איטליה היא מדינה תעשייתית, מה שאנשים יגידו, במשבר. במשך עשרות שנים גדלו דורות של איטלקים שעברו אינדוקטרינציה על בסיס רעיון של "חוסר מוסריות של תעשיית הנשק". כתוצאה מכך, דורות של פוליטיקאים, עיתונאים וכמובן תעשיינים חיו עם החשש לבטא רק את המונח "נשק" (לפעמים אפילו זה עם הון ראשוני, אבל היינו עוזבים את הנושא ...).
התוצאה היא שבעולם העולמי יש שוק עצום, עשיר מאוד וחוקי (!) בו נוכל להחזיק את חלק הארי אך רואה אותנו פחות מכבשים (אנחנו אפילו לא מבעימים). בתוך כל אלה, איטליה היא בהחלט לא חלק מ"צד ", היא לבד. האחרים? ברור שהם אומרים שאנחנו מסתדרים טוב - ועל ידי "גניבת" החוזים שלנו - הם מחייכים. בבית האחרים זוכים למחמאות ובעיקר הם זוכים לתמיכת דעת הקהל. אנחנו שותקים ועפים, לכל היותר שיעול.
לפני כמה שבועות ועידה בנושא מצב ההתקדמות של מערכת ההגנה התעשייתית עבור מערכת המדינה. נכחו צבא איטליה, מנהיגים פוליטיים ותעשייתיים. הרבה אורות וצללים יצאו. נעמיק אותם עם הגיבורים. נתחיל עם הון גואידו קרוסטו וקרלו פסטוצ'י, בהתאמה נשיא ומזכ"ל ה- AIAD (איגוד החברות האיטלקיות לחלל, הגנה וביטחון), העמותה המייצגת את החברות הלאומיות הגדולות בענף.
אנחנו האיטלקים טובים בהרבה ממה שהם רוצים שנאמין. אם אין מקומות עבודה, הכלכלה נאבקת ומחוץ לארץ הם מטיחים לנו בגב, צוחקים ... נכון להסביר מדוע הם (שלא בצדק) נחשבים לא נוחים.
בראיון ניגע גם בנקודה שפוליטיקה לא רצתה לדון בה: העלות העצומה של ה"חיסכון "שהושג בזכות קיצוץ מטוסי ה- F-35, תוכנית שראתה בנו יצרנים מיוחסים (עד לרכישת 100 מטוסים). לאחר הירידה ל- 90 F-35 איבדנו חלק בייצור גופי הכנף. במשך זמן רב לועגים לחיילינו על ידי עמיתיהם (בריטים מלכתחילה): "האם מתוכננים קיצוצים אחרים?".
ראייה טובה!
