100 הימים הראשונים של הממשלה החדשה חלפו במשך שבוע.
האם זו תהיה שנת 2023 שבה עדיין נעמיד פנים שאין מלחמה במרחק של 700 קילומטרים מגבולנו המזרחי או שסוף סוף נתחיל לדאוג לעצמנו - או ליתר דיוק "לדאוג" לעצמנו - מהתנאים האמיתיים של הכוחות המזוינים שלנו?
בסוף 2022 ביקשנו להתראיין עם השר ושני התת-מזכירים. הראשון שאנחנו מצליחים לפגוש הוא מתאו פרגו מקרמנגו, אדם שכבר הזדמן לנו להעריך בשנים האחרונות, במקביל ליוזמות רבות שהוא השלים בנחישות. כמו כאשר, כמה שבועות לאחר תחילת הסכסוך, הוא יצא לאוקראינה יחד עם שתי עמותות ותיקים עם מטען של סיוע הומניטרי (קרא מאמר).
אנו מראיינים אותו בתקווה שהוא ישמור על אותה פזיזות בתפקידו הנוכחי...
אתה ממשיך בתפקיד שהחל עם כניסתך לפרלמנט וחמש שנים בוועדת הביטחון. מזה שנה הוא גם ראש מחלקת הביטחון הארצי במפלגתו (פורזה איטליה). מה זה אומר עכשיו לתפקיד תת מזכיר?
המשמעות היא שיש אחריות מוסדית ופוליטית גדולה. המשמעות היא המשך דרך מקצועית שמלכתחילה מצאה את מקומה בעולם ההגנה, באזור אסטרטגי וחיוני למערכת-המדינה האיטלקית על כל היבטיה: תעשייתי, צבאי, גיאופוליטי, דיפלומטי, כלכלי. זו זכות וכבוד להיות מסוגל לכהן בתפקיד זה אותו אני מפרשת לצד ולשירותם של נשות ואנשי הכוחות המזוינים שלנו הפועלים באיטליה ומחוצה לה במקצועיות ובמסירות מירבית.
אני מקדיש את מחויבותי לתמוך בהחלטות השר בעניין הגדרה מחדש של חקיקת סייבר המתחשבת בצרכי הביטחון, לא רק לפישוט ההליכים בענף היצוא, בפרט בהתייחס ל-185 משנת 90' וכן. על חובות הנוגעות לתוכנית יורופייטר, צדק צבאי, חיל הים ואיגודים אזרחיים ואיגודים צבאיים.
הוא נאבק - משותף או לא - למען פרויקטים רבים, להכשרות לצעירים בחיל החימוש, להקמת דמות "המציל הצבאי של הכוחות המיוחדים, להכרה בקצבאות גבוהות יותר לאחרונים ובעיקר. למוסד דמות ה"ותיק" מה סדר העדיפויות שלך עכשיו?
כל אלו הם נושאים חשובים ויש עוד הרבה אחרים הקשורים גם ל-proxys שקיבלתי.
הקשר עם איגודים אזרחיים ועמותות צבאיות הוא בהחלט מכריע באותה מידה: יש להקשיב להם כי הם הקולות של הצוות שלנו בכל ההיבטים הקשורים גם לרווחתם.
זה אבסורד לשמוע הצהרות על "פריבילגיות" על ידי הכוחות המזוינים הלאומיים - וזה נושא של אקטואליה בטלוויזיה - כשאנחנו מדברים על אנשים הנתונים להעברות מתמדת, עם מעט מגורים שירות, שלעתים קרובות עובדים הרחק מיקיריהם ומעלה. כל מי שמסכן את חייהם כל יום.
בנוסף לכך, מומלץ לחשוב על עתיד ההגנה ושל האומה, ולחשוב על מוכנות בכל פעם שפרץ משבר. זה בראש סדר העדיפויות לצפות מקרי חירום ולפקח על המתרחש בכל מקום בכל עת.
יש צורך להמשיך ולהשקיע במכשיר הצבאי מנקודת מבט רב-תחומית, גם לפתח את הפוטנציאל של התחום התת-ימי החדש שמצלב אינטרסים כלכליים (אלמנטים נדירים של כדור הארץ על קרקעית הים), אנרגיה ואינטרסים ביטחוניים של מדינה שיש לה 8.000 ק"מ. של קו החוף ומתגאה במגזר זה הוא מארג יזמי המורכב מחברות קטנות ובינוניות וחברות לאומיות גדולות.
מה הפירוש של שיתוף פעולה עם שר מוכן: תמריץ לעשות יותר או דאגה?
