בשבועות האחרונים, הפרובוקציות הסיניות "הרגילות" רשמו הסלמה מדאיגה: המרחב האווירי והמים של טייוואן (הרפובליקה של סין) מופרים יותר ויותר בכבדות ובעומק על ידי מטוסים וכלי שיט צבאיים של הרפובליקה העממית של סין.
הפתיל שהודלק בשנה שעברה באוקראינה כבר עורר מרידות ושינויים, מאפריקה לדרום אמריקה. גם אם אנחנו לא רוצים לייחס אחריות ייחודית, לפחות בואו לא נקפיד על מידת ההשלכות גלובלי של הסכסוך. סין, בצורה מגוחכת (!!!) שנקרא ליטול על עצמו תפקיד של "עושה שלום" (כשהיא המדינה שמרוויחה הכי הרבה מהדם הזורם בגבולות אירופה), ינצלו את המשבר כדי לרדוף אחרי המטרה הישנה של איחוד מחדש, אושר מחדש בחודש שעבר על ידי נשיאה?
ובמקרה של פלישה, אילו מדינות יתערבו כדי להגן על האי?
שאלנו את וינסנט YC Tsai, "הנציג הדיפלומטי של טייוואן באיטליה" (למי שחושש מבייג'ינג ו/או הם נתיניה), "שגריר" עבור אלה - כמונו - המאמינים בדמוקרטיה, בחוק ומתכחשים לאלימות המשטר הטוטליטרי הסיני. . כולל אלה כלפי אזרחיה...
שגריר, למדת לפני עשרות שנים בארצות הברית. האם אתה יכול לתאר את הידע הפופולרי של הנושא הטייוואני אז והיום?
המודעות של טייוואן בקרב הציבור הרחב גדלה בשנים האחרונות מסיבות שונות. עד לפני כמה שנים, מה שידעו אנשים על טייוואן בארצות הברית או באירופה היו דברים מעטים, בעיקר הקשורים בהשתייכות לקבוצת ארבעת הנמרים האסייתים (יחד עם דרום קוריאה, הונג קונג וסינגפור) שגדלו בתחום הכלכלי. תעשייתי בין 1960 ל-1990. עם זאת, עם הזמן, הרחק מאור הזרקורים, טאיוואן צמחה הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה פוליטית. היא גדלה לדמוקרטיה בוגרת, לכלכלה מתקדמת, לענקית טכנולוגית.
במהלך משבר המגפה הוא הגיע לעמודים הראשונים של כל החדשות בעולם הודות לניהול האופטימלי שלו של המגיפה וכיום, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה והפרובוקציות ההולכות ואגרסיביות של סין, הוא נמצא במרכז הדיונים על גיאופוליטיקה ופוליטיקה בינלאומי.
יתר על כן, ההצלחות שלנו בתחומים הכלכליים והטכנולוגיים עזרו לנו להפוך למדינה מכובדת בכל העולם.
מלבד ארצות הברית, מי הם בעלות הברית של "האי המורדים" השנוא כל כך על בייג'ין?
כל המדינות הדמוקרטיות. כל המדינות החולקות את אותם ערכים ואידיאלים שלנו: דמוקרטיה, חופש, שלטון החוק, כיבוד כללים בינלאומיים וזכויות אדם. שהם גם הערכים שהאוטוקרטיות הכי חוששות מהם.
הרשו לי רק לתקן דבר אחד: טייוואן היא לא אי מורדים. טייוואן היא מדינה ריבונית, עם ממשלה משלה שנבחרה על ידי העם, מטבע משלה, צבא משלה. הנרטיב כי טייוואן מורדת בסין מטעה.
עם סדר עולמי חדש באופק שיתגבש בעוד כמה שנים, האם הפלישה לטייוואן פחות ופחות רחוקה?
אם בייג'ין תתקדם לעבר שבירת הסדר הבינלאומי על בסיס כללים משותפים, הסיכונים לפלישה הם אמיתיים. לפי שר החוץ של טייוואן ג'וזף וו, סין כבר מתכוננת לפלישה. בראיון שנערך לאחרונה ל-CNN, השר גינה את מעשיה של בייג'ין, והדגיש כיצד אפילו הרטוריקה הסינית מכוונת לסכסוך נגד טייוואן, איומים שאיננו יכולים לקבל בשום אופן.
