"הומניזם הוא ההתנגדות היחידה - הייתי מרחיק לכת ואומר האחרונה - נגד המנהגים והעוולות הבלתי אנושיים שמעוותים את ההיסטוריה האנושית" - אדוארד סעיד (1935-2003), כך מסתיימת פגישתי עם ד"ר באסם ג'רבאן, מצטט את הסופר של התנגדות אנושית.
שאלתי את עצמי פעמים רבות את שאלת ההבנה והידיעה של המצב הנפשי של מי שיש להם מלחמה בבית ברגע זה.
במקור מחיפה שבארץ ישראל, הוא מתגורר באיטליה מאז 1982, קשוב מאוד לבעיית האינטגרציה, נשאר קשור מאוד לשורשיו, ד"ר. ג'רבאן כיהן בתפקיד נשיא הקהילה הפלסטינית של פוליה ובזיליקטה במשך כמה שנים ודווקא איתו הצלחתי לחלוק דעות ותחושות על מה שקורה במקום ששנינו אוהבים.
היועץ לביטחון לאומי של הבית הלבן, ג'ייק סאליבן, הגיב לעיתונות לפני מספר שבועות: "שערורייתי שיש ישראלים שחוסמים סיוע". זה נראה לך? איזו דעה הוא גיבש?
ברור שאני מבין את זה. שנאת הציונים הגיעה לרמה כל כך גבוהה של אכזריות כלפי העם הפלסטיני ששום דבר לא מזעזע אותי יותר. הממשלה הנוכחית, לאחר ה-7 באוקטובר, רואה כעת כל סוג של פעולה ישירה כלגיטימית כדי לאפשר לה להשיג את המטרה שקבעה זה מכבר.
למחוק את העם הפלסטיני מרצועת עזה. זה משפט שכולנו שמענו. הזלזול של הממשלה הציונית בעם הפלסטיני כל כך שורשי עד ש-7 באוקטובר היה כנראה רק עילה להמשיך, ובתקווה שלא עד הסוף, בשום אמצעי ופעולה ברברית, את הכוונה והרצון לעקור את הפלסטינים מארצם. .
בחודש שעבר דחתה ממשלת ארה"ב את ההצעה ל"רצח עם" ברצועת עזה, אך קראה לישראל "לעשות יותר" כדי להבטיח את ההגנה על אזרחים במובלעת הפלסטינית. "אנחנו מאמינים שישראל יכולה וצריכה לעשות יותר כדי להבטיח את ההגנה והרווחה של אזרחים חפים מפשע. אנחנו לא מאמינים שמה שקורה בעזה הוא רצח עם"., הכריז גם סאליבן (בתמונה מימין). לְהַסכִּים?
אנחנו כמעט ב-38.000 מקרי מוות, מתוכם 80% ילדים, נשים וקשישים חפים מפשע. חלקם אולי לא רואים בזה רצח עם אבל בכל מקרה אנו עומדים בפני פעולה אכזרית ובלתי אנושית של אכזריות חסרת תקדים בהיסטוריה, בהתחשב בפרק הזמן הקצר מאוד שבו היא בוצעה.
אבל מעבר למתים, תארו לעצמכם מה היעדר סיוע הומניטרי זה צמצם את העם הפלסטיני. אני רופא... אתה יודע מה זה אומר לקטוע איבר מבן אדם ללא הרדמה? נסו לדמיין את זה נעשה לילד, לאחד מילדינו! זה משהו שלא הייתי רוצה שיעשו לאף בן אדם, בין אם פלסטיני, ישראלי או רוסי.
רבות מהזוועות הללו היו יכולות להימנע אם ראש הממשלה נתניהו היה נוסע בדרך של הסכמים והפוגה. משני הצדדים זה היה מציל חיים חפים מפשע רבים.
למה נתניהו לא רצה ללכת בדרך הזו? לעניות דעתי הוא לא עשה את זה ולא רוצה לעשות את זה כי שלום יוביל להרשעתו שכן יש לו תיקים פליליים תלויים מעל הראש.