זה אומר המון, השר קרוסטו הוא אסמכתא חשובה, גם הוא היה תת מזכיר לפני, יש לו רעיונות ברורים, הוא דינאמי ומכיר היטב את סביבת הביטחון. הקווים הפרוגרמטיים שלו הם איתות חזק שאני מסכים איתו לחלוטין.
אל דאגה, להיפך, רק גירויים לתת את המיטב לטובת המדינה הזו.
בתקופה ראשונה זו הייתה לו הזדמנות לבצע משימות שונות בחו"ל. מה החשיבות, מהן התחושות?
העבודה שהכוחות המזוינים שלנו מבצעים בחו"ל היא בעלת חשיבות חיונית לביטחון הבינלאומי אך גם לאומי. הן בפורומים של נאט"ו והן באזורים אסטרטגיים שבהם משימות שמירת השלום שלנו מתעקשות, חיילינו ממלאים תפקיד חיוני, בעל חשיבות רבה, במיוחד בשירות האוכלוסיות המקומיות.
התחושות הן של כבוד, של הערכה, מלוות במודעות של מי שמכיר בשירות הנעשה בממד האסטרטגי והמאפשר שלו.
יש לציין שדיבור על משימות בינלאומיות בבית המשפט הוא אנדרסטייטמנט: הניואנסים של נוכחות מוסדות בחו"ל נוגעים גם לתחומי ועידות בין-משרדיות עם מדינות בעלות הברית ואירועים תעשייתיים במגזר.
בצעירותו עבד באסיה ובדרום אמריקה. האם יש מדינות שצריכות לשים לב יותר?
אפריקה, במשולש דמיוני שקודקודו הוא לוב העוברת דרך הסאהל היא קרן אפריקה: חלק נכבד מהאינטרס הלאומי שלנו מוטל כאן על כף המאזניים בדיוק כפי שדרום מזרח אסיה ודרום אמריקה חשובות באותה מידה.
הוא גם היה באוקראינה... האם אפשר להעלות על הדעת תבוסה רוסית?
כן, הייתי באוקראינה בתחילת הסכסוך כדי להביא סיוע הומניטרי ובמאי בשליחות דיפלומטיה פרלמנטרית. כמו כן ייצגתי את הדיקסטה שלי לאישורה של מה שנקרא DL אוקראינה בבית ובסנאט.
אני שייך למפלגה, פורזה איטליה, שבהנחייתו הנבונה של הנשיא ברלוסקוני תמיד הצביע בבירור על הדרך קדימה: השגת שלום בכל אמצעי או מכשיר.
יחד עם זאת, יהיה צורך להפעיל את המאמץ הגדול ביותר האפשרי כדי לתמוך באוקראינה בתהליך השיקום, שלב זה חייב לראות את המחויבות של הקהילה האירופית כולה.
לאיטליה יש (כדברי השר!) כוחות מזוינים שעוצבו במודל של זמני "שמירה על השלום". האם אנו יכולים לקוות, שנה לאחר מכן, שנסתגל במהירות לאיומים חדשים לפני שיהפכו ל"דייטים"?
אני חושב שכן, אני חושב שברור מה קורה עכשיו - למרות המחלוקות הסטריליות של כמה פוליטיקאים - למרבה המזל באופן מינימלי.
השגת 2% מהתמ"ג להשקעות צבאיות באמצעות הפרדת ההוצאה הצבאית מאמנת היציבות הם מרכיבים המסמנים שינוי גישה.
פיתוח יכולות ויעילות רבה יותר בשימוש בכלי הצבאי הם היעד השני של הדיקסטר. המשמעות היא להשקיע ברצינות וללא צעד אחורה, בתמיכת התעשייה הביטחונית הלאומית ובסינרגיה עם מדינות ידידותיות ובעלות ברית.
האם על כל שישה משלוחי נשק שאושרו בפרלמנט, האם נוכל לקוות לחוק "חצי" יוצא דופן שימלא את החסרונות החמורים של הכוחות המזוינים שלנו או שנמשיך ב"עין עיוורת, לב לא כואב" הרגיל?
אני מקווה שההיצע המבני של הקרנות למודרניזציה של הכלי יימשך, מה שיאפשר להשיג שתי תוצאות חשובות: הבטחה למימון התכניות שאותרו על ידי הביטחון, ובמקביל היא תאפשר חברות לתכנת משאבים תעשייתיים בוודאות רבה יותר עם הטבות גם בתוכניות איוש צאצאים.
צילום: משרד הביטחון