הפלישה היא סיכון ממשי מכיוון שמטרותיה של בייג'ינג כוללות עיצוב מחדש של הסדר הבינלאומי.
האם האיומים הסינים המתמשכים והחוזרים לא מסתכנים בהרגיל את הטייוואנים לפרובוקציות ולהמעיט בסיכון להתקפה?
אין סיכון כזה. איומים סיניים הם משהו שאנחנו רגילים אליו, כי הם נמשכים כבר עשרות שנים, אבל השימוש בו לא אומר לזלזל באפשרות של תקיפה. אנחנו מוכנים ובדריכות מתמדת. כמו גם הכוחות המזוינים שלנו.
להפעיל כוח נגד טייוואן מתוך ציפייה למצוא את הדרך ברורה יהיה טעות בחישוב, עכשיו ובעתיד. אנחנו עם שליו, פתוחים לדיאלוג, אך יחד עם זאת ערוכים ומוכנים לכל אירוע.
האם טייוואן יכולה להבדיל בין "תרגיל צבאי" ל"חזרה גמלה" (לפני הפלישה)?
בְּהֶחלֵט. כאשר שתי מדינות או יותר קרובות גיאוגרפית, כל פעולה שננקטת על ידי אחת משפיעה על האחרות.
הפעולות הצבאיות שביצעה סין אינן תרגילים פשוטים, כפי שרוצים להאמין, אלא דומות הרבה יותר לחזרות לבוש. הם אוספים מודיעין ומצלצלים פרובוקציות שמטרתן לנהל לוחמה בקנה מידה גדול. ולא רק אנחנו יודעים את זה. כמעט בטוח שגם שאר מדינות האזור יודעות זאת, שיציבותן נפגעה דווקא במעשים אלה.
כולם תמיד עשו תרגילים צבאיים, אבל הם מוגבלים ומעל לכל הם לא מכוונים למטרה שהוכרזה שוב ושוב בפומבי. "לקחת את טייוואן בכוח" היא אופציה שהועלתה בפומבי מספר פעמים על ידי בייג'ין. מנקודת מבט זו, קשה להתייחס לתמרונים אלו כ"תרגילים צבאיים" פשוטים.
קולות שונים בתוך טייוואן ומחוצה לה הועלו בעבר שביקרו את היערכות הכוחות המזוינים והעתודות האסטרטגיות שלא יהיו מאומנים ומצוידים כראוי להתמודדות עם מתקפה בקנה מידה גדול נגד האי. מה הייתה תגובת הרשויות עד כה?
הממשלה, בשנים האחרונות - ובעקבות איומים חוזרים ונשנים מבייג'ין - דווקא הגבירה את תשומת לבה לנושאים אלה. הוא הגדיל את תקציב הביטחון ובסוף 2022 החזיר את הגיוס לשנה. זה צומצם ל-4 חודשים בשנת 2018, אך ההתפתחויות האחרונות אילצו אותנו לשנות את ההחלטה הזו.
הגברנו את המאמצים להתמודד עם דיסאינפורמציה ולוחמת סייבר ומבנה מחדש את כל המגזר הצבאי.
אולי לפני כמה שנים טייוואן לא הייתה מוכנה, אבל זה גם נכון שהזמנים השתנו ואנחנו מודעים לכך.
המלחמה באוקראינה עוררה "דומינו" עולמי. האם העובדה שסין תשלם בהכרח (במוקדם או במאוחר) את המחיר הגבוה יותר עוזרת לכמה מדינות להתקרב לטייוואן?
המלחמה באוקראינה הדגישה את ההבדל בין אלה שרוצים לשמור על הסדר הבינלאומי המבוסס על כללים משותפים לבין אלה שבמקום זאת רוצים לשבור את הסדר הזה, ולסכן את השלום והיציבות העולמית.
הפלישה הרוסית גרמה לרוב המדינות הדמוקרטיות להתאסף וכך, לנוכח האיומים מבייג'ין, יותר ויותר מדינות התקרבו לטייוואן, והראו תשומת לב לביטחון הרביע ההודו-פסיפיק.
לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה, והתגובה שנותנת מדינות איתן אנו חולקים ערכים ואידיאלים היא התגובה הטובה ביותר.
תמונה: הגנה באינטרנט