על לעשות יותר כדי להבטיח את ההגנה והרווחה של אזרחים. לא נראה לך שבהתחשב במצב והתרחיש שיש לנו - גם הודות לרשתות החברתיות - לנגד עינינו, אנחנו נכנסים לסתירה. נתניהו הרס בתי חולים, אמבולנסים, כ-100 עיתונאים וצלמים נהרגו; כל השערים נסגרו, כ-2 מיליון איש הופרדו בכלא פתוח, ללא מים, מזון ותרופות, ואתה מבקש ממני לדבר על מה נתניהו יכול לעשות לרווחת הפלסטינים?
זה יספיק לנו אם הוא יפסיק לנהל מלחמה. שלום מיידי והסכמים הוגנים.
הוועדה הלאומית האיטלקית לסדר וביטחון ציבורי בחודש שעבר העלתה את המודעות ל "נסה למנוע מנבדקים מחוץ לעולם האוניברסיטאות לחדור להפגנות רק במטרה לנצל התנגדות". אתה חושב שזה יכול לקרות? באילו דרכים?
תם עידן העיתונות עם ידיה כבולות. עכשיו יש רשתות חברתיות. בזכותם האמת יוצאת עכשיו לאור.
מורים ותלמידים מכל העולם, מוחות גדולים, אנשי תרבות, במאה ה-21 לעולם לא יוכלו לקבל רצח עם. אף אחד מאלה לא רוצה להיות בצד של הסיפור המכוער הזה.
ההפגנות בכיכרות בכל העולם, כיבוש בתי ספר ואוניברסיטאות ומקומות תרבות, הן תולדה של מה שקורה לנגד עינינו, כלפי הפלסטינים ועבור מלחמות בכלל.
אני לא חושב שההסתננות הן שיוצרות את המצבים האלה, אלא הכעס על מעשים כל כך זוועתיים ובלתי אנושיים שהמדיה החברתית הדגישה.
ב-13 במאי האחרון התאספו בערב כ-100.000 בני אדם בכיכר בני הערובה בתל אביב כדי לחגוג את יום העצמאות ה-76 של ישראל יחד עם משפחות בני הערובה של חמאס בעזה. העצרת נפתחה בנאומו של הפוליטיקאי לשעבר חיים ג'לין, שהוביל את הקהל בתפילת הנצחה שהותאמה לטבח חמאס ב-7 באוקטובר.
בלב שלך, מה בא לך להגיד למשפחות האלה?
כאב וסבל זהים לכולם; כמו שאנחנו לא רוצים אותם לעצמנו, אנחנו גם לא רוצים אותם. שלנו הוא הרצון לשלום.
ואני זוכר ששנת עצמאותם ה-76 שוות ערך לשנת ה-76 לנכבה*!
העתיד: "שתי מדינות, שני עמים" ו"חידוש הסכם אברהם". כימרות או השלכות אפשריות?
שתי מדינות ושני עמים הם כימרות כיום ויהיו עד שכל המושבות והמתיישבים יוסרו מההתנחלויות.
אני בעד מדינה חילוני קונפדרלי ודמוקרטי כפי שרצה האינטלקטואל הגדול אדוארד סעיד. זו דעתי.
מריה גראציה לבלרט
* נכבה, שפירושה בערבית "קטסטרופה" או "אסון", הוא מונח המשמש את הפלסטינים לתיאור האירועים שהתרחשו במהלך מלחמת ערב-ישראל ב-1948 ובעקבותיה. ליתר דיוק, הנכבה מתייחסת להרס החברה הפלסטינית ולגירוש מאות אלפי פלסטינים מבתיהם ואדמותיהם, שליוו את הקמת מדינת ישראל.
המחבר מודה לדר. Vito Massimo Civitano עבור הקשר.
צילום: סופר / הבית הלבן / משרד הפנים
