שהוביל אותה לערער את ארה"ב כמעצמה הכלכלית העולמית הראשונה. בניהול החירום שנגרם הנגיף, למעט מחוז הוביי, סין פתחה בהדרגה את המפעלים הן כדי להתמודד עם ייצור חומר הגנה מפני הנגיף, אלא גם מסיבות כלכליות. בזהירות רבה אך בנחישות שווה, מחלקות הייצור השלמות החלו להיפתח מחדש יום אחר יום וכעת, כשישים יום לאחר פרוץ המגיפה, ניתן לומר כי מה שמכונה "מפעל העולם" חזר לכמעט 80% מכמותו כושר ייצור. עם זאת, הנשיא שי ג'ינפינג עצמו הוא שמטיף בזהירות רבה מחשש להחזרת זיהומים (כבר היו מקרים).

לדעתך, ממשלת קונטה קיבלה השראה מהמודל הסיני ב"התמודדות עם Cov-19 "או שמא בחרה במדיניות" הנעילה "באופן אוטונומי, תוך התמקדות בספציפיות האיטלקית?

אני מנסה להיגיון באופן הגיוני, במחשבה שקונטה וצוותו עקבו בתשומת לב רבה אחר התפתחות המצב בסין והצעדים שננקטו באימפריה המרכזית כדי לבלום את התפשטות הנגיף. ולכן אני מאמין שכשהם החליטו עם האזורים ליצור את האזורים האדומים הראשונים, לקחנו גם רמז ממה שנעשה בסין. עם זאת, איטליה (ואירופה) מציגות סיטואציות שונות כל כך מסין הן מבחינת הגודל והן מבחינת הפוליטיקה, כדי לדרוש בהכרח אימוץ אמצעים ספציפיים ומתקדמים. עם זאת, אם כבר מדברים על איטליה, אני מאמין כי הפעולה הקפדנית של הממשלה חטאה מטעות ראשונית: השעיית הטיסות לסין וממנה משדות התעופה האיטלקיים. מרבית הזרימות לסין וממנה מתרחשות דרך הרכזות הבין יבשתיות הגדולות (פרנקפורט, מינכן, פריז, דובאי, דוחה, איסטנבול וכו '). לאחר שמנע מנשאיות סינים לנחות ישירות על פיומיצ'ינו ומלפנזה יצר חיכוך מיותר עם סין ולא פתר את סוגיית זרימת הנוסעים שהגיעו מאסיה (ולכן שליטה בהם).

מה יהיו ההשלכות הכספיות והמסחריות על חברות מכוונות בינלאומיות בטווח הקצר?

מאוד כבד, הייתי אומר דרמטי. יש לקחת בחשבון שסין - מפעל העולם - נותרה עצורה מאז אמצע ינואר (כאשר השמועות החלו לרדוף אחר הנגיף, תקופת החגים הקשורה לראש השנה הסיני החלה בסין) עד סוף פברואר / תחילת מרץ. כעת מדינות המערב סוגרות הכל. למעשה, חברות שפועלות בעיקר עם שווקים זרים למעלה מחודשיים נאלצו להפחית באופן דרסטי, אם לא אפס, את פעילותן, עם השלכות חמורות בצד היצע ובמועדי הפרויקט. לא קשה לדמיין מהן בעיות הנזילות וההמשכיות של חברות אלה. כעת בואו נראה במדויק מה הצעדים שממשלת איטליה והאיחוד האירופי יבצעו בכדי להתמודד עם התמוטטות אנכית של הכלכלה, בתקווה שהמשאבים הזמינים יועברו למערכת הייצור (ברור שאני מתייחס לכל המגזרים) בזמן הקצר ביותר האפשרי. .

לדעתך, האם המשבר יסיים את מלחמת הסחר בין וושינגטון לבייג'ינג, גם לאחר ש"ווירוס הקורונובר "" נרמל "?

זהו משחק מורכב ביותר מכיוון שאין חובות (אם לא חלק קטן) על כף המאזניים אלא התחרות הגיאו-פוליטית בין שתי המעצמות הראשונות בעולם. הבחירה של טראמפ להפעיל את המלחמה בתעריפים עם סין נופלת בקטגוריית המחוות וההודעות הבוטות של איל ההון האמריקני לעולם ולבני ארצו. אבל אם נשים את הנושא הזה לרגע בצד, את פעולת הבלימה של סין על ידי ארה"ב כבר נפתחו על ידי ממשלות אמריקאיות רבות אחרות בשיטות אסטרטגיות-דיפלומטיות, שנעשו בעיקר על ידי בריתות והגנה למדינות שחיות בדאגה. קרבתו של הענק האסייתי (חשוב רק על יפן, קוריאה, וייטנאם, הפיליפינים, שלא לדבר על טייוואן); ואז גם דרך שליטה על משאבי אנרגיה (ולא רק), שליטה בים ונתיבי סחר וכו '... על כף המאזניים יש איזונים בין מעצמות העל ולכן מלחמת התפקידים מייצגת רק משכנתא במשחק השחמט הענק הזה. בין טיטנים; וכיצד ניתן להשתמש (או להקריב) כל כלי משחק לפי הנוחות האסטרטגית או הטקטית של הרגע.

בין סין, אירופה וארה"ב, מי היה מוכן יותר, לפחות להסתכל עכשיו, להתמודד עם המשבר הזה?

בבדיקה מקרוב איש לא היה מוכן, במיוחד לאור יכולת ההדבקה הדרמטית של נגיף זה. ובעולם כה גלובלי שבו כמה מאות מטוסים גדולים מעבירים אנשים ודברים לכל חלק בעולם בכל יום, אי אפשר לחסום פתאום את כל הזרימות. יש אינרציה של המערכת הגלובלית, שאף ביעילות הטובה ביותר האפשרית, גורמת לעקרות ואנשי קשר עצומים לפני שפעולות הבלימה נכנסות לתוקף. ואז על הממשלות להעריך, תחת לחצים גדולים ומנוגדים לעיתים קרובות, את ההשלכות הכלכליות (וגם על אספקה ​​חיונית) של חסימות מוחלטות פחות או יותר לתנועת אנשים. בקיצור, תרחיש הרסני, אפילו פסיכולוגי, שהכביד על ממשלות כמעט כל מדינות העולם. מול אתגר עצום וחסר תקדים זה, החל לסטגמטיזציה של כמה גישות ראשוניות שטחיות לכאורה, מסתכן כרגע בתרגיל נגדי.

אני מאמין שהמגיפה הזו הביאה לידי ביטוי את העובדה שהעולם מצא את עצמו לא מוכן לגודל הבעיה. וזה אמור לשכנע אותנו בצורך של לפחות מערכות הבריאות של כל המדינות לפתוח בשיתוף פעולה אמיתי, שקוף ומתמיד, עם חילופי מידע, פרקטיקות, ציוד, טכנולוגיות. התקווה היא שברגע שהחירום נגמר, האנוכיות הלאומית הטבעית לא תנצח על האינטרסים המשותפים של העולם כולו.

לבסוף, באופן בלתי נמנע, מדינות המערב יצטרכו להעמיד בספק את המדיניות התעשייתית שהובילה בעשורים האחרונים להעתקת כל סוגי הייצור, כולל המדינות הנוגעות להגנה על בריאות האדם. הייאוש בימים אלה מחוסר מסכות וחומר יסודי אחר למי שנלחם בקו החזית בהתפשטות הזיהום (מעל לכל, אנשי רפואה, אחיות וכל מי שמבצע שירות ראשוני) הוא כתם שחייב להכביד על כולם המצפון שלנו.